חיפוש עבודה / איור: Shutterstock
אחת מבעיות הקריירה המורכבות ביותר לפתרון היא בניית עמוד שדרה תעסוקתי בקרב אנשים שלא ברור מה המקצוע שלהם (עב"מים תעסוקתיים), בדרך-כלל עקב זגזוג בין תחומי עיסוק/מקצועות שונים. אנשים הסובלים מהבעיה הזו מתקשים למצוא עבודה איכותית, כיוון שהשוק, שמחפש התמחות מקצועיות, לא יודע לאיזו משבצת מקצועית לדחוף אותם. לכן כשמגייסים נתקלים בקורות-החיים שלהם, הם לרוב מדלגים למסמך הבא.
עב"מ או כולבויניק?
חלק מהעובדים הללו ימצאו את דרכם אל חברות מאוד קטנות שעבורן ריבוי תחומי הניסיון עשוי להיתפס יתרון, פתרון לא רע בכלל עבור מי שהסביבה התעסוקתית הזו מתאימה לאישיותו ולכישוריו, אם כי הוא עתיד להתמצב ככולבויניק (הרחבה בטור "אתה עב"מ או כולבויניק?"). מאידך, כשמדובר באנשים מוכשרים עם פוטנציאל גבוה, האלטרנטיבה הזו בעייתית, כי הם עתידים להיתקע בפלח תעסוקתי שלא יאפשר להם לממש אותו, לא מקצועית ולא כלכלית (לרוב מדובר בחברות פחות מקצועיות ופחות מתגמלות).
כדי להימנע מהמצב הזה הם חייבים לבנות לעצמם זהות מקצועית ברורה, כלומר להגיע למצב שבו יוכלו לענות בפשטות לשאלה "מה המקצוע שלך?" (ושיאמינו להם), תהליך שבראש ובראשונה מחייב מציאת הציר סביבו תיבנה המומחיות המקצועית. נשמע פשוט, אבל עב"מים תעסוקתיים מאוד מתקשים לזהות את הציר הזה, קודם כל משום הקושי להסתכל על הקריירה מבחוץ, דהיינו מנקודת המבט האובייקטיבית של שוק העבודה, משימה שהיא די מורכבת עבור מרבית האנשים, כל שכן עבורם. על זה מתווספים מסיחים סובייקטיביים, למשל נטיית לב דווקא אל מקצוע/תחום עיסוק שבו יש להם פחות ניסיון (ועל כן סיכוי נמוך לבנות סביבו ציר מומחיות), כשלעתים באמת אין להם ניסיון עודף באף אחד מהמקצועות בהם עסקו.
מה עושה לי את זה?
איך יוצאים מהפלונטר? עונים לשאלה "מה המקצוע שיציל את חייך?". מדמיינים מצב שבו חייכם תלויים בציון 80 לפחות במבחן מקצועי, מה שמאלץ נטרול מסיחים לא רלוונטיים ומזהה על המקום את המקצוע שבו יש לכם את הסיכוי הגבוה ביותר להצליח לבנות את הציר העתידי של הקריירה.
מדוע? כי האדם הסביר, שחייו תלויים כרגע בהישגיו המקצועיים, לא יתחיל לחפש מה הכי "עושה לו את זה", מה הכי מעניין, מרגש או מלהיב אותו עכשיו לעשות, או באיזה מקצוע הוא ירוויח הכי הרבה כסף. הוא יעדיף להיבחן במקצוע שבו יש לו את הסיכוי להוציא את הציון הגבוה ביותר ולהציל את חייו - דבר שברוב המקרים גם עומד בהלימה מלאה לתחום שבו יש לו הכי הרבה ניסיון, ועל כן גם סיכוי טוב להתמצב כבעל מומחיות.
ניקח למשל מנהלת שזגזגה במהלך הקריירה בין רכש, תקשורת שיווקית ואדמיניסטרציה, ומשפוטרה, התקשתה למצוא עבודה. היא מאוד התלבטה בין תקשורת שיווקית לרכש (אדמיניסטרציה לא רצתה) ואף הגישה מועמדות לשלל תפקידים נוספים שנשמעו לה מעניינים (Customer Success , ניהול פרויקטים, פיתוח עסקי וכו'), אך כצפוי השוק לא הגיב. כששאלה את עצמה "איזה מקצוע יציל את חייה", התשובה החד-משמעית הייתה "רכש", ומכאן הדרך למציאת עבודה הייתה די מהירה. היא בנתה מחדש את קורות-החיים שלה באופן שיעמעם את שני התחומים האחרים וימצב אותה כקניינית מנוסה, והצליחה בכך למרות שהתפקיד האחרון שמילאה, שהוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר על המיתוג המקצועי שלה, היה תפקיד אדמיניסטרטיבי הממוצב נמוך מרכש.
שכיר או עצמאי?
ומה אם תקשורת שיווקית מעניין אותה יותר מרכש? מאחר שהסיכוי שלה למצוא עבודה בחברה סבירה באיכותה הוא קלוש עד אפסי (השוק מוצף מנהלי תקשורת שיווקית מנוסים ממנה בהרבה), היה עליה לבחור בין שתי אפשרויות שמבחינתה לא באו בחשבון: עבודה בחברה קטנה, פחות מקצועית ופחות מתגמלת, שתשמח לקבל קניינית, מנהלת תקשורת שיווקית ומנהלת אדמיניסטרטיבית בתפקיד אחד - או פתיחת עסק עצמאי בתחום תקשורת שיווקית, על כל הסיכונים הכרוכים בכך. יתרה מכך, בגילה (44) כבר די מאוחר להתחיל לבסס קריירה בתחום תקשורת שיווקית, שהוא מקצוע הרבה יותר "צעיר" מרכש ועל כן בעל אופק התעסוקתי מוגבל יותר, כך שמלכתחילה המסלול הזה פחות מומלץ עבורה.
לסיכום, המבחן המקצועי "האכזרי" שהצעתי אולי לא מבטיח שתמצאו את העבודה שהכי מעניין אתכם לעסוק בה, אבל הוא כלי מצוין לזיהוי ובנייה מחדש של קריירה שהלכה לאיבוד, בוודאי עבור מי שמעדיף להתפרנס בכבוד ולאורך זמן כשכיר. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com