חיסונים / צילום: שאטרסטוק
נמשכת בבית המשפט מגמת חיוב הורים "סרבני חיסונים" לחסן את ילדיהם הקטינים: בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב חייב אם לחסן את שני ילדיה בחיסון נגד מחלת החצבת, חרף התנגדותה וחרף טענותיה כי ילדיה סובלים מרגישויות שונות, וכי החיסונים עלולים להחריף את מצבם.
השופטת ורד שביט-פינקלשטיין קבעה כי "החצבת היא מחלה מאוד מסוכנת, ולאחרונה אף חלה עליה בהידבקות בה, ועל כן, על-מנת להבטיח את טובתם של הקטינים, את שלומם ואת בריאותם, אין מנוס אלא להורות על חיסונם".
עוד היא ציינה כי "קיים גם ההיבט הציבורי, כי ילדים שאינם מחוסנים מסכנים אף את סביבתם וחושפים אותם למחלות. משכך קיימת גם חשיבות ציבורית למתן החיסונים".
החלטה זו מצטרפת לשורת החלטות מהעת האחרונה, במסגרתן שרטטו בתי המשפט את גבולות ההתערבות בית המשפט בטיפול של הורים בילדיהם בתחום מתן החיסונים. כך, בין היתר, חייב בית המשפט לענייני משפחה בחדרה זוג הורים מתנגדי חיסונים לחסן את בנם בחיסון סביל נגד חיידק הטטנוס, בעקבות פציעה שספג; בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב הורה לחסן קטינה בת 12 נגד חצבת, חרף התנגדותו של אביה; ובית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה בקשתה של אם לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה הורה על ביצוע החיסון המחומש לבנה בן השלוש ותשעה חודשים.
"אידאולוגיה משיחית"
המקרה האחרון עסק בהוריהם של שני קטינים כבני 7.5 ו-4.5 שנים. השניים הם רווקים אשר לא נישאו, שהחליטו להביא במשותף את שני הקטינים לעולם. האב עתר לבית המשפט למתן צו "עשה" המורה לאם לחסן את הקטינים בחיסון החצבת ובכל חיסון הנדרש בהמלצת רופא קופת-החולים וטיפת חלב, כאשר לטענתו, אי-מתן החיסונים מסכן את הילדים וחושף אותם למחלות קשות.
עוד טען האב כי האם נוהגת בחוסר אחריות כלפי הקטינים, מאחר שיש המלצה ודרישה ברורה מטעם משרד הבריאות, קופות-החולים ורופא הילדים של הקטינים למתן חיסונים.
עוד לטענת האב, אי-מתן חיסונים מסכן גם ילדים אחרים, כאשר כבר אירעו מקרי מוות והידבקות כתוצאה מאי-מתן החיסונים. בנוסף הוא טען כי האם לא הציגה כל מסמך רפואי המעיד על רגישות של הקטינים לחיסונים, אלא מתנהלת בחוסר אחריות מתוך אידאולוגיה "משיחית" שהיא אנטי-חיסונית.
כמו כן, לטענת האב, בהתאם להסכם הורות שנערך בין הצדדים, הנתבעת התחייבה לעשות את כל הבדיקות הרפואיות והחיסונים המומלצים על-ידי משרד הבריאות וקופת-החולים.
האם התנגדה לבקשה, בטענה כי התנגדותה נובעת מתוך דאגה לילדיה ומחשש כי החיסונים יגרמו להם לתופעות לוואי קשות, כפי שאירע בעבר. לדבריה, הקטינים סובלים מרגישויות ומבעיות רפואיות שונות, והחיסון רק עלול להחריף את מצבם ולגרום לתופעות לוואי קשות ולפגוע בהם. לקטינה יש בעיות נשימה, ולקטין יש בעיה מבנית בכליות. לטענת האם, בעבר, כאשר חיסנה את הילדים, הם חוו תופעות לוואי קשות כגון פרכוסים, חום, שלשולים, הקאות, פריחה אלרגית ובעיות נשימה.
אשר להסכם ההורות שנחתם בין הצדדים, במסגרתו האם התחייבה לעשות את החיסונים המומלצים על-ידי משרד הבריאות, טענה האם כי לא הייתה מודעת לרגישות של הקטינים כאשר חתמה על סעיף זה.
בנוסף, הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מכתב מאת ד"ר רוזנטל חיים, בו נכתב כי לדעתו בשלב זה כדאי לדחות את החיסונים לקטינה מטעמי זהירות. באשר לקטין כתב ד"ר רוזנטל כי הקטין נולד עם בעיה בכליה, ומאחר שלעתים יש רגישות משפחתית לתגובה לחיסונים, יש לשקול את האפשרות גם אצל הקטין לדחיית החיסונים.
במענה למכתב מהרופא, האב טען כי האם הציגה חוות-דעת שקרית ומטעה של ד"ר חיים רוזנטל, שאינו רופא המשפחה של הילדים, אינו מכיר אותם ואינו עובד בקופת-חולים. עוד צירף האב לתגובתו מסמך רפואי מאת ד"ר מהראן פרהדיאן, מנהל מרכז בריאות הילד, שם נרשם כי הוא הרופא המטפל הראשי של שני הקטינים. על-פי האמור במסמך רפואי זה, ישנה חשיבות עליונה למתן חיסונים לילדים, וכל המקדים - הרי זה משובח. בנוסף נכתב כי אין סכנה במתן חיסונים שאושרו על-ידי משרד הבריאות לילדים בריאים, וכי אין שום עובדה מדעית מסודרת שמראה שיש סיכונים כלשהם במתן חיסונים, וכי ההפחדות נגד החיסונים מקורן בתעמולה מטעה. מאידך, יש סכנה ממשית במחלות שנגדן ילדים מחוסנים, ואי-מתן חיסונים לילדים חושף אותם לסכנות של מחלות.
לא נשקפת סכנה בחיסון
השופטת שביט-פינקלשטיין דחתה את טענות האם וקבעה כי בנסיבות שהוצגו בפניה, טובת הקטינים ושמירה על בריאותם מחייבות מתן חיסונים.
ראשית, השופטת קבעה כי חוות-דעתו של ד"ר מהראן פרהדיאן, מנהל מרכז בריאות הילד, שהוא הרופא המטפל הראשי של שני הקטינים, מקובלת עליה. ד"ר פרהדיאן המליץ באופן חד-משמעי וברור לתת חיסונים לקטינים, גם בהתחשב בבעיה המזערית של הקטין בכליה, תוך שהוא מציין כי לא נשקפת סכנה בחיסונם של הקטינים, והיא אף רצויה ומומלצת.
שנית, נקבע כי מסקנת ד"ר פרהדיאן, הרופא המטפל בקטינים ומכיר אותם, נתמכת גם בהמלצות משרד הבריאות.
שלישית, קבעה השופטת, "הגם שהתרשמתי כי הנתבעת פועלת בהתאם להשקפת עולמה לגבי טובת הקטינים, הטענות אותן העלתה הנתבעת נגד מתן החיסונים הן כלליות, ערטילאיות ואינן מגובות כלל באסמכתאות. הנתבעת לא הציגה מסמך מרופא הילדים של הקטינים, המעיד על הבעיות ועל הרגישויות להן היא טוענת או על סכנה כלשהי שעלולה להיגרם לילדים כתוצאה מהחיסונים; וכן לא המציאה כל מסמך רפואי מהרופא המטפל של הקטינים, המעיד כי בסמוך לאחר החיסון התפתחה תגובה קשה, אשר כתוצאה ממנה אין לחסן את הילדים בעתיד".
השופטת ציינה כי כל שהגישה האם הוא מכתב מאת ד"ר רוזנטל' אשר כתב את הדברים בהתאם למה שנאמר לו על-ידי האם, מבלי שבדק את הילדים בזמן אמת' ומבלי שיש לו כל אינדיקציה אובייקטיבית על תגובות קשות שהקטינים עלולים לפתח כתוצאה מהחיסונים. עם כל הכבוד למכתבו של ד"ר רוזנטל, איני רואה לנכון לקבלו כמסמך רפואי שניתן להסתמך עליו מהטעמים שלהלן", כתבה השופטת, "ובכל אופן ממכתבו לא התרשמתי כי קיימת סכנה ממשית בחיסון הילדים, כך שאין בידי לקבל מכתב זה בתמיכה להתנגדות הנתבעת לחיסונים".
4,250 אנשים נדבקו בחצבת
עוד ציינה השופטת בהחלטה כי "אין חולק כי מחלת החצבת היא מחלה מסוכנת ומדבקת מאוד. עיון בהמלצות משרד הבריאות מעלה כי לצורך מניעת הידבקות במחלת החצבת ולהבטחת בריאותם של ילדים ומבוגרים יש להתחסן נגד מחלת החצבת, וכי זאת הדרך הטובה והבטוחה ביותר למנוע תחלואה. החיסון, אפוא, הוא בטוח, ויעילותו במניעת חצבת גבוהה מאוד".
על-פי נתוני משרד הבריאות, כפי שהם מפורסמים באתר האינטרנט של המשרד, בישראל, בתקופה שהחל מחודש מרץ 2018 ועד סוף מאי 2019, נדבקו מעל ל-4,250 אנשים בחצבת כתוצאה מיבוא של המחלה על-ידי מספר מצומצם של תיירים ומבקרים ולאחר מכן הפצה של המחלה בקרב אוכלוסייה לא מחוסנת.
לבסוף צוין כי במסגרת הסכם ההורות בין הצדדים התחייבה האם "ברחל בתך הקטינה" לבצע את כל החיסונים המומלצים על-ידי משרד הבריאות וקופות-החולים ובשיקול-דעת של הרופא, וכי עליה לעמוד בהתחייבות עליה חתמה.