עו"ד אפי נוה / צילום: איל יצהר
דווקא נאשמים בהליך פלילי, שלהם אינטרס אישי, מיוחד ומוגבר במידע בעניינם שמצוי אצל רשויות המדינה, לא מקבלים גישה מלאה למידע כזה; זאת, בעוד שכל אדם מהציבור שיבקש מידע דומה מהמדינה יזכה לקבלו בקלות יחסית - כך טוענת התנועה לחופש המידע, שהגישה בקשה להצטרף כ"ידידת בית המשפט" לעתירה לבג"ץ שהגיש אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, בעניין פרשת "ביקורת הגבולות". לטענת התנועה, המקרה של נוה משקף מצב אבסורדי, לגביו מתבקש בית המשפט העליון להביא דעתו.
בבקשה שהגישה התנועה לחופש המידע, היא טוענת כי בעקבות מספר פסקי דין שהוציא בית המשפט העליון בשנים האחרונות, כיום נוהגים נאשמים לרכז את כל בקשותיהם לקבלת מידע שיכול לסייע להם להתגונן מפי האישום נגדם במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינם, במקום לנצל את זכותם לנהל הליך מינהלי לפי חוק חופש המידע, כמו שרשאי לבצע כל אדם אחר מהציבור.
לטענת התנועה, הבעיה היא שלמרות שבית המשפט העליון כבר הבהיר מספר פעמים בעבר כי בקשת מידע במסגרת ההליך הפלילי לא תפגע בזכות העיון המהותית של הנאשמים - כלומר, שהזכות לקבל מידע לפי אמות-המידה של חוק חופש המידע עומדת לנאשמים גם בתוך ההליך הפלילי - הרי שבפועל בתי משפט השלום והמחוזי בפניהם מתנהלים ההליכים הפליליים מתעלמים מהפסיקה האמורה.
מצב זה, טוענת התנועה, מביא לפגיעה בזכויות היסוד של כל אדם לקבל מידע מהרשות השלטונית ומוביל למצב אבסורדי שנאשמים לא זוכים לקבל את כל המידע בעניינם שהיו יכולים לקבל לו היו נוקטים הליך מינהלי לקבלתו. זאת, טוענת התנועה, בעיקר בשל התנגדות הפרקליטות למסור את המידע המבוקש.
יישום שגוי גם במקרה של אפי נוה
"יש להסיר את התקלה שמתרחשת בשנים האחרונות בערכאות הנמוכות, בעידודה הפעיל של המדינה", מבקשת התנועה באמצעות עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה, ועו"ד רענן גלעדי, שהיה זה שייסד וניהל את תחום המשפט המינהלי בסנגוריה הציבורית הארצית ומי שכתב את עמדתה של הסנגוריה הציבורית לאחד מפסקי הדין שאימצו את העיקרון לפיו לאשם במשפט פלילי זכות לעיון במידע כמו לכל אדם מהציבור. "הערכאות הנמוכות מסתמכות שוב ושוב על החלטות שגויות חדשות של ערכאות נמוכות אחרות ועל טענות המדינה שהובילו לאותן החלטות שגויות, במקום על ההלכות המחייבות הוותיקות יותר של בית המשפט העליון", הוסיפו לטעון.
מה שלא פחות מעניין בבקשה שהגישה התנועה לחופש המידע, הוא המקרה בו בחרו בתנועה להיתלות כדי להעלות את טענותיהם - העתירה שהגישו יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה וזוגתו, בעקבות החלטת נשיאת בית המשפט השלום מרכז, השופטת עינת רון, הדנה בכתב האישום שהוגש נגדם בפרשת "ביקורת הגבולות".
כזכור, נוה וזוגתו מואשמים ביציאה מישראל וכניסה אליה שלא כחוק ובמרמה, בכך שלא החתימו את דרכונה של בת הזוג, ותחת זאת העבירו אותה באמצעות אישור המעבר של נוה, תוך שנוה עצמו עובר ללא אישור מעבר.
טענת הגנה מרכזית שבכוונתם להעלות לאחר שייפתח משפטם, היא כי בהגשת כתב האישום ננקטה כלפיהם אכיפה בררנית. זאת משום שלטענתם, מדיניות התביעה בנסיבות דומות בעבר - כשלא הייתה מניעה משפטית ליציאה או כניסה, כמו בעניינם - הייתה להימנע מהעמדה לדין פלילי.
כדי שיוכלו בבוא העת להוכיח את טענת האפליה, ביקשו העותרים מהפרקליטות מספר פעמים, הן לפני הגשת כתב האישום והן לאחר הגשתו, לקבל נתוני אכיפה וחומרים מתיקים קודמים דומים - כאלה שהוגשו בהם כתבי אישום וכאלה שנסגרו ללא כתב אישום.
הפרקליטות סירבה למסור את רוב המידע המבוקש, למרות שאינה מכחישה כי מידע זה - או לפחות חלק משמעותי מתוכו - כבר נאסף על-ידה ועל-ידי המשטרה בעקבות טענותיהם של נוה וזוגתו. מכאן טוענת התנועה כי ברמה המעשית מדובר במידע שיכול להיות זמין מיידית למסירה. עוד מסבירה התנועה כי הפרקליטות אינה טוענת כי המידע חסוי מסיבה כלשהי או כי איסוף המידע יצריך ממנה הקצאת משאבים בלתי סבירה.
הפרקליטות: לא חייבים למסור את המידע
לאור סירובה של הפרקליטות, נוה וזוגתו הגישו לבית המשפט בקשה לקבלת המידע. הפרקליטות טענה כי אין עליה חובה למסור את המידע, כל עוד נוה וזוגתו לא מראים שקיים יסוד כלשהו ("נטל ראייתי ראשוני") לטענת האפליה. נשיאת השלום מרכז קיבלה את טענותיה של הפרקליטות במלואן, תוך שלדעת התנועה היא מתעלמת מהלכות בית המשפט העליון בעניין ומסתמכת על הכרעות שגויות של ערכאות נמוכות יותר.
כך למשל, טוענת התנועה, ההחלטה של נשיאת השלום מנוגדת להלכה של בית המשפט העליון, לפיה "בעת בחינת בקשת נאשם לקבלת נתוני אכיפה לצורך שקילת האפשרות להעלות (בעתיד) טענה אכיפה בררנית, כאשר איסוף המידע המבוקש או לפחות חלק ממנו לא כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה או בהכבדה ניכרת, הנאשם כלל אינו נדרש להרים נטל ראייתי כלשהו, אף לא ראשוני, לקיומו של חשש לאכיפה בררנית".
אך גם ללא קשר להלכה הספציפית האמורה, סבורה התנועה, שגתה הנשיאה, כפי שגם שוגים בתי משפט נוספים שלא משכילים להבין את הכלל שיש ליישם כשנאשם מבקש מידע. לטענתה, הלכות בית המשפט העליון קובעת כי "כל הזכויות שנתונות לנאשם לפי חוק חופש המידע ולפי הפסיקה שפירשה אותו, בנסיבות שבהן לנאשם יש לגבי המידע אינטרס אישי מיוחד הנעוץ בהליך הפלילי, נתונות לנאשם גם במסגרת ההליך הפלילי עצמו. בית המשפט הפלילי, בדונו בבקשת מידע כזו של הנאשם, יהיה חייב להפעיל לגביה את אמות-המידה המקלות של חוק חופש המידע ואת התכליות המיוחדות שמונחות ביסוד חוק חופש המידע".
התרגיל של התנועה
כדי להדגיש את האבסורד בכך שלנאשם בהליך הפלילי יש סיכוי נמוך יותר לקבל מידע מקיף מאשר כל אזרח אחר - הגישה התנועה במקביל גם בקשת חופש מידע מטעם עצמה, שזהה לבקשה שהגישו נוה וסנגוריו במסגרת ההליך הפלילי, בקשה שכאמור נדחתה. "פנייה זו חייבת להיענות בחיוב לפי החוק והפסיקה, ובכך תזכה התנועה לזכות עיון טובה יותר מזו של נוה, שהוא נאשם בהליך פלילי אשר עומד לו אינטרס אישי מיוחד ומוגבר במידע".
על המצב האבסורדי שנוצר כתבה התנועה בבקשתה: "אם המדינה תדחה את בקשת חופש המידע שהגישה התנועה, יהיה עליה להסביר איך הדבר מתיישב עם החוק ועם ההלכות שנפסקו לגביו; ואילו אם המדינה תקבל את בקשת התנועה, יהיה עליה להסביר איך ייתכן שנוה וזוגתו, כנאשמים בעלי אינטרס אישי מוגבר, אינם זכאים לכך".
*** עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של אפי נוה וזוגתו ומי שמייצג אותו גם בעתירה המתוארת בכתבה, נהג בעבר לייצג גם את התנועה לחופש המידע מעת לעת.
*** חזקת החפות: אפי נוה הוא בגדר חשוד בלבד במעשים האמורים. מדובר בשלב מקדמי בהליך הפלילי. נוה לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.