גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מרכז העיר שרלרואה/צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

שרלרואה (Charleroi), העיר הגדולה של חבל ואלוניה הבלגי, על גדות הנהר סאמבר, היא עיר שבעת תלאות והשמצות. ה"טלגרף" הבריטי כינה אותה לפני כמה שנים "העיר המדכדכת ביותר באירופה", וסקר שערך עיתון הולנדי זיכה אותה בתואר "העיר המכוערת בעולם". הבלגים נהגו לקרוא לה "שיקגו על גדות הסאמבר", בשל רמת הפשיעה הגבוהה שהייתה בה. מה צריכה עיר אירופית לעשות כדי לזכות בסופרלטיבים האלה?

אז יפהפייה גדולה היא כנראה אף פעם לא הייתה, אבל במשך שנים רבות הייתה שרלרואה עיר תעשייה משגשגת עם 300 אלף תושבים, שרבים היגרו אליה כדי לעבוד בתעשיות הפלדה והזכוכית ובמכרות הפחם שלה. אבל הכול התהפך בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשכדאיות הייצור ואפשרויות השינוע של התוצרת הלכו ופחתו.

בזה אחר זה נסגרו המפעלים והמכרות. מחצית מאוכלוסיית העיר עזבה, והותירה אחריה הזנחה ופשע. בשנות ה-80 וה-90 היו שיעורי האבטלה והעוני בעיר הגבוהים באירופה. מה שהביא אותנו עכשיו לשרלרואה הוא מהפך עירוני, תרבותי וחברתי, שמתחולל בה בשנים האחרונות ועושה אותה לעיר מפתיעה ושווה ביקור, בפרט למי שמעדיף יעד מעניין על פני יעדי תיירות המיינסטרים.

מהפך עירוני

מרכז העיר קומפקטי ומשתרע על פני כ-20 קמ"ר, מהעיר התחתית אל העיר העילית. בקצה המסלול הזה, על גדות הנהר, מחכה הדובדבן המוזר והבלתי צפוי על הקצפת - טוב, לא ממש קצפת - של שרלרואה. מובילה אותנו לשם מארי-לואיז דה רוק, מורת דרך, במקור מאנטוורפן, שעברה להתגורר בשרלרואה.

מאנטוורפן לשרלרואה?

"זה ההבדל הקטן בין הצפוניים לדרומיים שמוצא חן בעיניי", היא אומרת. "אני אוהבת את הכנסת האורחים של הוואלונים. האנשים כאן ידידותיים, הצפוניים הרבה יותר סגורים ומרוחקים". העיר התחתית מפגינה תנופת פיתוח, ופירות היזמות הפרטית שבאה בעקבותיה בולטים בשטח.

מסעדת L'Atelier de La Manufacture Urbaine (סדנת היצרן האורבני) שבה אנחנו אוכלים צהריים נפתחה לפני שנתיים והיא דוגמה טובה להתחדשות של שרלרואה. זו מסעדה-מבשלת-בירה-מאפיית לחמים, ויש לה גם קפה משלה. המקום סטייליסטי, צעיר ומשלב את המטבח המקומי עם טעמים חדשים ודרישות השוק. אם רוצים להכיר את המטבח של שרלרואה מומלץ להזמין Vitoulets - כדורי בשר עם רטבים שונים, שהם הספציאליטה המקומי.

בדרכנו אל העיר העילית אנחנו עוברים על פני Rive gauche, הקניון החדש, שהפיח חיים במרכז העיר. בנה אותו שלום אגלשטיין, יהודי מאנטוורפן, שפרט לכדאיות כלכלית היו לו סיבות נוספות לפתוח שם קניון. "הוא נמנה עם הילדים היהודים שמצאו מקלט בשרלרואה בימי מלחמת העולם השנייה", מספרת מארי-לואיז. "ילדים יהודים ממקומות שונים בבלגיה הוחבאו כאן במנזרים וחוות בסביבה. פרנסי העיר שילמו בחייהם על שסירבו להסגיר יהודים. עד היום אנשי שרלרואה גאים ברזיסטאנס שלהם".

אנחנו עולים במעלה rue de la Montagne, המחבר את העיר התחתית עם העיר העילית, שהיא הרובע ההיסטורי של שרלרואה. העיר נוסדה ב-1666 על-ידי המלך הספרדי קרלוס השני (מכאן שמה) שנלחם בלואי ה-14 ומנע ממנו לספח את החבל לצרפת. השוני בין שני חלקי העיר ניכר לעין. בתי האר-נובו המוזנחים של העיר העילית הם עדות לחיים הטובים של התעשיינים האמידים שהתגוררו בה בימי תור הזהב של שרלרואה. "אל תתרשמו מהמרפסות ההרוסות האלה", אומרת לנו מארי-לואיז. "כל החלק הזה של העיר, גם הוא בדרך לשיפוץ ויהפוך לרובע סטודנטים".

מפלצות ויפהפיות אסיאתיות

יורדים אל הנהר ואל הדובדבן - אחד המוקדים של ספארי אורבני מעניין שמציעה העיר הזאת. לאורך שתי גדותיו של הסאמבר ניצבים פגרי מפעלים חלודים, אנדרטאות למה שהיה פעם עורק החיים הפועם של תעשייה פורחת. "הנהר הזה הוא ההתחלה והסוף של תעשיית הפלדה של שרלרואה", אומרת המדריכה שלנו. "בעבר היה עורק התעבורה הראשי של תוצרת המפעלים, אבל כשחדלו להיות רווחיים, רצתה המדינה לסגור אותם ולפתח יעדים כלכליים חדשים. עבור הפועלים זו הייתה כמובן מהלומת מוות". על אחד הגשרים מעל לנהר כתב מישהו: "החלומות של המדינה הם הסיוטים שלנו".

יש יופי צובט ופוטוגני בכבשני הענק, בגשרים החלודים, בקונסטרוקציות שצמחייה מבצבצת מהן ובצינורות המעוקמים, שמובילים כלום לשום מקום. עם השנים, הפכו המפעלים הנטושים ושכונות הפועלים הישנות של רובע Marchienne-au-Pont לסביבה טבעית לצמיחתו של פרויקט "חלום אורבני", שהזמין אמני רחוב מקומיים ואורחים מארצות אחרות להתבטא על הקירות שעל גדת הסאמבר. הם יצרו סטריפ ססגוני של כארבעה קילומטרים לאורך הנהר, שאפשר לחוות ברגל ואפשר באופניים. לא רק אנחנו מצלמים כאן. גם ברנאר, תושב מקומי שקורא לעצמו "צייד התמונות", מצלם ללא הרף. "הוא מצלם את ההרס של מפעלי הפלדה והוא מודאג", מתרגמת לנו מארי-לואיז.

הציורים על רצועת הקיר בין המפעלים הם פרי עבודתן של שלוש קבוצות שונות של אמני רחוב והם מביעים קשת של רגשות ועמדות. ציוריה של "קבוצת אנטוורפן" ובראשה מתיאס שואנארטס, שחקן ואמן גרפיטי בלגי, מתארים עולם מאושר ויפה, עם נשים אסיאתיות יפות, וכולם חיים יחד בנחת ומפיצים שמחת חיים לכל עבר. הציורים של "קבוצת שרלרואה" מתארים את חיסול מפעלי הפלדה ואת ההשפעה ההרסנית שהייתה לכך על עירם. הנושא שלהם הוא "חלום אורבני", ויש שם מבחר של מפלצות שראשיהם הכרותים של מנהלי המפעלים שנסגרו צפים ביניהן בחלל. הקבוצה השלישית היא קבוצת אמנים גרמנים, שציירה שורת דיוקנאות בשחור-לבן, המביטים בהשתאות על קבוצת שרלרואה ותוהים מה אוכל אותם.

בכל העזובה הזאת של מפעלי רפאים יש שלושה שעדיין עובדים, כמו דופק חלש שעדיין פועם. מארי-לואיז מצביעה על כבשן ענק שלועו פעור אל השמיים. "עכשיו גרים כאן פולשים", היא אומרת. בהמשך הדרך אנחנו מגלים שיש סיור בעיר שכולל גם את ה-squatters של שרלרואה. למה לא מפנים את המפעלים הנטושים? "פינוי ההריסות ופסולת המתכות הספוגה בקרקע הזאת יעלה מיליארדים. גם העירייה וגם בעלי הקרקעות לא מסוגלים לעמוד בזה".

אמנות הרחוב של שרלרואה לא עוצרת בנהר, ויש לה אבות מייסדים בעלי מעמד לאומי. שרלרואה הייתה אחת הערים החשובות בהולדתו של הקומיקס הבלגי המפורסם. מגזין הקומיקס הנודע Spirou, שהביא לעולם דמויות מיתולוגיות כמו הדרדסים ולאקי לוק, יצא לאור בשרלרואה ב-1938 וגיבוריו מופיעים על קירות ברחובות העיר ובתחנות המטרו הישנות שלה. היה מי שהשכיל למלא בתרבות חללי תעשייה נטושים. מה שהיה בעבר מפעל הפלדה קוקריל הפך ב-2011 ל-Rockerill - חלל אמנות אורבני אוונגרדי, מלא ביצירות עשויות מפסולת חומרי הגלם שיוצרו שם בעבר, שמארח הרכבי מוזיקה עם דגש על פאנק, גאראג', אסיד וטכנו, מופעי תיאטרון ואמנות דיגיטלית.

ארמון אר-דקו בעירייה

עם כל ההייפ הטרנדי הזה של ספארי אורבני, אין לדלג על האוצר הקטן שהותיר אחריו תור הזהב של שרלרואה, שנמצא בתוך בית העירייה. הוא נבנה ב-1936 ומאכלס עושר של פריטי אר-דקו, מגרם המדרגות המפואר ואלמנטים דקורטיביים מרהיבים בשיש שחור וחום, ועד פסלים, מנורות וקישוטי עץ ופליז, שממלאים את האולמות. ממש ארמון העירייה.

כדאי להציץ גם אל אולם הכנסים. קירותיו מכוסים בציורי קיר יפהפיים בסגנון אר-דקו (כנראה של הצייר הבלגי Jos Desmedt), שמתארים פועלים עם כלי העבודה שלהם בפוזות כמעט הרואיות ומבטאים את המעמד המרכזי שהיה לפועלים בעיר ואת השפע הכלכלי של שרלרואה באותם ימים.

בבית העירייה נמצא עוד אוסף מעניין, שקשור להיסטוריה הפועלית של העיר: בובות ענק מהמאה ה-19 של פועלים ובעלי מקצועות שונים, שנוצרו עבור הקרנבל השנתי במחאה על היעדר הזכות להצביע ולהתאגד. אפשר גם לטפס את 275 המדרגות אל ראש מגדל הפעמונים היפה והנחשב (אתר מורשת עולמית של אונסקו) לתצפית על העיר.

אם כבר הגעתם לשרלרואה, הנה עוד שלושה אתרים שאסור להחמיץ: מוזיאון הצילום שלה הוא אחד ממוזיאוני הצילום הגדולים והמוערכים באירופה. הוא שוכן במה שהיה בעבר מנזר כרמליתי ויש לו אוסף ענק של 80 אלף צילומים, 800 מתוכם מוצגים בתצוגה.

BPS22, המוזיאון לאמנות של פרובינציית Hainaut, ממוקם בחלל תעשייתי ישן ומציג אמנות פלסטית, צילומים ומיצבים שעוסקים בנושאים חברתיים ובתת-תרבויות אורבניות כמו פאנק וגרפיטי.

Bois du Cazier, היה מכרה הפחם שבו אירע אסון המכרות הגדול בהיסטוריה של בלגיה, שנספו בו 262 כורים. כיום הוא אתר מרשים שמוקדש לשימור מורשת התעשייה.

כותרת דף המידע על שרלרואה באתר לשכת התיירות של חבל ואלוניה אומרת: "שרלרואה - אל תשפוט ספר על-פי הכריכה שלו". הם טועים. לפי הכריכה יש שם פוטנציאל לבסט סלר. 

עוד בסביבה 

ברדיוס של פחות משעה נסיעה משרלרואה יש כמה תחנות ששווה להתעכב בהן אם אתם באזור. השנה היא "שנת המים" בחבל ואלוניה, וכל מה שקשור למים מתמתג ומשתדרג, בעיקר רשת ערוצי המים של החבל, שכוללת נהרות, תעלות ופרויקטים הנדסיים היסטוריים.

מומלץ להכיר את מעלית הספינות של Ronquires או Strpy-Thieu העצומה (במרחק 30 דקות משרלרואה), שמעלה ומורידה ספינות ומגשרת על הגבהים השונים של נתיבי המים. אפשר גם לעלות על ספינה ולשוט לאורך מסלול ערוצי מים מעגלי.

עוד אתר מים מעניין הוא Lacs de l'Eau de L'Heure, קומפלקס של חמישה אגמים מלאכותיים המשתרעים על פני כשישה קמ"ר (במרחק 40 דקות משרלרואה), מופרדים זה מזה בסכרים ומנוהלים בקפדנות שנועדה לשמר את האיזון האקולוגי העדין שלהם.

סיור מודרך בסכר הגדול Plate Taille חושף פרויקט הנדסי ואקולוגי מרשים, ששיאו בתצפית מפלטפורמת זכוכית בגובה 110 מטר, המשקיפה על פנורמה יפה של האזור. האגמים שוקקים מגוון גדול של פעילויות נופש וספורט מים, וילדים יאהבו את רכבת הקרוניות, שנוסעת סביב האגם הגדול, עיירות בסביבה ופארק שעשועים שופע מתקנים. 

המוזיאון הפרהיסטורי בעיירה Flmalle (במרחק כשעה משרלרואה) הוא תגלית נפלאה, בפרט אם אתם משפחה אינטליגנטית עם ילדים סקרנים. ראשיתו בגלוסקמה (תיבת עצמות) נאוליתית, שנמצאה ב-1908 באחת המערות הפרהיסטוריות הרבות של ואלוניה, ובה שברי חרסים, כלי אבן, שרידי אדם ועצמות ממותה, קרנף, אריה ועוד.

אבל האוסף הארכיאולוגי הוא רק ההתחלה. מטרתו לא רק לגרות את המבקרים להכיר את האדם הפרהיסטורי, אלא גם לחוות אותו ולעורר למחשבה ולשינוי. 12 תחנות חווייתיות פרוסות על פני 300 דונם, כל המדריכים הם ארכיאולוגים, וזה ניכר היטב בהדרכה ובפעילויות. למדנו להדליק אש, להתמודד עם ממותה ולצוד. צעדנו בחושך עם קסדות פנסים במעמקי מערת נטיפים פרהיסטורית. השביל היחפני הציע היכרות ברגליים יחפות עם החומרים שהקדמונים חיו בתוכם והשאירו בהם עקבות - שבבי עץ, מצע עלים, מאובנים ולבה, לעומת מה שאנחנו נשאיר אחרינו על כל המשתמע מזה - משטח צמיגי גומי, פלסטיק ועוד.

בתוך המוזיאון ראינו דברים מדהימים. למדנו איך מטפלים בממצאים ארכיאולוגיים אמיתיים שנחו בתיבות מחלקת השימור והתיעוד. למדנו שהקדמונים האלה היו הרבה יותר אינטליגנטיים ממה שנהוג לחשוב; שלסטריאוטיפ של מר קדמוני, עם אזור החלציים מפרווה ונבוט ביד, אין שחר; ושלפי עצמותיהם של אזרחי עידן הקרח הם חיו חיים שלווים ונטולי מתח. יכולנו להיות שם עוד שעות. אגב, הניסיון להעניק למבקרים חוויה קולינרית פרהיסטורית במסעדת המוזיאון צלח פחות. www.prehisto.museum

מידע מעשי

לינה: מלון Golden Lakes Village , שנפתח בשנה שעברה, הוא אופציה אטרקטיבית ללינה. ועוד אופציה ללינה:

Chteau des Thermes בעיירה Chaudfontaine כשעה משרלרואה. הוא מלון ספא בלב פארק על גדות נחל רומנטי, במה שנדמה כאירופה הלא נודעת, שרגל אדם לבנטיני לא דרכה בה עד שהגענו .

מסעדות: L'Atelier de La Manufacture Urbaine: Rue de Brabant 2. https://www.manufacture-urbaine.com/be/

מסלול הספארי האורבני בשרלרואה: http://walloniabelgiumtourism.co.uk/en-gb/content/charleroi-adventure-city-safari-new-way-discover-city

מוזיאון הצילום: www.museephoto.be

מוזיאון לאמנות של פרובינציית Hainaut: www.bps22.be/en

מכרה הפחם Bois du Cazier: http://www.leboisducazier.be/