גלי צה"ל בירושלים / צילום: באדיבות משרד הביטחון
מערכת היחסים המורכבת שבין פוליטיקאים ואנשי עסקים למנהלי ובעלי אמצעי תקשורת עומדים בגלל חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר תקופה ארוכה בלב הדיון הציבורי. אך ככל שמתקדמות החקירות, צצים עוד ועוד חומרים החוצה ומציגים באופן מוחשי וממשי התנהלות שהיה קשה להוכיח עד כה. לאחרונה חשף העיתונאי רביב דרוקר בתוכניתו "המקור" תמלולים התכתבויות של ניר חפץ (לשעבר דוברו ואיש אמונו של נתניהו), המציגים את האופן בו הוא וגורמים נוספים ניסו להשפיע בשליחות נתניהו על התוכן בכלי התקשורת ועל זהות האנשים שמייצרים אותו - העיתונאים, העורכים ואפילו מנהלי מחלקות החדשות.
המידע על האופן בו ניסו אנשי נתניהו לשלוט באמצעי התקשורת אינו חדש: כזכור, תיקי 2000 ו-4000 עוסקים באופן בו ניסו להשפיע על התוכן באתר וואלה וב"ידיעות אחרונות". אבל התמלילים שהביא דרוקר וכן מכתב האיום בתביעה ששלח השבוע ניר חפץ ליעקב ברדוגו הציגו לראשונה את "מאחורי הקלעים" - לא בגופים פרטיים אלא בתאגיד השידור הציבורי ובגלי צה"ל - הממומנים בכספי ציבור.
במכתב האיום בתביעה ששלח חפץ לברדוגו, אחרי שהאחרון חשף פרטים אסורים לפרסום מתוך חקירתו, הסביר חפץ כיצד ברדוגו "זכה" בתפקידו: "מצוי בידינו מידע חד-משמעי מגוף ראשון השופך אור חדש אודות פעולות ומגעים סמויים מעין הציבור שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת 2016 בנוגע למינויך לתפקיד שדר ומגיש בכיר של תוכנית אקטואליה יומית בשעת האזנת השיא של גלי צה"ל. כידוע לך היטב, זמן קצר לאחר ביצוען של פעולות חשאיות אלה זכית במינוי בו חשקת זמן רב, הפכת בזכותו לדמות ציבורית רבת-השפעה, והס מלהזכיר את העובדה כי אתה נהנה מאז גם ממקור הכנסה קבוע, הנשען על תקציב הביטחון". במכתב מוזכר כי מקפצה זו הוגשה לברדוגו חרף העובדה שלא היה משופע בניסיון משמעותי קודם בהגשת תוכנית אקטואליה כה יוקרתית, משפיעה ובעלת שיעורי האזנת שיא.
חשיפת ניסיונות ההתערבות של פוליטיקאים בכלי התקשורת לא הפתיעה איש - חלק ניכר מהנושאים בהם עסקו התכתובות סוקרו בהרחבה בעבר - ובכל זאת התמלולים הצליחו לזעזע. בכיר בתאגיד אומר ל"גלובס": "ניסיונות ההתערבות של פוליטיקאים בתקשורת היו תמיד, עוד מימי טדי קולק כשליחו של בן-גוריון. תמיד יש אינטרסים חבויים, דילים ושחיתויות, אבל רק במקרים נדירים מקבלים הצצה אמתית איך זה בנוי. העניין הפעם הוא התיאור הגרפי. פתאום כולם רואים מול העיניים איך הדברים עובדים".
"החיילים שואלים את עצמם אלף פעם אם זה לא שמאלני מידי"
תמלילי ניר חפץ חושפים כיצד הופעלו לכאורה מפקד גלי צה"ל לשעבר ירון דקל ומנהל החדשות אז אבי ברזילי כדי לשנות את אופייה של התחנה ולשבץ בה דמויות ימניות המקובלות על השלטון. ברדוגו הוא כנראה הסדין האדום הבוהק ביותר בגלל עברו והיעדר ניסיון כעיתונאי או פובליציסט, אבל היו רבים נוספים שהוצנחו לתחנה בפרק זמן קצר על חשבון אחרים שהורחקו - לעתים באופן משפיל.
550.jpg "ירון דקל / צילום: כפיר זיו")
התלונות על המתרחש בתחנה הצבאית תחת ניהולם של דקל וברזילי היו פומביות: טענות לצנזורה של אייטמים וחסימת תחקירים, התערבות בוטה בתוכן, החלפתם של מגישים שנתפסו מהצד הלא נכון ושיבוצם של אחרים בעלי "תפיסת עולם מתאימה". חלק מהתלונות גם הגיעו לתביעות בבית הדין לעבודה וכללו התייחסויות לאופן בו התנהלה התחנה באותה תקופה.
"ידענו כל הזמן, אבל לא היו הוכחות. ניסינו להזיז דברים, אבל לא הייתה הוכחה למשהו פלילי, לא היה אקדח מעשן או משהו שמציג שיטה", אומר עיתונאי ותיק מגלי צה"ל. "תמיד היו לחצים פוליטיים. אבל הם לא השפיעו. כששר התקשר לעורכים לצעוק, הקשבנו וידענו שלנו כלום לא יקרה. היה חופש פעולה גדול יותר מכלי התקשורת הפרטיים וללא החולי של רשות השידור. אבל כשדקל הגיע, בבת-אחת המקום נכבש. פוליטיקאים הרגישו חופשיים 'לטפל' בתחנה.
"בהתחלה חשבנו שהוא לא יודע לנהל. אבל די מהר נעשה ברור שזה יותר מזה שיש דיל. יד מכוונת. האמנו שדקל נסחט. הוא העיף אנשי מקצוע טובים לטובת חסרי ניסיון, דילל משמעותית את השדרה המקצועית, היו התערבויות באייטמים, ניסיונות לחשוף מקורות. היה ברור שיש מטרה להחליש את מחלקת אקטואליה.
"הורדנו את הראש. הרגשנו מאוימים על המשרות שלנו. כל יום קראנו הדלפה על מי הולך לעוף, מי בא להחליף ומי בא להיות עם מי. אחרי שהביאו את ברדוגו ואראל סג"ל, היה קיץ שנתניהו עשה מפגשים עם כל מערכות החדשות. בשיחה עם אנשי גלי צה"ל נתניהו אמור לנו: 'אני מדבר עם ירון דקל על מה שצריך לעשות בגלי צה"ל'".
לדבריו, "כולם מבינים שאי-אפשר להחליט לאנשים מה להגיד, אז דוחפים אנשים. בוואלה יש דף בית אחד, ויש לו עורך, אז אפשר להכניס ידיעות. ברדיו אי-אפשר להכניס למגיש מילים לפה, אבל אפשר לצמצם את זכות הדיבור ואת זמן הדיבור ולשים אנשים משפיעים עם מילים הפוכות. ברדוגו ודומיו מדקלמים כל הזמן מסרים שמשרתים מישהו. אני שואל שאלות, אז זה לא כוחות. לי אולי יש קצת יותר זמן, אבל תפוקת המסרים שלהם היא פי אלף יותר גדולה".
גם על התיאומים עם מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ לא כולם הופתעו לשמוע: "הוא פוליטיקאי אבל מתוחכם", אומר עיתונאי אחר, "סביר שאם ישאלו אותו, הוא יגיד 'זה לא כמו וואלה, כי אני לא מצנזר', אבל הוא עושה דברים לא פחות גרועים. כמו לשבץ מגישים בתפקיד שומרי ראש של מגישים 'בעייתיים', לפקח מקרוב על מי משדר ומתי. יש רוח מפקד, ולכן ברור שאני מפחד כל פעם שאני פותח מיקרופון שייפלט משהו שייתפס כלא 'נכון'".
לדבריו, לאותה רוח יש השלכות על הדור הצעיר. "זה חינוך שמחלחל לחיילים. רואים את זה בעריכת החדשות. כשהם מקבלים משימות עריכה, הם שואלים עצמם אלף פעם אם זה לא שמאלני מדי. חייל צעיר יתלבט לפני שיעלה מישהו ממרצ, אבל לא לפני שהוא יעלה מישהו מהליכוד".
עיתונאי שלישי מתאר תחושה שמכל הכיוונים מנסים להחלישם. "הורסים את המערכת. יש פגיעה אנושה ביחסים שלנו עם הצבא. כל ההשתלחויות והפייק ניוז שהיו לסגל והיום לברדוגו בצבא וברמטכ"ל, פוגעות ביחסים שלנו עם הצבא. ואם הצבא לא רוצה לשמוע מאיתנו כי חושבים שאנחנו גיס חמישי, אז ברור שיש פה מהלך שמטרתו החלשה משמעותית של התחנה".
סירוב של חונטה שסירבה להשתנות
אבל לטענות האלה יש גם צד אחר, פחות קונספירטיבי. על-פי התפיסה הזאת, לגלי צה"ל היה מאז הקמתה קו פוליטי מזוהה ששימש לה מכשול, והניעור בתקופתם של דקל וברזילי, כמו גם ההחדרה של עיתונאים המזוהים כאנשי ימין מובהקים, שימשה כדי להרוג שתי ציפורים במכה אחת: לשפר את נתוני ההאזנה של התחנה על-ידי שבירת הקו השמאלני והגנה עליה מלפיתת שורה ארוכה של פוליטיקאים שביקשו להרע לה בגלל אותו קו.
על-פי אותה תפיסה, מה שוותיקי גלי צה"ל רואים כהתערבות פוליטית הוא בעצם סירוב של חונטה שסירבה להשתנות, להתקדם ולגוון - מוקד כוח המסרב להרפות. על-פי מקורבים לאבי ברזילי, שסירב בזמנו באדיקות להתבטא פומבית על השינויים בגלי צה"ל, המינויים של סגל וברדוגו הם החלטה אסטרטגית שלו, שנדרש זמן רב לשכנע את דקל לבצע. על-פי אותם גורמים, חפץ, שאיננו חשוד כתמים, השתמש ביודעין במכתב לברדוגו (שעושה מאמצים רבים לקעקע את אמינותו של חפץ כעד מדינה) לייצר תקשורתית את החיבור שלו עם לשכת נתניהו.
בתחנה הדברים מתקבלים בסקפטיות: "זה לא קשור לימין ושמאל. טוב שדקל הביא את סגל. הוא כוכב שמביא רייטינג. ומעולה שהביאו את קלמן ליבסקינד, ישי שנרב ואסף ליברמן. שיתמודדו עם זה שיש אנשים חדשים בתקשורת. אבל ברדוגו? להעביר את הפריים-טיים לידיים של אדם שעבד עם מרטין שלאף, שהיו נגדו חקירות פליליות, ויש לו עסקי נדל"ן וקזינו? וכשמבקשים מדקל הסבר, הוא אומר 'זה הפרשן הכי טוב במזרח התיכון'? זה שידר לכולנו כמה זה לא תמים ולא מקרי".
אחד הדברים המטלטלים בתכתובות הייתה חשיפת האופן השיטתי שבו הלכו על הראש של אנשים שהרגישו שהם סיכון לנתניהו ואנשיו. הדוגמה הבולטת היא ההתנהלות סביב העיתונאי אבנר הופשטיין, אשר בעטיים של תחקירים שביצע (בן היתר על חפץ עצמו) טרפדו לו מקומות עבודה ואפילו טפלו עליו לרגע האשמות על הטרדות מיניות. הופשטיין צייץ על החשיפה בחשבון הטוויטר שלו: "אז בינתיים (וזה רק מה שהתפרסם), פילבר ניסה לסלק אותי מרשות השידור, חפץ דאג להעיף אותי מגלי צה"ל, האלוביצ'ים עבדו לטנף עלי בוואלה. וזה קצה הקרחון".
בזמן אמת הופשטיין דווקא לא היה משועשע, ולאחר שפוטר מהתחנה הוא הגיש לבית הדין לעבודה תביעה על כ-600 אלף שקל בגין פגיעה בשמו הטוב והתעמרות. בתצהיר שניתן לבית המשפט הוא טען כי "כשמחיתי על הפגיעה המקצועית בעבודתי ובאפשרותי למלא תפקידי כראוי, אמר דקל כי ניר חפץ 'לא ישכח ולא יסלח' לי על תחקירי. ציפיתי שיגיד 'אבל אנחנו נגן עליך', אך האמירה נותרה כך, ללא תוספת. חשתי כי דקל מתכוון לזה ומאמין שאני צריך לחדול מביצוע תחקירים ,כי הוא לא מתכוון להגן עליי".
"אם הייתה לי כיפה הייתי מתקבל מיד"
גלי צה"ל לא הייתה המקום הציבורי היחיד בו לגוון הפוליטי הייתה משמעות בקבלת עבודה. כך למשל, עיתונאי שאיננו מזוהה עם הימין שביקש להצטרף לשורות תאגיד השידור הציבורי "כאן", ולמרות רזומה ראוי ופגישות מוצלחות הבין שאין לו סיכוי להתקבל, מספר כי בעת האירוע הייתה לו תחושה שהסיבה פוליטית. "אמרתי לאנשים שאם הייתה לי כיפה וכתובת מגורים בשטחים, הייתי מתקבל מיד. אבל לא היו לי הוכחות. רק כשהתפרסמו השבוע הסמסים, והבנתי מי התקבל בתקופה שניהלתי שם מגעים, נסגר המעגל. זאת תחושה מתסכלת - ההרגשה שמי שלא בדעה הפוליטית של השלטון פסול לעבודה".
התחושה שמתאר הכתב נראית אולי מופרכת, אבל מבט למחלקת האקטואליה בתאגיד - בעיקר לאלה המסקרים פוליטיקה - מגלה אחוז מפתיע של דתיים או ימניים: מיכה שמש, זאב קם, יערה שפירא ואחרים - אולי מתוך הנחה מטופשת שחובשי כיפה הם ימניים. בכלל, חובשי כיפה הפכו ללהיט בתאגיד: למשל, הכתב הפוליטי של התאגיד מיכאל שמש, שהתקבל למשרה הנחשקת מיד אחרי שחרורו מגלי צה"ל.
על-פי בכיר בתאגיד, "שמש נחשב ב'כאן' לכוכב, נהנה מיחס שמעטים זוכים לו ולדחיפה מקצועית. ידיעות שלו מקבלות תהודה לעתים ללא קורלציה לחשיבותן". לעומתו, לדבריה יש גם את מי שמנסים לצמצם. "מנגד, יואב קרקובסקי המנוסה זוכה להערכה אבל לא מזוהה כמעריץ של השלטון הנוכחי. הורידו עלינו הנחיה להמעיט בשידורים שלו באולפן ולדחוף את שמש. ואפילו שאנחנו לא רוצים, זה לא משנה - יש הוראה מלמעלה לדחוף אותו. לא להיות עם השלטון הנוכחי ובנוסף לבוא מרשות השידור - זה לא בא טוב עכשיו. שמש עם הכיפה הוא הדבר הנכון. כולם מחפשים תואמי עמית סגל".
תאגיד השידור הציבורי נולד בין היתר כדי למחוק את הסיאוב ואת סבך האינטרסים שאפיינו את רשות השידור, אבל כבר בהקמתו ניסו גורמים פוליטיים מכל הכיוונים לבחוש במינויים. הבוחש העיקרי, כך עולה מהציטוטים, היה שלמה פילבר - אז מנכ"ל משרד התקשורת שנפגש עם מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ לפגישות. בתאגיד מעריכים כי השניים עבדו היטב יחדיו, בעיקר לאור העובדה שגם אחרי שפילבר פרש מתפקיד מנכ"ל התקשורת, הפך לעד מדינה והקים חברת סקרים באינטרנט, הוא הצליח לקבל את ביצוע סקרי הבחירות, אפילו שלחברה לא היה כמעט ניסיון או קבלות על הצלחה. עם זאת, יצוין כי באחת התכתובות בין חפץ לפילבר סביב פעילות חטיבת החדשות, נמצא הראשון אומר "מה אתה הולך על מיקור חוץ? שוב כניעה לאלדד?".
חזרה לגלי צה"ל ולהתמודדויות המורכבות שם: "כשראינו את התחקיר של 'המקור' על וואלה, באנו בוכים למחרת לעבודה", נזכרת אחת העיתונאיות, "כי הרגשנו אותו דבר. גם אצלנו יש כאלה ששואלים מה נגיד אחר-כך. הרבה שואלים למה אנשי וואלה לא התפטרו. אנחנו יודעים. הם חיכו ליום שזה ייגמר, ושמרו על הבית שלהם. ככה אני מרגיש".
ועיתונאי אחר מסכם: "התיקון מתחיל מעצם הפרסום והזעזוע שנוצר בקריאת התמלילים. בהרתעה שזה יוצר על מו"לים ופוליטיקאים, שאולי ייזהרו יותר ואולי יימנעו מהתנהגויות מוגזמות".
מתאגיד השידור הציבורי "כאן" נמסר בתגובה: "'כאן' גאים להיות גוף התוכן המאוזן, המגוון, האמין והאובייקטיבי בישראל, שנלחם על עצמאותו בהצלחה מהרגע שהוקם, מול גורמים רבי-השפעה וללא כניעה לתכתיבים. על-פי חוק, מנהל חטיבת החדשות הוא הסמכות היחידה לבחירת עיתונאי החדשות והתקשרויות הנוגעות לסקרים פוליטיים, כאשר השיקול המרכזי הוא הישגיות ומצוינות. מיכאל שמש הוא מהטובים והמצטיינים שבכתבי החדשות. חברת הסקרים נבחרה משום שידעה לספק שירות מהיר וייחודי ממתחרותיה".
גלי צה"ל: "חופש עיתונאי מלא"
מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "בגלי צה"ל, בתקופת ניהולו ופיקודו בשנתיים האחרונות של שמעון אלקבץ, עושים עבודה עיתונאית אמינה, נקייה, חדה, נוקבת וחפה מכל שיקולים זרים, על-פי כל כללי האתיקה.
"עיתונאי התחנה, עורכיה ומגישיה נהנים מחופש עיתונאי מלא. מעולם לא נפסלו סיפור או כתבה שעמדו בכללים העיתונאיים, גם אם היו שנויים במחלוקת, ויש לא מעט כאלה. מעולם לא נאמר למי מעורכי ומגישי התחנה איזה תוכן לשדר ובטח מה לא לשדר.
"הדרישה בגלי צה"ל מהכתבים ומהעורכים היא להביא סיפורים וחשיפות. חופש הביטוי והיצירה בתחנה נשמר בקפדנות ללא פשרות וללא הנחות, ועל כך יעידו עיתונאי התחנה וכל הכתבות שראו אור בשידור.
"בשנתיים האחרונות, בתקופתו של שמעון אלקבץ, גלי צה"ל חתומה על עשרות רבות של חשיפות והישגים עיתונאים. רק החודש זכו שניים מעיתונאיה המובילים יעל דן ורינו צרור, בפרס סוקולוב לעיתונות.
"התחנה דוגלת ותמשיך לקדם ריבוי קולות ולהשמיע את כל הדעות והעמדות השונות בחברה הישראלית, בפריפריה הגאוגרפית והחברתית. יחסי התחנה עם הצבא, טובים, מקצועיים ועניינים".
עמית סגל: "גלי צה"ל של היום היא תחנה לאין-שיעור יותר מאוזנת ומואזנת"
הפרשן הפוליטי של חדשות 12, עמית סגל, הוא כנראה העיתונאי המזוהה ביותר עם כניסת עיתונאים המזוהים עם הצד הימני של המפה אל לב המיינסטרים. הוא גם בן זוגו להגשה של ירון דקל בתוכנית הרדיו "דקלסגל". בשיחה עם "גלובס" הוא טוען כי יש הבדל בין סוגים שונים של התערבות, ויוצא להגנתו של דקל, אותו הוא רואה כמותקף שלא בצדק.
"אני סולד מהתערבות פוליטית אישית ותומך נלהב בהתערבות לצורכי גיוון ונראות", אומר סגל. "בהתכתבויות יש הבדל יסודי בין מה שאומר חפץ למה שאומר פילבר, ובין הקריאה 'לשים את האיש שלנו' לבין לדאוג שיהיו כתבים ימניים וכתבות מזרחיות ושיהיה ייצוג לדרוזים ולכל הגוונים. בהקשר הזה זאת לא התערבות פוליטית - זאת החובה של הפוליטיקאים".
את הטענות נגד דקל כאילו פעל ממניעים זרים, סגל מגדיר כעוול: "אני מתקומם על העוול שנעשה לירון דקל. התיאור של התנהלותו היא של מעשה פשע. דיברנו על זה במשך שנים. אני מכיר את המוטיבציה שלו ומשוכנע שמטרתו הייתה לגוון. ובמבחן התוצאה הוא הצליח: גלי צה"ל של היום היא תחנה לאין-שיעור יותר מאוזנת ומואזנת. אם רוצים לשקוע אל תהום הלא רלוונטיות הצדקנית, הדרך הבטוחה לכך היא להשאיר את המבנים של כלי התקשורת כמו שהם".
בהתייחסו למניעים שהביאו למינויו של ברדוגו והאופן בו הוא משדר בתחנה, אומר סגל: "בימי ברדוגו, שלכאורה זאת פרשה אפלה של מינוי פוליטי, בנימין נתניהו רצה להדיח את דקל מתפקידו, ומי שמנע את זה על אפו וחמתו של ראש הממשלה היה משה בוגי יעלון (שר הביטחון אז), שהאריך את כהונתו בשנה. גם אם אני לא מסכים עם כל מה שברדוגו אומר, והסגנון שלו איננו שלי - הוא רחוק מלהיות האדם הראשון שהביא לתחנה תעמולה בוטה. לא שמעתי ממנו שום טכניקה שלא שמעתי קודם בעשרות משדרים רק מהצד השני. לעתים הטענות על סגנון הן מלחמה של גווארדיה ישנה או עניין פוליטי או דורי".
סגל סקפטי בנוגע לאפשרות למנוע ניסיונות התערבות של פוליטיקאים בשידור הציבורי: "קשה לפוליטיקאי לברוא אבן שלא יוכל להרים ולחוקק חוק שיאסור התערבות. לכן אני סקפטי בנוגע לשאלה האם אפשר לייצר במאה ה-21 שידור ציבורי ולא ממשלתי. השאלה שעולה היא מדוע משלם המסים צריך לשלם את זה".