פינוי גוש קטיף / צילום: רון פז
האם אישה שלא הייתה שותפה להשקעה כלכלית של בעלה שירדה לטמיון, צריכה לשאת בחלקה בהפסדים בעת גירושים? בית המשפט לענייני משפחה קבע שלא, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי "עצם ביצוע השקעה ללא ידיעה והסכמה של בן הזוג אינה מובילה למסקנה כי ההשקעה נעשתה במטרה לסכל את זכותו. כל עוד מדובר בהשקעה שפירותיה הפוטנציאליים נועדו לחזור לקופה המשפחתית ולשמש את התא המשפחתי, גם אם נעשתה על דעת אחד מבני הזוג בלבד, לא מדובר על פניו בהברחה. ביצוע פעולות כלכליות שגויות, בלתי כדאיות ואף בלתי אחראיות, עדיין אינו בגדר הברחת נכסים".
ערעור שהוגש על הכרעה זו לעליון נדחה לאחרונה, וכך הפכה החלטתו של המחוזי לסופית ולבעלת השלכות מחייבות גם על תיקים אחרים שבהם בני זוג מבצעים השקעות שונות בכספים משותפים ללא ידיעת בני הזוג ומפסידים אותם.
השאלה המורכבת שהגיעה אל פתחו של בית המשפט המחוזי הייתה מה דינם של כספים משותפים, כ-2 מיליון שקל, שהושקעו על-ידי הבעל בהשקעה מסוכנת, ללא הסכמת האישה; והאם בעת הגירושים, כמה שנים לאחר מכן, ההפסד יהיה כולו של הבעל, או שיש לראות את האישה כמפסידה את חלקה בכספים יחד עם הבעל, על אף שלא הייתה שותפה להחלטה להשקיע ואף לא ידעה על ההשקעה כלל.
בתקופת הנישואים התגוררה המשפחה בגוש קטיף, עד להתנתקות ב-2005. לאחר ההתנתקות קיבלו הצדדים פיצויים בהיקף העולה על 3 מיליון שקל. בשנים 2007-2008 השקיע הבעל כ-2 מיליון שקל מכספי הפיצויים בהשקעות באתיופיה, שרובן ירדו לטמיון. יתרת הכספים שימשה לבניית בית המגורים החדש מספר שנים מאוחר יותר.
ב-2013 פרץ משבר בין בני הזוג, שהוביל לשורה של הליכים משפטיים. בין התביעות המרובות שהגישו בני הזוג האחד נגד השני, הגישה האישה, באמצעות עו"ד לאה שפיגל, תביעה לשמירת זכויות ברכוש המשותף, בטענה כי התברר לה כי הבעל נטל סכום משמעותי מכספי הפיצויים בגין ההתנתקות, השקיע אותם באתיופיה ולא קיבל דבר. האישה דרשה את הכספים בחזרה.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבעל השקיע בעסקאות באתיופיה בניגוד לעמדתה של האישה, ועל כן עליו להשיב לקופה המשותפת כ-1.8 מיליון שקל בגין השקעות שלא חזרו. עוד מצא בית המשפט כי האישה הביעה בפני הבעל התנגדות להשקעה והסכימה להשקיע באתיופיה סכום שלא יעלה על 10,000 שקל בלבד. נקבע כי "כאשר מדובר בהשקעות בסכומים של מאות אלפי שקלים, המצטברים לסכום העולה על מיליון שקל, נדרשת הסכמה מפורשת להשקעות, ואין די בכך שהאישה ידעה על ההשקעות, כפי שטען הבעל".
על פסק דין זה הגיש הבעל ערעור לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורכי הדין שלום ג'מיל ומערבי שלמה, במסגרתו טען כי התוצאה מקפחת אותו. לשיטתו, הוא לא פעל בניסיון להבריח כספים, אלא פעל בתום-לב, מתוך מחשבה להגדלת הרכוש המשותף וההון המשפחתי, ולא כדי לסכל את זכויותיה של האישה. עוד טען הבעל כי האישה הייתה מודעת להשקעות שבוצעו, ואין מקום להטיל נטל כבד של קבלת הסכמה מפורשת בכתב, כאילו המדובר בחברה או עסק ולא בקשר נישואים.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הבעל וקבע כי אין הצדקה לזקוף לחובת הבעל את כל ההפסד. שופטי המחוזי בבאר-שבע, אריאל ואגו, יעקב פרסי וגאולה לוין, קבעו כי הגם שהיה מצופה מהבעל לנהוג בכספים המשותפים בזהירות ובכובד-ראש ובהתחשב בעמדתה של האישה, והגם שהתנהלותו הייתה בלתי זהירה ובלתי אחראית - הרי שפעולותיו בהשקעות שביצע לא נועדו לסכל את זכויות האישה, אלא נועדו ליצור רווחים שאמורים היו לחזור לתא המשפחתי.
לאחרונה נדחה על הסף ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו של המחוזי, ובכך הפך פסק הדין של המחוזי לסופי ולכזה המשפיע על הליכים בהם עולה שאלה דומה.
"מערך כוחות לא שוויוני"
לדברי ד"ר עו"ד שרון פרילינג, המתמחה בדיני משפחה וירושה, "התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי מעוררת קושי רב ואינה מתחשבת דיה במערך המורכב של ניהול תא משפחתי, במערך הכוחות הלא שוויוני, כאשר צד אחד כוחני, וצד שני 'עושה דברו' וחושש מעימותים לטובת המשך הקיום המשפחתי ורווחת הילדים".
לדברי פרילינג, "קשה לקבל מציאות בה בן זוג אחד יכול לעשות שימוש בלתי אחראי בסכום עצום מתוך העתודה הכלכלית של המשפחה, מבלי לקבל את הסכמת בן הזוג השני (החלש במערכת המשפחתית), להפסיד את מרבית ההון המשפחתי ולהטביע איתו גם את בן הזוג השני, שלא על דעתו ובניגוד לרצונו. הציפייה שבן זוג שאינו מסכים עם פעולות משנהו יפנה לבית המשפט על-מנת להגן על זכויותיו ולמנוע את השימוש הבלתי לגיטימי בכספיו, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אינה ציפייה ריאלית במרוצת חיי נישואים המבוססים על יחסי שולט-נשלט. מדובר במערכת יחסים שבה היכולת להביע עמדה שוויונית בשיח הזוגי, אינה קיימת".
פרילינג סבורה כי "הגיעה העת להציב נורמות התנהלות גבוהות יותר ומכבדות יותר במערכות יחסים זוגיות, תוך מתן מעמד גבוה יותר לצד החלש (לרוב האישה) במערכת המשפחתית. היה נכון וראוי להותיר על כנן את הנורמות שהציב בית המשפט לענייני משפחה, אשר הדהדו מתוכן ערכים של שמירת זכויות, צדק והגינות".
עו"ד לאה שפיגל, המייצגת את האישה, מסרה: "חשיבותו העיקרית של פסק הדין של בית המשפט למשפחה היא מחד, עשיית צדק עם אחד מבני הזוג שנעשו פעולות ברכוש בניגוד לעמדתו וללא ידיעתו, ובמקרה דנן בית המשפט קמא התייחס לכל סכום ההשקעות הכושלות שבוצעו על-ידי הנתבע (שלא נותר ממנו דבר) כנכס המצוי בידי הנתבע, במסגרת איזון כלל הרכוש.
"בית המשפט המחוזי לא קבע קביעות משפטיות ברורות ביחס לכך, ובסופו של דבר ביצע איזון שונה, אך תוצאתו הכלכלית שמרה על חלוקה לטובת התובעת. בית המשפט העליון לא התערב בפסק הדין ודחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתגובה.
"החשיבות לציבור היא כמדיניות הרתעתית להבא, שכל מי שמתכנן או פועל באופן האמור, דהיינו מחליט בלעדית ובניגוד לעמדת בן הזוג האחר לבצע השקעות/פעולות בכספים משותפים - ייקח בחשבון שההפסדים, אם יהיו, יחולו עליו בלבד".