ביתן המל"טים של התעשייה האווירית בתערוכה בהודו/ צילום: אתר החברה
מפעם לפעם עולה על הפרק תוכנית להפרטת חברה ממשלתית באמצעות הנפקת חלק ממניותיה בבורסה בת"א. לאחרונה בישרו הכותרות על מהלך מתוכנן כזה בתעשייה האווירית (תע"א), שבמסגרתו יונפקו רבע ממניותיה לציבור. קדמו לכך פרסומים אודות הנפקת מניות מיעוט בדואר ישראל. אלא שניסיון השנים האחרונות מלמד כי עלינו לקחת את התוכניות האמורות עם כמה גרגרים של מלח. בעוד שהחברות הממשלתיות מהוות חוליה מרכזית בשוק החוב הקונצרני בישראל, הרי שמקומן בשוק המניות נפקד זה יותר מעשור.
החברות הממשלתיות מהוות נדבך משמעותי בכלכלת ישראל ומשפיעות על כל תחומי החיים והעשייה בסביבה העסקית והחברתית כאן. רשימת החברות הממשלתיות כוללת 69 חברות (לא כולל חברות בנות, עמותות וחברות בבעלות מעורבת של הממשלה) אשר חלק גדול מהן מוכר בכל בית בישראל. חברות אלו, המעסיקות יחדיו כ-53 אלף עובדים, הציגו אשתקד הכנסות שנתיות מצרפיות של כ-70 מיליארד שקל ורווח תפעולי שנתי מצרפי של 3.8 מיליארד שקל.
היקף החוב המצרפי של החברות הממשלתיות עמד בסוף 2018 על כ-61 מיליארד שקל, כאשר כ-53 מיליארד שקל מתוכו, קרי 88%, גויסו באמצעות הנפקת אג"ח , והיתר גויסו מבנקים ואחרים. על מנת להבין את הדומיננטיות היחסית של החברות הממשלתיות בשוק האג"ח הקונצרני בישראל נציין כי 11% מהיקף החוב הקונצרני בישראל גויסו על ידי חברות בבעלות ממשלתי ת. עם זאת ראוי לציין כי המספר המרשים הזה מוטה בחדות כלפי מעלה בשל הדומיננטיות של חברת החשמל, שלה לבדה יש כ-35.5 מיליארד שקל חוב קונצרני.
איגרות החוב של החברות הממשלתיות זוכות לדירוגי אשראי גבוהים, בעיקר בשל הנחת הגיבוי הממשלתי שיקבלו. הדירוג הגבוה מאפשר לחברות הממשלתיות לגייס חוב בעלויות נמוכות ובעל משך חיים ארוך במיוחד. בשנת 2018 הפכו שלוש חברות ממשלתיות לחברות מדווחות - עמידר, נתיבי הגז הטבעי וחברת נמלי ישראל - כשגייסו כ-4.7 מיליארד שקל.
נוצר מצב הזוי
עד כאן תמונת מצב תמציתית באשר לשימוש שעושות החברות הממשלתיות בשוק ההון כערוץ מימון חוב, ואולם בכל האמור בפנייה שלהן לשוק המניות לצורך גיוס הון, כאן מדובר על שיממון הזוי.
"הזוי" - שכן במדינת ישראל קיימת תוכנית ממשלתית רב שנתית להנפקות מיעוט של חברות בבעלות המדינה, שכחלק ממנה הוחלט על הנפקה בבורסה לני"ע בתל אביב של עד 49% ממניותיהן של שורת חברות ממשלתיות. מדובר בהחלטה שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה באוקטובר 2014, אך מאז ועד היום לא מומשה.
היתרונות בהנפקה בבורסה ברורים: הפיכת החברות הממשלתיות האמורות לחברות ציבוריות תתרום לשיפור היעילות שלהן, להגברת השקיפות ולשיפור הרווחיות ארוכת הטווח, כמו גם לשדרוג מהותי בממשל התאגידי; הנפקת מניות מיעוט של חברות ממשלתיות תכניס הון לאוצר המדינה, תש פר את מבנה ההון של החברות המגייסות ותתרום לנזילות ומגוון רחב יותר בשוק ההון המקומי. היתרונות הללו מצוינים באופן מפורש בדוח רשות החברות, קרי הם נהירים לכל. ואולם השרים האחראים ליישם את החלטת הממשלה בנדון, ולממש את היתרונות האמורים, מצויים תדיר "בין עבודות" ולא פנויים לקדם נושא חשוב זה.
הפרדוקס הזועק לשמיים - כאשר החברות הממשלתיות מנצלות בצורה טובה את שוק ההון לגיוס חוב ומוותרות עליו באופן גורף כאשר מדובר בגיוס הון - דורש טיפול ממשלתי מוקדם ככל שניתן. אין זה סוד מדינה כי הפרטה היא מונח המעורר התנגדויות מגוונות אצל קבוצות אינטרסים המתנהלות כאילו החברות הממשלתיות הן רכושן הפרטי, כך שכל שיתוק במערכת הפוליטית נתפס אצלן כמתנה משמיים, המרחיקה למועד בלתי ידוע את איום ההנפקה. מדובר על פונקציונרים מטעם גופים פוליטיים המחוברים לעטיני החברות הללו ואינם מעוניינים להתנתק מהם. העובדים עצמם חוששים כי המעבר ממעמד של עובדים בחברה ממשלתית למעמד של עובדים בחברה שבה קיימים בעלי מניות מהציבור יפגע בתנאי העבודה שלהם, ולפיכך מ עלים דרישות חריגות המקשות על ההפרטה. ואולם העובדים יכולים וצריכים להיות נהנים מהליך ההפרטה.
האינטרסנטים התוקעים מקלות בגלגלי ההפרטה מעלים תירוצים מגוונים כנגדה, הכוללים האשמות על כוונה למכור מניות לטייקונים בנזיד עדשים, חשש לפגיעה בתחרותיות, ואף מציינים חשש לפגיעה באינטרסים לאומיים. קבוצות האינטרסים המדוברות אינן מודאגות מהעובדה שמלבד מספר מצומצם מאוד של חברות ממשלתיות המציגות רווחיות נאה לאורך זמן, מרבית החברות מציגות רווחיות נמ וכה מאוד ביחס להיקפי הפעילות. הפרטה מקצועית צריכה ויכולה לטפל במצב הזה בצורה טובה ולהציף ערך לאזרחי מדינת ישראל, אשר אינם זוכים לדיבידנד שנתי ראוי מן הנכס הממשלתי שברשותם.
התמחורים הנדיבים בשוק המניות המקומי מאפשרים למדינה למכור נתחים מהחזקותיה בבורסה בתמורה לצ'ק שמן ובלי לאבד שליטה בחברות אלו. בהינתן מצבה הפיסקאלי של מדינת ישראל בנקודת הזמן הנוכחית, אין לזלזל בהכנסות חד פעמיות אשר יוכלו למנוע חלק מן הגזרות העתידיות שמטרתן צמצום הגירעון. בעולם עלה קצב ההפרטות השנתי מ-110 מיליארד דולר בשנה ב-2008 ל-266 מיליארד דולר בשנת 2016, ואילו בישראל הצנרת סתומה והפרטות בבורסה נותרות בגדר תוכנית תאורטית בלבד.
הכותב הוא יועץ כלכלי, דירקטור וחבר ועדות השקעה בגופים מוסדיים. כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם