רשות התחרות, שבראשות עו"ד מיכל הלפרין, הודיעה היום (ג') כי היא לא תערער על החלטת בית הדין לעבודה בירושלים, שביטל את האיסור שהטילה הרשות על מיזוג בנק אגוד לתוך בנק מזרחי טפחות. בכך הוציאה הרשות לדרך את המיזוג הגדול הבא בעולם הבנקאות. זאת, ימים ספורים לאחר שמוניציפל בנק (לשעבר בנק דקסיה) מוזג לתוך מרכנתיל דיסקונט שבבעלות קבוצת דיסקונט. אם וכאשר יושלם מיזוג אגוד בתוך מזרחי טפחות, יהיו בישראל רק שש קבוצות בנקאיות מקומיות עצמאיות.
החלטת רשות התחרות מהיום, יחד עם כוונות מזרחי טפחות לייעל את בנק אגוד ולא לשמר אותו כפי שהוא, הובילו לבהלה בקרב עובדי אגוד, שהודיעו כי "סניפי בנק אגוד יסגרו במידית במחאה על ההחלטה האומללה של רשות התחרות".
על פניו הודעת רשות התחרות מלמדת כי היא השתכנעה שאין צורך במאבק נגד המיזוג, דבר שמתווסף לתמיכת הפיקוח על הבנקים שבבנק ישראל, בראשות חדוה בר, בקיום המיזוג. אלא שלמרות עמדת בית הדין לתחרות בירושלים שהמשך קיומו של אגוד כבנק עצמאי הוא לא הבשורה לתחרות בענף, עדיין יש לרשות התחרות במה להיתלות בהכרעת השופט עודד שחם, בכל מה שקשור לבעיות אמיתיות בתחרות שיש בענף בנקאות בישראל.
תפיסה זו אף מקבלת גושפנקא של ממש מבית הדין לתחרות, שאמנם ביטל את החלטת רשות התחרות, אך עשה זאת בהסתכלות רחבה על מצב הלקוח ויכולת המעבר בין הבנקים השונים תוך שקבע כי "בשוק הבנקאות יש בעיות תחרותיות ממשיות". כמו כן, השופט ראה צורך מיידי בהתערבות הרגולציה בהיבטי האשראי לענף היהלומים.
"מזה עשרות שנים לא קם בישראל בנק חדש וכמעט שלא נעשו ניסיונות כניסה לתחום. במקביל, מספר הבנקים הפעילים הצטמצם מאוד. בשנים 2000-2005 נסגרו או מוזגו 10 בנקים. מאז לא חל שינוי בזהות הבנקים המסחריים", נכתב בפסק הדין. בהמשך קבע בית המשפט כי "גם השינויים בנתחי השוק של הבנקים היו קטנים מאוד", בעוד ש"חלקם של הבנקים הגדולים (הפועלים ולאומי - ר.ש) נותר יציב" ו"חלקו של בנק מזרחי גדל מעט, בעיקר על חשבונו של בנק דיסקונט".
בית המשפט גם לא ביטל את טענות רשות התחרות, שצוינו בהחלטתה שלא לאשר את מיזוג מזרחי טפחות ואגוד, כי "מגזר משקי הבית ומגזר העסקים הזעירים והקטנים מתאפיינים בהעדר תחרות מצד גופים חוץ-בנקאיים ותלויים הלכה למעשה בבנקים. מגזר העסקים הבינוניים לוקה גם הוא בבעיות תחרות, אך במידה פחותה".
"יש יסוד בהבחנה בין לקוחות שבויים"
פסק הדין ממשיך ומתייחס לתחרות בבנקאות ולנימוקי רשות התחרות, שבעבר נקראה הרשות להגבלים עסקיים, לפיהם "נוכח החסמים האמורים, ההופכים במידה רבה את הלקוחות לשבויים, נוצר כוח שוק של הבנק כלפי לקוחותיו. לבנקים יכולת לזהות את מאפייני הלקוח ולהתאים את הצעת הערך עבורו. כפועל יוצא, לבנקים יכולת להפלות בין לקוחות על בסיס מאפיינים אישיים שונים, לרבות על בסיס 'רמת השבי' שלהם".
על רקע זה רשות התחרות ביקשה לשמר את בנק אגוד כבנק עצמאי, וזאת בהתחשב במהלכים שקידם הבנק בשנים האחרונות לפנות לבעלי חשבונות עו"ש בבנקים אחרים שיעברו אליו ויקבלו תנאים מיטיבים ("חשבון הפוך"), בדגש על אוכלוסייה שמפקידה מעל 5,000 שקל מדי חודש. דבר זה ממחיש את העובדה שמקבלת ביטוי בפסק הדין ולפיה לקוחות שמאיימים בנטישת בנק מקבלים הצעות אטרקטיביות יחסית מהבנק שלהם, על מנת שלא יעזבו לבנק אחר.
מנגד, מגישי הערר נגד החלטת רשות התחרות טענו כי "התבססות ההגדרה על לקוחות שבויים וכאלה שאינם שבויים, היא חסרת תקדים" וש"רמת השבי של הלקוחות הינה "קונספט תיאורטי לחלוטין", וכי מדובר בהבחנה "מלאכותית".
בכל אופן, השופט ראה בסוגיית המעבר והשבי של הלקוחות מורכבות רבה, הגם שבין היתר הוא מצא כי "יש יסוד", "במישור העקרוני", בהבחנה של רשות התחרות "בין לקוחות שבויים לבין לקוחות שאינם כאלה", וציין בנוסף כי "יש יסוד לטענת הממונה, לפיה קיימים בשוק הסל הבנקאי חסמי מעבר גבוהים".
המורכבות עולה מכך שהשופט גם כותב כי "אין בפניי כל תשתית המלמדת על יכולת לזהות לקוחות אלה, מקום שבו לא ביצעו מעבר בפועל או נקטו בפעולות לשם מעבר כאמור. המסקנה היא, כי מן החומר עולה סימן שאלה מהותי בדבר היקפה וטיבה של יכולת הבנקים לזהות את מידת השבי של לקוחותיהם", כשהשופט מוסיף כי "הגדרת השוק שאומצה על ידי ממלא מקום הממונה מעוררת קושי של ממש".
אגב זאת, פסק הדין מצטט טענה נוספת של רשות התחרות לפיה "קיים חסם מעבר כתוצאה מההיבט הגאוגרפי, הנובע מקיומה של עלות עבור לקוח ברכישת שירותים מספק אחר שאינו נמצא באזור הגאוגרפי שלו". בהקשר זה פוסק השופט כי "הפערים בין יישובים שבהם נמצא בנק אגוד לבין יישובים בהם אינו נמצא, אינם זניחים, במונחים יחסיים, הגם ששיעורם נמוך. כך, לדוגמה, ייתכן כי שיעור המעברים הכולל במקומות שבהם פועל מתחרה מסוים אינו גבוה ממקומות שבהם אינו פועל, בשל העובדה שבאותם מקומות שבהם הוא פועל, המתחרים האחרים מגיבים לפעילותו, ומציעים ללקוחותיהם הצעות שימור טובות יותר, אשר מונעות מעבר".
לגבי בנק אגוד מציין השופט כי "בנתונים הנוגעים למתן אשראי ללקוחות פרטיים, ניכרת עלייה לא מבוטלת בחלקו של בנק אגוד. אף כי בערכים מוחלטים מדובר בנתחי שוק קטנים, יחסית". השופט גם מודע לקושי של בנק אגוד להוות גורם תחרותי בעתיד, בגלל אתגרים העומדים לפתחו.
כבר לגבי המצב הקיים אומר השופט כי "לא עולה תשתית, המאפשרת לקבוע כי בנק אגוד הוא מתחרה אגרסיבי בזירת המחיר" כשהוא מוצא כי "יעילותו של בנק אגוד נמוכה, יחסית, הגם שהיא במגמת שיפור". ביחס לעתיד הוא מציין את הקושי שעומד לפתחו של הבנק הקטן בעניין הקמת מערכת מחשוב עצמאית שתעלה סכומים ניכרים לאורך שנים, והסכמי העבודה הנהוגים בבנק".
השופט שחם הוסיף כי "יש בסיס מוצק להערכתה של המפקחת על הבנקים, אשר ציינה את יכולתו המוגבלת של בנק אגוד להתחרות, בשל חוסר יעילות; הוצאות גבוהות על כוח אדם ומחשוב, לצד מבנה הוצאות קשיח; וחסרונות לקוטן, למשל בשל הפריסה הסניפית המצומצמת שלו, ועלויות הרגולציה הגבוהות המוטלות עליו. אין בנמצא תשתית מספקת, המבססת חשש סביר כי גריעתו של בנק אגוד עלולה לפגוע באופן משמעותי בתחרות, בהיבט של שיווי המשקל בשוק, גם לעתיד לבוא".
כך או כך, בפסק הדין נכתב כי "קיימות אינדיקציות לתועלת צפויה הכרוכה במיזוג, הנוגעות לשיפור ביכולת התחרות של בנק מזרחי. עם זאת, תועלת זו לא כומתה. קיימים סימני שאלה האם, ובאיזו מידה, תתגלגל אל הצרכן. סימני השאלה הנוגעים לכך מתחדדים נוכח הקשיים המבניים בתחרות במערכת הבנקאות".
עובדי אגוד נדהמו, השר כהן תקף
ההסכם המקורי בין בעלי השליטה בבנק אגוד ובין בנק מזרחי טפחות נחתם ב-27 בנובמבר 2017, ובדצמבר אותה שנה הוא הוגש לאישור רשות התחרות. במאי 2018 הודיעה הרשות כי היא מתנגדת לאישור המיזוג בין שני הבנקים, בשל "חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות ובציבור בתחום הבנקאות הקמעונאית". כמו כן, ממלא מקום הממונה דאז, אורי שוורץ, העלה אז חשש נוסף, לתחרות בתחום האשראי לענף היהלומים, שבנק אגוד נחשב מסורתית כגורם מוביל בשוק זה.
על פי ההסכם בין אגוד ובעלי השליטה בו לבין מזרחי טפחות, התמורה בעסקה תשולם באמצעות מניות מזרחי טפחות, ולפי מכפיל של 0.6 על ההון של אגוד (כלומר, שמהווה 60% מההון), כשהיא כוללת הצעת רכש לכל מניות הבנק.
נכון לסוף הרבעון השלישי ב-2019 מדובר במחיר שגוזר לבנק שווי של כ-1.6 מיליארד שקל. מבחינת בעלי השליטה בבנק אגוד - שלמה אליהו, משפחת לנדאו, רות מנור וד"ר יעל אלמוג-זכאי - מדובר בבשורה של ממש, מאחר ואלה רצו וניסו למכור את ההחזקות בבנק כבר כמה שנים - ללא הצלחה.
מנגד, רבים מ-1,170 עובדי בנק אגוד חוששים מהמיזוג, מאחר ורבים מהם צפויים להיפרד מהבנק לאחר המיזוג וההתייעלות שמזרחי טפחות ייבצע. בכוונת מזרחי טפחות גם להקטין ולייעל את מערך הסינוף של אגוד. על רקע זאת נציגי העובדים וירון זליכה, שמייעץ להם, ניסו לקדם עסקה חליפית לזו שנחתמה עם מזרחי טפחות, ושהעובדים יסייעו לה. השם האחרון שנקשר לנושא זה הוא של איש העסקים חזי בצלאל.
עם זאת, נראה כי לפי שעה אין מגעים של ממש לקידום עסקה חליפית לזו שנחתמה מול מזרחי טפחות, וגם קשה לראות כיצד מהלך שכזה יהפוך ליותר מרעיון. זאת גם משום שהפיקוח על הבנקים מעוניין במיזוג במזרחי טפחות ולא מאמין שאגוד לבדו יהיה בשורה לתחרות לאורך זמן.
על רקע זאת נמסר היום מוועדי העובדים בבנק אגוד שסגרו את סניפי הבנק כי הם "נדהמו לקבל את ההודעה לתקשורת שהוציאה הרשות שבה נכתב כי לא תערער על החלטת בית הדין" וכי הם "קוראים לרשות לחזור בה מההחלטה השערורייתית ולערער על החלטת שופט בית הדין לתחרות", כשהם מוסיפים כי ועדי העובדים בבנק אגוד הגיעו "להסכם עקרונות בינם לבין רוכש פוטנציאלי בעל שם, ניסיון ויכולת מוכחת בהגברת תחרותיות".
גורם נוסף שיוצא בתקיפות נגד החלטת רשות התחרות שלא לערער הוא שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, שיחד עם יו"ר מפלגתו משה כחלון יצא בעבר בחריפות נגד מיזוג אגוד במזרחי טפחות. לדבריו "ההחלטה שגויה ועומדת בסתירה לחוק שעסק בהגברת התחרות לצמצום הריכוזיות במערכת הבנקאית", כשהוא יוצא באופן מובהק נגד החלטת רשות התחרות. עוד הוסיף השר כהן כי "להערכתי המילה האחרונה במישור המשפטי לא נאמרה", כשנראה כי כיוון בכך לכך שיוגש בג"ץ בנושא.
הפארסה: פסק הדין פורסם עם פרטים שהשופט הורה להשמיט
פסק הדין של בית הדין לתחרות בעניין העררים שהגישו בנק מזרחי טפחות, בנק אגוד ובעלי השליטה באגוד, נגד החלטת רשות התחרות לאסור את המיזוג ביניהם, ניתן כבר ביום חמישי לפני כשבוע וחצי. בתחילה פורסמה רק החלטת השופט ללא פרסום הנימוקים שהביאו להחלטה. זאת משום שהשופט רצה לקבל את עמדת הצדדים לפסיקה לגבי פרסום הפרטים המלא.
אתמול תמה התקופה והשופט פרסם את פסק הדין שכתב, תוך השמטת פרטים מסוימים שהושחרו. הקובץ שנשלח לעיתונים כלל אמנם שורות מושחרות, אך כאלה שניתן לקרוא את הכתוב בהן באמצעות הליך פשוט.
בעקבות זאת נעשתה פניה לבית הדין מצד הגורמים הרלוונטיים, שהובילו את השופט לקבל החלטה נוספת ולפיה "הובא לידיעתי על ידי מזכירות בית המשפט כי בשל תקלה הועבר למי שאינם צדדים להליך עותק של פסק הדין הכולל קטעים אשר היו אמורים להיות מושחרים על פי החלטה קודמת", תוך שהוסיף כי "מובהר בזה כי על קטעים אלה חל איסור פרסום".
