דעה: למה אלון חסן לא יחזיר את השכר שקיבל כשהושעה, למרות שהורשע בפלילים
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לזכות את אלון חסן, ששימש שנים רבות כיו"ר ועד עובדי הציוד המכני בנמל אשדוד, והרשיע אותו במספר עבירות של מרמה והפרת אמונים. להחלטה זו יש השלכות משמעותיות ביותר על זכויותיו של חסן כעובד.
ההסדרה של התנהלות המעסיק מול עובד המואשם בביצוע עבירה פלילית, איננה אחידה: על עובדי ציבור מסוימים (עובדי מדינה ועובדי רשויות מקומיות) חל חוק שירות המדינה (משמעת), הקובע כי נציב שירות המדינה רשאי להשעות את העובד בהשעיה דחופה עד לבירור החשדות. השעיה זו יכולה להפוך להשעיה זמנית ממושכת, עד לתום ההליך הפלילי.
ההשעיה איננה ענישה אלא אמצעי מינהלי מידתי, שנועד, מצד אחד, לאפשר לעובד ליהנות מחזקת החפות ולשמר עבורו את מקום העבודה אם יזוכה, ומצד שני - למנוע פגיעה בתדמית השירות הציבורי של העסקת מי שנחשד בפלילים, וייתכן כי יורשע. מהטעם הזה, במהלך תקופת ההשעיה זכאי עובד מדינה ל-50% משכרו בשלושת חודשי ההשעיה הראשונים, ולאחר מכן לשכר מלא. הוא גם רשאי לעבוד בעבודה אחרת, כל עוד אין בה ניגוד עניינים. אם העובד מזוכה בהליך הפלילי, הוא זכאי להשלמת השכר החלקי ששולם לו. אם הוא מורשע, הוא נחשב מפוטר החל ממועד השעייתו, אולם הוא פטור על-פי חוק מהחזר השכר שקיבל במהלך השעייתו.
על עובדי ציבור שאינם עובדי מדינה, כמו אלון חסן, חלים לרוב הסכמים קיבוציים המסדירים את נושא המשמעת. עיון בהם מעלה תמונה מעניינת ביותר: בחלק מהם - למשל ההסכם של עובדי חברת החשמל - חל הסדר דומה לזה של עובדי המדינה. מאידך, בהסכמים אחרים, ביניהם הסכמי נמל אשדוד והרכבת, נקבע במפורש כי עובד שהושעה עקב חשד לביצוע עברה פלילית והורשע בפסק דין חלוט - ייחשב כמפוטר ממועד תחילת השעייתו, ויהיה מחויב להשיב את השכר שקיבל בתקופת ההשעיה. הסדרים אלה הולמים יותר את מעמדו של עובד ציבור, שכן לא סביר שמי שביצע עבירה פלילית, על אחת כמה וכמה תוך ניצול כוחו כעובד ציבור, ייהנה מכספי ציבור עבור תקופה בה לא עבד.
יוצא שעל פניו, אלון חסן מחויב להחזיר את השכר שקיבל במהלך תקופת השעייתו, ומדבור במאות אלפי שקלים. אלא שבמועד המעבר של העובדים מרשות הנמלים לחברת הנמל נחתמו הסכמי מעבר, שסיפקו הגנה מיוחדת לעובדים ותיקים, ונכלל בהם סעיף הקובע כי במקרה בו יבקש הנמל לפטר עובד ותיק, מכל סיבה שהיא, נדרשת הסכמת יו"ר ההסתדרות לפיטורים. ניתן להניח כי ההסתדרות תתן הסכמה כזו, אולם ייתכן בהחלט שהיא תתנה אותה בכך שחסן יהיה פטור מהשבת השכר.
רק לאחרונה מתח בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע ביקורת חריפה על ההסתדרות, בעניינו של עובד נמל ותיק אחר שהורשע בפלילים (נתפס בגניבה), והחברה ביקשה לפטרו בתום תקופת ההשעיה, ונדרשה להסכמת ההסתדרות. ההסתדרות לא נענתה לפניות, והנמל נאלץ לפנות לבית הדין כדי לאשר את הפיטורים. בתשובתה טענה ההסתדרות כי היא מסרבת לפיטורים משום שהעובד פנה בבקשת חנינה לנשיא.
בית הדין קבע כי גם כי כאשר לארגון עובדים יש זכות וטו על פיטורי עובד, הוא מחויב לעשות בה שימוש בתום-לב. התעלמות ההסתדרות מפניות הנמל וההיתלות בחנינה אינן עומדות בדרישות תום-הלב, ולכן יש לאשר את הפיטורים. בנוסף חויבה ההסתדרות באופן חריג בהוצאות.
עמדת ההסתדרות בנוגע לפיטורי אלון חסן, ובפרט בכל הקשור להשבת השכר, היא עניין שכדאי לשים אליו לב: יש לזכור כי חסן הוביל התנגדות להסתדרות לאחר השעייתו וסחף עובדי נמל רבים לעבור לארגון מתחרה. גם אם ההסתדרות תרצה לבוא איתו חשבון כעת, הסכמה שלה לפיטוריו, תוך השבת שכר מלאה, תשמש תקדים חשוב ביחסי העבודה הקיבוציים בנמל ובמשק כולו.
הכותבת היא מומחית לדיני עבודה ממשרד רובין שמואלביץ ומייצגת בין היתר את "גלובס"
