גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ניתוח / צילום: shutterstock

לאחרונה פורסם כי רופאים ישראלים שאבו ביציות של בת שבע עם תסמונת נדירה כדי שתוכל להרות בעתיד. הילדה לוקה בתסמונת טרנר, המתאפיינת בפגיעה בפוריות ואף בעקרות. זו הפעם הראשונה שההליך הפולשני, שכולל הזרקת הורמונים והרדמה מלאה, נעשה בילדה שלא עברה התבגרות מינית.

אחת השאלות המוסריות המעניינות והחשובות העולות ממקרה זה היא היכן מסתיימת האוטונומיה של ההורים כאפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם הקטינים, והיכן מתחילה האוטונומיה של הקטין והשמירה על טובתו? האם כל החלטה משותפת שמקבלים ההורים היא אכן לטובת הילדים, או האם יש מקרים בהם צריך וחשוב שבית המשפט יכריע במקומם?

אין ספק כי לא ניתן להישאר אדישים נוכח המקרה. מהם האינטרסים שעמדו לנגד ההורים שעה שהסכימו כי בתם בת השבע תעבור הליך כה קשה, ומהם האינטרסים שעמדו בפני רופאי בית החולים שעה שביצעו הליך חדשני זה, אשר מסתבר כי טרם נעשה בעולם לילדה בגיל כה צעיר? האם טובת הילדה נסוגה מול רצונם של ההורים לזכות לנכדים מילדיהם, או שמא טובתה נסוגה בפני רצונם של הרופאים בפרסום לאור ההליך החדשני שביצעו בה?

חוק הכשרות המשפטית קובע כי לפני ניתוח של קטין בהיעדר הסכמה, בית המשפט יכריע לאחר שאחד ההורים יפנה אליו, או אם בעקבות פניית הצוות הרפואי באמצעות בא-כוח היועמ"ש. והנה במקרה זה, בו לא מדובר בהליך מציל חיים, אך כרוך בפעולה פולשנית, ההחלטה התקבלה בין כותלי בית החולים בלבד. ייתכן כי התשובה נעוצה בכך כי שני ההורים הסכימו להליך, והצוות הרפואי קיבל החלטתו בהתבסס על ועדת האתיקה של בית החולים; בנסיבות אלה למעשה לא נשמע קולה של הקטינה כלל.

הזכות להורות היא חשובה מאין כמותה, וניתן אף לומר שזהו חלומן של נשים רבות. לפיכך, יכול להיות שמדובר בהחלטה ראויה וחשובה המאפשרת את קיומם של הליכים רפואיים פורצי דרך, החלטה שהקטינה תברך עליה בבוא העת - אך יכול להיות גם שלא. מאחר שהחוק אינו נותן מענה לסוגיות מאין אלה, יש מקום לתת מענה באמצעות חקיקה מתאימה מה קורה מקרים בהם לא מדובר בטיפול מציל חיים, אך שנוי במחלוקת.

הכותבת היא עורכת דין לדיני משפחה ותיקי גירושים מורכבים