גיזום / צילום: שאטרסטוק
בית המשפט העליון נתן היום (ד') את פסק דינו בערעורים בפרשת "קרטל הגיזום", במסגרתה הורשעו 9 חברות ו-15 ממנהליהן בעבירות הקשורות בתיאום מכרזי גיזום שפורסמו על-ידי חברת החשמל או רשויות מקומיות שונות.
12 מהמורשעים ערערו על הרשעתם, בעוד המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על 7 מהם. בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, והשאיר את ההרשעות ואת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי על כנם.
לצד זאת, רשות התחרות והפרקליטות נחלו הצלחה משמעותית בערעור שהגישו על הסכומים שבית המשפט המחוזי התיר לחלט מהמורשעים. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והורה על הגדלה משמעותית בסכומי החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון, כשדחה את הטענות כי יש לקזז סכומים "לגיטימיים" שהרוויחו המורשעים מהמכרזים בהם נטלו חלק.
לנאשם ירון בלווא, בעליה של חברת גיזום הנושאת את שמו, הוגדל סכום החילוט מ-200 אלף שקל ל-800 אלף שקל; לאחים פרץ ואסא קופר וחברת הגיזום שבבעלותם "ורד בר" הוגדל סכום החילוט מ-350 אלף ל-2 מיליון שקל; לרמי ברזלאי והחברה שבבעלותו "מנהרת אשקלון" הוגדל סכום החילוט מ-150 אלף שקל ל-720 אלף שקל; ולחברת השביל הירוק שבבעלות הראל גולסט הוגדל סכום החילוט מ-150 אלף שקל ל-540 אלף שקל.
כאמור, בית המשפט העליון דחה את הערעורים בשאר העניינים והשאיר על כנם את הרשעת הנאשמים ואת העונשים שנגזרו עליהם, לרבות עונשי המאסר בפועל שנגזרו עליהם: ירון בלווא - 11 חודשי מאסר וקנס; ארז מיארה, מנהל עסקי הגיזום של חברת מוקה גיזום - 8 חודשי מאסר וקנס; רמי ברזלאי - 7 חודשי מאסר וקנס; פרץ קופר - 45 ימי מאסר, חודשיים עבודות שירות וקנס; ואסא קופר - חודשיים מאסר, 4 חודשי עבודות שירות וקנס.
במרכז פרשת "קרטל הגיזום", ניצבו תיאומים שערכו ביניהן החברות המובילות בארץ לביצוע עבודות גיזום, בקשר ל-16 מכרזים שבוצעו ברובם בעבור חברת החשמל, לביצוע עבודות גיזום עצים באזורים שונים בארץ שנערכו בעיקר בשנים 2009-2010.
במסגרת התיאום, לקראת פרסומו של מכרז לביצוע עבודות גיזום, נפגשו ביניהם הקבלנים הרלוונטיים וגיבשו הסדר כובל. במרבית המקרים סיכמו הצדדים כי הצעתו של אחד מקבלני הגיזום - שמחירה סוכם מראש - תזכה במכרז, וקבלנים אחרים יגישו "הצעות גיבוי", כלומר הצעות במחירים גבוהים יותר שנועדו ליצור מראית-עין של תחרות. לעתים ניתנה גם התחייבות של מי מהמתחרים הפוטנציאליים שלא יגישו הצעה בכלל. בתמורה לכך, הזוכה הצפוי היה אמור להעסיק את האחרים כקבלני משנה באזור שבו זכה או לשלם להם סכום מוסכם. ביתר המקרים התבטאה התמורה בציפייה להדדיות במכרז אחר.
בעקבות מעשיהם, הורשעו החברות ומנהליהם בעבירות של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.
הפרשה התפוצצה בעיקר בעקבות עדותו המפורטת, שנמצאה מהימנה, של עד המדינה נוריאל גדליה, קבלן לגיזום עיצום, שפנה לרשות התחרות (אז: רשות ההגבלים העסקיים), לאחר שהיחסים בינו לבין ירון בלווא עלו על שרטון. גדליה חשף כי במסגרת מכרז של חברת החשמל, הוא סיכם עם בלווא כי יימנע מלהגיש הצעה כדי שבלווא יוכל לזכות בו, בתמורה לתשלום כלשהו שיקבל גדליה מבלווא. בפועל זכתה חברה אחרת במכרז, וגדליה סבר כי "עקצו אותו עקיצה נוראית".
עיקר טענותיהם של המערערים על הרשעתם בעבירה לפי חוק התחרות, התמקדה בטענה כי מעשיהם לא היו חלק מפעולה שיטתית, ולכן טעה בית המשפט כשהרשיע אותם בכך שכרתו הסדר כובל "בנסיבות מחמירות". בית המשפט העליון דחה כאמור את הטענות האלה והדגיש כי "התנהלותם השיטתית של חלק מהמערערים, שבעטיה הורשעו בעבירה בנסיבותיה המחמירות, באה לידי ביטוי במלוא עוזה רק לאחר בחינת כלל האישומים שבהם הורשעו. במילים אחרות, ביחס לחלק מהאישומים - אילו היו עומדים לבדם - לא ניתן היה להרשיע את המערערים במדרג החמור של עבירת צד להסדר כובל מחמת השיטתיות במעשים, ורק החיבור ביניהם ובחינתם כחלק ממארג התיאומים הכולל במסגרת חלוקת השוק, הם שמביאים למסקנה כי התקיימה השיטתיות האמורה".
בנוסף, נדחו גם כל טענות המערערים ביחס להרשעתם בהלבנת הון, אם כי שופט העליון עוזי פוגלמן, אליו הצטרפו השופטים ג'ורג' קרא ואלכס שטיין, קיבל באופן חלקי את טענת המערערים לפיה מדובר במקרה הראשון במסגרתו מועמדים לדין נאשמים הן על עבירת המקור של קבלת דבר במרמה לפי חוק ההגבלים העסקיים, והן לפי חוק איסור הלבנת הון.
פוגלמן אומנם ציין כי העמדתם לדין אכן כרוכה בתקדימיות מסוימת, אך גם כי "ראשוניות ההעמדה לדין של המערערים בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון בנסיבות המקרה, כרוכה בפגיעה 'ברף הנמוך ובשולי האינטרסים המוגנים על-ידי טענת האכיפה הבררנית'", ונכנסת בהחלט לשיקול-הדעת הרחב שיש לגורמי האכיפה בבואם לשקול העמדה לדין של חשודים.
לצד זאת קבע פוגלמן כי "יש ליתן משקל להיותו של כתב האישום שלפנינו הראשון שהוגש בגין עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון לצד עבירה של צד להסדר כובל. לראשוניות זו בהעמדה לדין בעבירות חוק איסור הלבנת הון יש לתת משקל בשלב גזירת העונש".
ביחס להיקף החילוטים שכאמור הוגדל משמעותית בפסק הדין של העליון, דחה השופט פוגלמן, בהסכמת יתר השופטים, את טענת המערערים, לפיה חלק מתקבולי הזכייה במכרזים ניתנו עבור עבודה שבוצעה "כדין". לדברי פוגלמן, "ליבו של הפסול בקבלת התמורה עבור המכרז הוא במצג הכוזב שהטעה את ועדות המכרזים לחשוב כי לפניהן הצעות תחרותיות. על-פי קביעות בית המשפט המחוזי, מצג-השווא האמור היה בעל השפעה ממשית על החלטות הוועדות להתקשר עם הקבלנים הזוכים במכרז, והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שעסקינן במאטריה של מכרזים ציבוריים.
"אותו 'חטא ראשון' מכתים את כל התקבולים שהועברו על בסיס אותה התקשרות. לא ניתן לבחון את התמורה שהתקבלה עבור העבודות משל הייתה זו סביבה 'סטרילית' שבה ניתן לבודד מטבע מטבע, ולהפנות - זה לצורך ביצוע עבודות הגיזום, וזה לצורך הפקת רווח לקבלן המרמה. הטענה שמבקשת לראות בעבודות שבוצעו כ'לגיטימיות', מנסה לנתקן מההקשר העברייני שעמד ביסודן, ובפרט מהדרך הפסולה שבה הושגה הזכייה שהן בוצעו מכוחה".
בהתאם, פוגלמן קבע כי "כל התמורה שהתקבלה כתוצאה מהחלטות ועדות המכרזים הרלוונטיות על ההצעות הזוכות היא רכוש שמקורו בעבירת קבלת דבר במרמה לפי חוק איסור הלבנת הון", וכי יש לשלול מהמערערים את כל התקבולים שהפיקו כתוצאה מהשתתפותם במכרזי עבודות הגיזום, החלטה שמשמעותה כאמור הגדלה משמעותית של היקף הכספים שיחולטו.
את המדינה ייצגו עורכי הדין אשר גושן, אייל פרזון ויצחק שפיגלר מרשות התחרות ועורכי הדין עמרי קופלר ודן אלדד מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.