רפת / צילום: איל יצהר
תם, אבל לא בטוח שנשלם, משבר הסחר עם הרשות הפלסטינית שכונה "משבר העגלים", והחל מהיום המחסומים לשני הכיוונים יוסרו, וישראל אף תתיר לעוד סוגי סחורה פלסטינית למצוא לעצמה שווקי יצוא, בעיקר במדינות ערב.
השבוע כתבנו ב"גלובס" שנדרשת התערבות מלמעלה לסיים את המשבר, וגם אם הקרדיט נזקף לכמה גורמים שעסקו במלאכה, מי שלבסוף היה בעל המשקל העיקרי לסיום המשבר הם ראש הממשלה נתניהו מצד אחד, בלחצם של החקלאים הישראלים ומחיבורה של מפלגת צומת לליכוד, ויו"ר הרשות אבו מאזן בלחצם של הסוחרים והחקלאים הפלסטינים, כמו גם של הציבור הכללי בשל עליות המחירים.
נתחיל בפרטים. לפי ההסכמות המצב חוזר להתחלה, קרי הרשות הפלסטינית תסיר את כל החסמים על יבוא העגלים מישראל, ותאפשר כמקודם קשר ישיר של הסוחרים הפלסטינים עם כל מגדל או סוחר ישראלי שיחפצו, ולא לפי הרשימה שניסו להכתיב קודם לכן. ישראל מצידה תסיר את כל המגבלות על היצוא הפלסטיני, אל ישראל ולמדינות אחרות. מדובר בעיקר ביצוא חקלאי הנמכר בירדן ובמדינות המפרץ.
לפי גורמים המעורים בהסדר, ישראל הבטיחה עוד להקל ולהסיר חסמים על יצוא פלסטיני נוסף בעיקר למדינות אחרות, וכן להביא לבחינה בקשות פלסטיניות ליצוא לישראל, שעד כה סורבו. מדובר, למשל, במוצרי פלסטיק ונייר, העשויים להוזיל את מחיריהם של אלה בישראל.
אחת מהבקשות העיקריות של הפלסטינים הייתה לאפשר הקמת תחנות הסגר לבעלי חיים - קרנטינות, בתוך שטחי הרשות. כל בעל חיים המיובא מחו"ל חייב להישאר לתקופת ביניים בתחנת הסגר כזו כדי למנוע העברת מחלות. הקרנטינות בישראל עמוסות, ועבור יבוא לרשות הפלסטינית אין כמעט מקום. תחנה אחת פועלת בגשר אלנבי, אך היא לא מספקת. ישראל הסכימה עקרונית לסייע להאיץ את תהליך הקמת תחנות ההסגר ברשות. עם זאת, שר הביטחון נפתלי בנט הציב כתנאי לכל התקדמות את החזרה המלאה לפעילות סחר בעגלים ובתוצרת החקלאית, כפי שהיה לפני פרוץ המשבר.
ומה הביא לסיום המשבר? יש מי שנותן את הקרדיט לכישורי התיווך וניהול המו"מ למתאם הפעולות בשטחים כמיל אבו רוקון, ויש מי שמדגיש את עקשנותו של שר הביטחון נפתלי בנט. לשניים תפקיד חשוב, אבל הסגירה הייתה בחלונות הכי גבוהים. בצד הפלסטיני, יריביו של ראש הממשלה מוחמד א-שתאיה, יוזם המשבר, הצליחו לשכנע את אבו מאזן שהנזק לכלכלה הפלסטינית חמור ועולה על התועלת התדמיתית של הניסיון להפגין עצמאות.
סייעו להם בכך סוחרי הבשר שהראו את עליות המחירים החדות בשל החרם על העגלים הישראלים. בשבוע האחרון הצטרפו החקלאים, מגזר כלכלי חשוב ורב כוח בגדה, שחששו מאובדן עמל של חודשים ארוכים בשל סגירת המעברים לסחורות. הפור נפל שלשום כשאבו מאזן הורה לא-שתאיה להגיע להסכמות עם ישראל. חובה לומר א-שתאיה מאמין במהלכים לקראת עצמאות כלכלית פלסטינית, והצעדים שנקט נועדו ללכת לכיוון הזה. אבל אי אפשר לנצח מלחמות בלי חיילים, והוא נותר בפועל לבד בקרב - הציבור פשוט לא איתו.
בצד הישראלי, עם פעמוני הבחירות ברקע, נפגש ראש הממשלה נתניהו עם נציגי החקלאים ואף קיבל לזרועות הליכוד את מפלגת "צומת" מייצגת החקלאים. אחד מתנאי ההסכם היה כי נתניהו יפעל לסיים בתוך ימים את המשבר וימנע הפסדים כבדים מהחקלאים המייצאים לרשות. נתניהו התערב, הן מול בנט והן ישירות מול אבו רוקון. הוא הסתייע גם בחוות דעת של גורמי בטחון שהזהירו כי משבר ארוך יביא לפגיעה ממשית בכלכלה הפלסטינית, הגורם המייצב העיקרי ברגיעה הביטחונית.
בנט עצמו רואה בכך הישג של ממש שכן הוא זה שהטיל את החרם על הסחורות הפלסטיניות בשל משבר העגלים. "הלחץ שלנו גרם לרשות הפלסטינית לוותר", אומרים בסביבתו.
המשבר שהחל בספטמבר בחרם על העגלים מישראל, אמור היה להיפתר בנובמבר בהסדר חלקי אבל הרשות התעקשה על מכסות, ושר הביטחון הטרי בנט, להוט להראות את עמידתו האיתנה, הורה על עצירת יבוא הסחורות הפלסטיניות, ויתרה מכך, גם על עצירת יבוא לרשות ושלילת רישיונות סחר ותנועה VIP לסוחרים הפלסטינים ולבכירים ברשות. המאבק הזה הוא לא שווה כוחות, הרשות הפלסטינית תלויה כלכלית בישראל, באופן מוחלט בעוד שלישראל המשבר הכאיב אך לא דגדג ממשית את הכלכלה.
ומדוע תם אך לא נשלם? לראש הממשלה הפלסטיני, שתאייה, תכניות ארוכות טווח להיפרדות מהתלות בכלכלה הישראלית, ליצירת משק פלסטיני שעומד על רגליו ולפיתוח תעשייה לרבות מפעלי טכנולוגיה גבוה, שיהוו תחליף לעבודה בישראל. הנימוקים לכך כלכליים ומדיניים כאחד. אלא שלחזון הזה כשל עיקרי, וזה שהוא לא יכול להתקדם ללא תיאום עם ישראל.
הניסיון הראשון לצאת לעצמאות כשל כישלון מוחלט, אבל הרצון נשאר. בכיר פלסטיני אמר לי השבוע בחצי חיוך, "אם שתאייה כל כך מתעקש, שילחץ על אבו מאזן להסכים לתכנית המאה. היא תביא לנו חמישים מיליארד דולר".