פרופ' דפנה יואל / איור: גיל ג'יבלי, גלובס
לאחרונה נפתח בירושלים בית ספר "ענבר" (כיתות ז'-י"ב) שמטרתו: "לקדם תלמידות לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן, להצליח ולהצטיין בהיבט הלימודי, הערכי והחברתי". המטרה - המאוד ראויה - תושג על ידי ליווי אישי של כל תלמידה, תוכנית מוגברת ללימודי מדעים, שימוש בדרכי הוראה חדשניות ועוד מאפיינים, שללא ספק היו מסייעים לכל נערה ונער לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. בית הספר גם מבטיח "תפיסה פדגוגית בה החשיבה המגדרית מתפקדת ככלי חינוכי המתבטא בכל ההיבטים של העשייה הבית ספרית, הגלויה והסמויה, הפורמלית והבלתי פורמלית". נשמע נהדר וללא ספק היה רצוי שכל מערכת החינוך בארץ תאמץ תפיסה כזו החל מכיתה א'. אבל מה חבל שחלק מהותי בתפיסה הפדגוגית הזו היא שבנות יכולות להנות מכל הטוב הזה רק אם לא יהיו בנים בסביבה - לא לפעמים, לא בשיעורים מסוימים, אלא לא יהיו נוכחים בבית הספר.
אתר בית הספר טוען ש"מחקרים מראים כי לימודים בבתי ספר המיועדים לתלמידות בלבד מביאים לתוצאות טובות יותר ואתגרים גדולים יותר מאשר בתי ספר מעורבים", אך שוכח להזכיר שהמחקרים גם מראים שהתוצאות הטובות הללו נובעות מהבדלים אחרים בין בתי הספר לבנות לבתי הספר המעורבים. למשל, ביכולות של התלמידות שהתקבלו אליהם. כשלוקחים את ההבדלים הללו בחשבון, אין ממצאים חד משמעיים שיש יתרון ללימודים בבית ספר נפרד.
אך החסרונות של לימודים כאלו רבים. החיסרון העיקרי הוא המסר שמועבר לתלמידות, שיש שני סוגי אנשים - בנות/נשים ובנים/גברים, ושהן שייכות לסוג שלא יכול לשגשג בנוכחות הסוג השני. במקום ליצור עבור בנות ובנים סביבה שבה כולן/ם יוכלו לעשות ולבחור כל מה שהם חולמים עליו, בנות לומדות שכדי שהן יוכלו להרגיש כך, הן צריכות להיות בסביבה סטרילית מבנים. במקום ליצור עבור בנות ובנים סביבה שבה כולן/ם ירגישו שהצרכים שלהם במרכז, בנות לומדות שהן והצרכים שלהן יהיו במרכז רק בסביבה נטולת בנים.
באתר של "ענבר" נכתב שחלק בלתי נפרד מהחזון שלהן הוא בניית חברה שוויונית, אך הן מנסות לעשות זאת בבית ספר שמהותו הפרדה בין בני אדם על בסיס קריטריון לא רלוונטי ללמידה - צורת אברי המין של התלמידים. בנות ובנים לא שייכים לשני סוגי תלמידים - גם אם יש יותר בנים שמפריעים מבנות, לא כל הבנים מפריעים ולא כל הבנות יושבות בשקט. זה נכון גם למקצועות כמו מתמטיקה וספורט. יתר על כן, לרוב הילדים יש פסיפס של מאפיינים - חלקם נפוצים יותר בקרב בנות ואחרים נפוצים יותר בקרב בנים. למשל, הספורטאי המצטיין לא בהכרח טוב במתמטיקה, והגאונה במתמטיקה לא בהכרח מפריעה בשיעורים.
ב"ענבר" מבטיחים תוכנית לימודים שתפתח פרספקטיבה מגדרית וראייה ביקורתית - אלו ללא ספק חיוניות לקידום חברה שוויונית, אבל אלו חיוניות הן לבנות והן לבנים. העולם לא יהיה שוויוני כל עוד בנים וגברים לא ילמדו גם הם לזהות את האופנים הרבים שבהם בנות ובנים, גברים ונשים נפגעים מהסדר הנוכחי.
אמנם הבנות שלומדות כיום ב"ענבר" ירוויחו מהלימודים בהן ומההשקעה הרבה של ההורים והמורים בבית הספר, אבל הן היו יכולות להרוויח הרבה יותר אם ההשקעה הזו הייתה מכוונת ליצירת בית ספר שוויוני ומודע מגדר, שבו לומדים יחדיו בנות ובנים. רק בית ספר שבו כל אחד, בן או בת, יכול להשתתף בשיעור מבלי לחשוש מתגובות של אחרים, בית ספר שבו כולן/ם לומדים שבנות ובנים יכולים לעשות ולבחור כל מה שהם חולמים עליו, יכול באמת להכין את תלמידותיו ותלמידיו לאתגרי המאה ה-21 ולעולם שוויוני. ○
הכותבת היא חוקרת מוח ומגדר באוניברסיטת תל אביב. חיברה עם לובה ויכנסקי את הספר:
Brain Mosaic: Beyond the Myth of the Male and Female Brain