הדס רייס / איור: גיל ג'יבלי, גלובס
במאמר שפרסמה ד"ר הלוורסון מאוניברסיטת קולומביה, בו ראיינה נשות עסקים בכירות, עלה כי נשים מייחסות את הכישלונות שלהן לסיבות פנימיות ואת ההצלחות לחיצוניות. לדעתה, הדבר נובע מהאופן בו אנו מגדלים את הילדים שלנו. לדוגמה: אם תלמיד ותלמידה יעשו מבחן במתמטיקה ויכשלו בו, התלמידה תגיד "אני לא טובה במתמטיקה" והתלמיד יגיד "כנראה שלא למדתי מספיק". נמצא שמחשבה כזו נוטה להתקבע ולהפוך לאמונה, שהיכולת של הנשים מולדת ואינה ניתנת לשינוי, בעוד גברים יכולים לפתח יכולת באמצעות מאמץ ותרגול .
אנו חיים בעולם מוטה מגדרית, ומערכת החינוך משקפת את ההטיה לתוך היומיום הבית ספרי. דרך חומרי הלימוד שלא מכוונים לראיה מגדרית מאוזנת, צוות הוראה שנותן, באופן בלתי מודע, יחס שונה ומועדף לתלמידים על תלמידות, וגם שפה ותרבות מחפיצות שמייצרות נורמות בעייתיות, המתעצמות לנוכח גיל ההתבגרות .
בשנים האחרונות יש גידול משמעותי במספר בתי הספר הציבוריים המיועדים לבנות או לבנים ברחבי העולם. מחקרים מראים כי תלמידות מרוויחות הצלחות לימודיות, תחושת מסוגלות, חיזוק שריר האומץ ופיתוח מנהיגות .
מה יש בבתי ספר שמביאים לתוצאות כאלה ?
סביבה מעוררת השראה, הזדמנויות חינוכיות רחבות, תרבות של שאיפות והישגיות, בניית בטחון עצמי, אווירה מכילה הדוחפת לנסות דברים חדשים, מסגרת המאפשרת לתלמידות להתבגר בקצב שלהן ולהפוך מילדות לנשים צעירות כשהן מוכנות, ולא כשהחברה לוחצת עליהן, מקום בו הן לומדות להקשיב לעצמן ולא למה שהקודים החברתיים מגדירים להן .
לאלה הטוענים שמסגרת כזו לא מכינה את התלמידות להתמודד עם העולם האמיתי, אשאל - האם זה נכון להכין אותן לעולם מוטה מגדרית? לעולם שמסמן אותן כשוות פחות? האם הכלים שהן יקבלו במהלך הלימודים, לא יכינו אותן לעולם? אם הן צומחות במסגרת בה הן חשות שוות כמובן מאליו, כשהן יגיעו למקומות בהן הן יקבלו יחס לא שווה, זה יהבהב להן מיד והן ידרשו יחס אחר. ככה מתחיל שינוי בעולם.
יש הטוענים שנדרשת עבודה בתוך מערכת החינוך ולא טיפול בבעיה באמצעות יצירת מערכת אי שוויונית. בהחלט! חובה להתחיל לטפל בתפיסה המגדרית המוטה במערכות החינוך כיום. החל מההחלטה שמגדר זה דבר חשוב ולכן צריך להשקיע בו, דרך שינוי ועדכון טקסטים, ובעיקר על ידי טיפול ותיקון דרכי ההכשרה לצוותי ההוראה. המהלך הזה מהותי ממש, ויש מיזמים של משרד החינוך, הורים וארגונים שעובדים על זה. אבל זה ייקח זמן, הרבה זמן. אז למה שלא נציע, שבמהלך הזמן הזה לתלמידות שמרגישות שכיום במערכת המשולבת הן הולכות לאיבוד או לא ממצות את מלוא הרצונות והשאיפות שלהן, לבחור באופציה שמתאימה להן.
בסופו של יום, מדובר במסגרת חינוכית המלווה את התלמידות במהלך תקופה מסוימת בחייהן ונותנת להן את המרחב להשקיע בעצמן ובלימודים ללא רעשי רקע. הן הרי חיות בעולם מעורב ונחשפות לאינטראקציות עם המין השני כל יום - בבית, בתנועת הנוער, בחוגים ובשעות אחר הצהרים.
בנוסף, ב"ענבר", בית הספר הממלכתי לתלמידות שנפתח השנה בירושלים, שמנו דגש על בניית ארגז כלים שיאפשר להן להגיע לכל סיטואציה של מערכת יחסים זוגית, לימודית, תעסוקתית, עם היכולת לומר מה הן רוצות ולא פחות חשוב מכך, מה הן לא רוצות.
לסיכום, גם למול מקטרגי המודל הנפרד, חשוב להבין כי זהו מודל אחד בתוך מודלים נוספים, והוא מה שמאפשר ויוצר פלורליזם בחינוך.
נשאר לקוות שיום אחד נהיה במקום בו מערכת החינוך תתייחס לילדים שלנו בצורה שוויונית, ואז אולי מודלים נפרדים יהיו מיותרים. עד אז, נמשיך לאתגר את כללי המשחק בחברה הישראלית על מנת ליצור לאט עולם שווה - לנו לילדים שלנו ולילדים שלהם.
הכותבת היא יזמת ומייסדת "ענבר", בית ספר ממלכתי לתלמידות מבית "האגודה לקידום החינוך"