אורלי לוי אבקסיס/ צילום: תמר מצפי
כעשרה ימים לפני מערכת הבחירות, ב-20 בפברואר, הזמין שר החוץ לשעבר דוד לוי, אביה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, את אנשי רשימת תל"ם לפגישה אישית בבית-שאן. לוי האב, כיום בן 82, צלול, חכם ומעורה, רצה לשבת עם הפלג הימני של כחול לבן. נקבעה הפגישה, ומשה יעלון תכנן להגיע לעיר בית שאן, עם חברי סיעתו, צבי האוזר, יועז הנדל ואורלי פרומן. חבר הכנסת החמישי של תל"ם, גדי יברקן נטש ושובץ במקום 20 ברשימת הליכוד. יעלון נותר כראש קבוצה של ארבעה. דבוקה קטנה ובלתי יציבה.
דוד לוי, שכיהן כסגן ראש ממשלה (תחת שמיר, פרס, בגין), שר חוץ, שר עלייה וקליטה, שר בינוי ושיכון, הוא אחד מן הפוליטיקאים הבכירים ביותר לשעבר אליו עולים לרגל, לשמוע, להתייעץ. אין עוד רבים בסביבה מן הימים של ממשלת האחדות הראשונה. לוי היה אז סגן ראש הממשלה ושר השיכון.
יעלון תכנן את הנסיעה, קבע עם קומץ פעילים מקומיים ויצא באותו יום חמישי, לבית שאן לפגישה אישית עם דוד לוי וסיור קצר בעיר. צבי האוזר ויועז הנדל - השניים הללו מתואמים בכל צעד ושעל עד שבסוף נוכל לכנותם צבי הנדל - החליטו בסופו של דבר שלא להצטרף. לא ידוע לנו מה הייתה הסיבה להיעדרם.
יעלון ופורמן יצאו לדרכם בית-שאנה, כשלב העניין הוא פגישה אישית עם דוד לוי ולאחריה סיור בעיר. בעודם עושים את דרכם, היה מי ששמע על סידורי אבטחה המלווים את יעלון. בהיותו שר בטחון לשעבר, היחידה לאבטחת אישים מלווה את סיוריו ברחבי ישראל. היה מי שהרים טלפונים, הזיז דברים ולפתע הגיע טלפון מבית משפחת לוי בבית-שאן ובו הודעה על ביטול הפגישה.
יעלון ופורמן, החליטו שלא לסבת לאחור. נפגשו עם קומץ פעילי כחול לבן בעיר שהיא כל כולה ליכודית. 63% מתושבי העיר בחרו בליכוד, 20% בחרו בש"ס ו-6.5% בחרו בכחול לבן. אם בוחנים את התוצאות הללו בהשוואה למערכת הבחירות מועד ב', הבית-שאנים, נעו בחזרה הביתה, אחרי שהלכו קצת יותר לכיוון ש"ס.
מה גרם לשר החוץ לשעבר, שיזם וביקש את הפגישה עם אנשי תל"ם מלכתחילה, לבטל את המפגש? ההנחה בכחול לבן הייתה שראש העיר, ז'קי לוי, אחיה הגדול של לוי-אבקסיס וחבר בכיר בליכוד, ביקש מאבא להימנע.
"גלובס" ניסה לפנות לראש העיר, אך הוא לא השיב לפניות. ייתכן שבעיר הקטנה, שבה ראש העיר יודע מה מתרחש בכל רגע ובכל פינה, הוא שמע על הגעת יעלון ועל מטרת הנסיעה, ועשה מה שעשה כדי לוודא שאחד הסמלים הנאים והבכירים ביותר של הליכוד לא יצולם ולא ייראה עם אנשי כחול לבן.
נזכרנו בסיפור הזה השבוע, כשנעשה ניסיון להבין מה הביא את אחותו הצעירה, אורלי לוי-אבקסיס לטרוק את הדלת בבוטות כפי שעשתה, למפלגות שהכילו אותה ואירחה אותה במהלך מועד ב' ומועד ג'. את ההסברים למהלך עדיין לא קיבלנו באופן מלא.
אפשרות אחת היא בלתי סבירה: לוי-אבקסיס התעוררה ונזכרה (עשר דקות לפני מהדורות החדשות) שהישענות על המשותפת מבחוץ לא מתאימה לה כדרך להרכבת ממשלה צרה. אם הגישה הזו נכונה, הרי שלוי-אבקסיס סמכה על ראיונותיו של בני גנץ (שהמהמם ושיקר בנושא הזה) ופחות הסתמכה על האמירות הברורות של שותפה הבכיר, עמיר פרץ, שהסביר בצורה ברורה כשבוע לפני סוף הקמפיין שזה הכיוון.
מפולת גדולה במפלגת העבודה
לוי-אבקסיס שמעה את פרץ מצהיר שהוא ימנה שר ערבי, בדואי. היא אף נשאלה ב-ynet על הקמת ממשלה תוך הישענות חיצונית על חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי, ואמרה שזה מקובל עליה. אז מה היה לה כה דחוף לבעוט בחוזקה ביום שלישי בערב?
בטוויטר נפוצה שמועה שעד לרגע זה לא הצלחנו לאמת. באותו הבוקר של חג פורים, ראש עירית בית-שאן, ז'קי לוי ביקר אצל רה"מ בנימין נתניהו, וגם הפעם, ככל הנראה משך בחוטים, וזאת כדי לכל הפחות לסכל את הסיכויים של גנץ להתקדם עם התוכנית הנ"ל.
מה היא קיבלה בתמורה? לא ברור. "גלובס" פנה ללשכת ראש הממשלה בשאילתה, בנוגע למי נכנס ויוצא מן הבית הרשמי של המדינה. בלשכת נתניהו לא מסרו תשובה.
המפולת הפוליטית במפלגת העבודה גדולה. כמה ימים חלפו מאז ההודעה של לוי-אבקסיס והחבר, השותף, האחראי לכל הסאגה הזו, יו"ר המפלגה ח"כ עמיר פרץ, לא מוכן להגיד מילה. איך סמך עליה? כיצד שם יהבו על פוליטיקאית מן הימין עם הבטחה להביא לציבור פתרונות כלכליים-חברתיים, כשכל הזירה הפוליטית המשיכה לעסוק רק בכן-נתניהו או לא-נתניהו, ודקה אחרי מערכת הבחירות, היא ירקה לבאר ממנה שתתה, והתפצלה.
גם את לוי-אבקסיס לא ניתן להבין. לאן היא חותרת ומה היא רוצה. אם תהיה מפלגת-יחיד באופוזיציה, תתקשה להעביר חוקים ולייצר שיתופי פעולה. בבחירות לכנסת ה-24, מתי שהן לא יהיו, קשה יהיה למצוא גוף פוליטי שיסכים לשתף איתה פעולה. אם תכהן כשרה בממשלת הליכוד, אולי תצליח לגבור על המהומה הפוליטית הנוכחית, אך קשה לראות כיצד תגשים את חלומותיה על רפורמות בתחום הדיור הציבורי, 90% משכנתאות ומהפכה במערכת הבריאות. האם יש מישהו המאמין שבליכוד של ימי נתניהו, יחתמו עמה על הסכם קואליציוני שיאפשר כל זאת?
מה עומד לקרות לאחר השבעת הכנסת הקרובה
בשבוע הקרוב אמורה להיות מושבעת הכנסת ה-23. כנסת שכונסה ופוזרה, וכונסה ופוזרה וכונסה. למי נותר כוח לנאומים פומפוזיים ולקריאות מזויפות להפחתת השיח הציבורי האלים?
אחרי כל זה, הגיעה מתקפת הקורונה. כעת המדינה מתנהלת באווירת מלחמה בריאותית, ועל אף שעוד לא יצאה הודעת דוברות הכנסת, האירוע של ההשבעה צפוי להיות הצנוע וקטן שידעה אי פעם המדינה.
עם זאת, בית הנבחרים שלנו, חייב לשדר לציבור הישראלי חוסן, יציבות ושלטון סדיר, ולכן את הטקס הבסיסי חובה לקיים. ברקע עומדת מפלגת כחול לבן עם 33 מנדטים ונחישות ברזל להחליף את יו"ר הכנסת, כצעד ראשון שייתן ביטוי לרוב של 62 ח"כים אל מול 58 ח"כים של בלוק הימין. החלפת יולי אדלשטיין עשויה לשדר לימין הישראלי, שתם והסתיים פרק ההסתה נגד נציגי הציבור הערבי.
הדרך מהחלפת יו"ר הכנסת ועד להרכבת ממשלה היא ארוכה ומייגעת, אבל אולי צעד ראשון זה יניח בפני ש"ס, יהדות התורה, הליכוד וימינה את המציאות להווייתה.
קמפיין הליכוד לשלילת זכותם הבסיסית של ערביי ישראל להיות מיוצגים נמצא במלוא עוזו. הטענות, בוקר וערב, של נתניהו שהערבים אינם ציוניים, ולכן אין לספור את נציגיהם החוקיים בהרכבים קואליציוניים, יצרו תנועת מטוטלת חזקה.
השבוע פרסמנו את מכתבם של ראשי קהיליה עסקית, בהובלת פרופ' רונן אברהם מאוניברסיטת תל-אביב ובו תמיהה: השמאל, מרכז, ערבים בישראל ראו במשך שנים כיצד ניתנת במה פוליטית מרכזית למפלגות דתיות-לא ציוניות, הפועלות נגד גיוס לצה"ל, נגד שוויון מגדרי, נגד קהילית הלהט"ב, וממשיכות לקבל את אותם נציגים בכירים (ליצמן, דרעי, גפני) כחלק מן הכללים של דמוקרטיה ייצוגית. אם לא בהלת הקורונה, השולטת בסדר היום החדשותי, ייתכן שתגובת הנגד הייתה מגיעה לעוצמות גדולות יותר.
אולם הפעם, התהליך הפוליטי המתגלגל ברקע הקורונה הוא חדשני במובן הזה, שאיימן עודה (חד"ש), אחמד טיבי (תע"ל), מנסור עבאס (רע"ם, הרשימה האיסלמית) ומטאנס שחאדה (בל"ד), כמייצגים של הרשימה המשותפת, קיבלו החלטה להפסיק לעשות לימין הישראלי חיים קלים באמצעות הוצאת-עצמם אל מחוץ למשחק. הם נוטלים חלק, משתתפים, מתווכחים ומעלים דרישות. לימין הישראלי קשה להפנים זאת, כי עד מערכת בחירות זו הם פשוט לא ספרו את החברה הערבית ומעתה והלאה הם יצטרכו להתאמץ כדי להיות רוב.
בימין, מנפנפים זאת בקלילות וטוענים שבמערכת בחירות רביעית יהיה להם קל ממש, קמפיין ללא הזעה, שבו יאמרו לציבור: תראו עם מי כחול לבן מוכנים לשבת. אבל אם יש משהו שניתן ללמוד מ-3 מערכות בחירות בשנה אחת זה שבישראל יש המון אנשים מתונים, רוב גדול למתנגדי שלטון מושחת, וציבור רחב מאוד שרוצה להכיל ולעבוד עם החברה הערבית.