שופט העליון עוזי פוגלמן. יקיים דיון נוסף? / צילום: ליאור מזרחי
"לו יוותר פסק הדין בערעור על כנו, יהפוך החילוט לכלי עונשי בלבד, וישמש - בניגוד מובהק לעקרונות המשפט הפלילי - לענישה מכבידה על חשודים אף בטרם החל להתברר עניינם, וכשהם עוד בחזקת חפים מפשע" - כך טוענים באי-כוחם של מורשעי פרשת "קרטל הגיזום", אשר הגישו לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בקשה לקיום דיון נוסף בעניינם, לאחר שבעקבות פסק הדין התקדימי שנתן בית המשפט העליון בערעורם, הוגדל במאות אחוזים הסכום שחילטה מהם המדינה.
גם ועדת עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, בראשות עורכי הדין יעל גרוסמן, גיל דחוח ואורי גולדמן, ביקשה להצטרף להליך בתור ידידת בית המשפט.
בינואר 2020 הנחית בית המשפט העליון מכה קשה על חשודים ונאשמים בעבירות צווארון לבן, כשפרסם את פסק הדין האמור, שלדעת רבים מסמל היפוך מגמה של פסיקות קודמות בבית המשפט העליון. פסק הדין שכתב עוזי פוגלמן, אליו הצטרפו השופטים ג'ורג' קרא ואלכס שטיין, חיזק משמעותית את יכולות רשויות האכיפה להשתמש בכלי החילוט, שבאחרונה ניצב בחזית המאבק בעברייני הצווארון הלבן, ובעיקר במלביני הון.
ההלכה שקבעו שלושת השופטים פה-אחד נחשבת לראשונית, בין היתר משום שפרשת קרטל הגיזום היא הפרשה היחידה עד כה בה הואשמו והורשעו נאשמים בעבירות על חוק הלבנת הון בקשר לפרשה שבמרכזה עמדו הסדרים כובלים במכרזים. ואולם עיקר הזרקור בעקבות ההחלטה הופנה לכך שלראשונה דחה העליון את הטענות שמשמיעים תדיר סנגורים פליליים, לפיהן יש לקזז סכומים "לגיטימיים" שהרוויחו המורשעים בפרשה כתוצאה מהמעשה הפלילי בו הורשעו.
כלומר, העליון קבע כי החילוט יבוצע בשווי "ברוטו" ולא "נטו" של הרכוש שצמח לעבריין מביצוע העבירה, וללא התחשבות, למשל, בהוצאות ובמס ששולם בגין הרכוש האסור. זאת בניגוד לרוח החלטת בית המשפט המחוזי בעניין, שקבעה כי יש לחלט את הכספים שאינם לגיטימיים שתמחו למבצעי העבירה, אך לא את הכספים ששולמו עבור עבודה ומסים, שהתבססה כולה על הלכות קודמות של בית המשפט העליון.
לכל הפחות, טוענים הן עורכי דינם של המורשעים והן נציגי לשכת עורכי הדין, פסק הדין יצר בלבול גדול בתחום החילוטים והציב הלכות סותרות זו מול זו.
"אין להקל ראש בדרישה שההלכה בעניין זה תהיה בהירה וברורה, שכן כלי החילוט נתון בידיהם של שופטי בית המשפט החל מן הערכאה הנמוכה ביותר, ותחילתו כהליך ביניים עוד טרם האשמה כאשר החשוד הוא בחזקת חף מפשע, ובדרך-כלל בשלבים ראשוניים ממש כאשר הרף הראייתי הנדרש הוא נמוך ביותר", ציינו באי-כוחם של המורשעים, עורכי הדין גד זילברשלג, מזור מצקביץ' ודר' איתן פינקלשטיין, בבקשה לדיון נוסף שהגישו בשבוע שעבר לבית המשפט העליון. "מכיוון שההלכה קובעת גם את גבולות החילוט הזמני, יש לקבוע בבירור את גדרותיה וסייגה", הוסיפו.
לשכת עורכי הדין, שהצטרפה להליך כבר בשלב הערעור שעה שזיהתה את הפן התקדימי והמסוכן לטעמה שטמון בו, סבורה גם היא כי בית המשפט העליון שגה. לשיטתם של עורכי הדין גרוסמן, דחוח וגולדמן, כאשר הנאשמים בפרשת קרטל הגיזום הורשעו בביצוע עבירה של הלבנת הון שמקורה בעבירה של קבלת דבר במרמה, חייב היה בית המשפט להתחשב גם בהוצאותיהם הלגיטימיות.
"בין הטעמים המצדיקים זאת ניתן למנות את הפער העצום בין היקף הסכום שנותר בידיהם לאחר תשלום ההוצאות הלגיטימיות לבין היקף הנכסים שהושגו במרמה; את העובדה שהנאשמים שימשו במידה רבה כגורם מתווך להעברת כספים לספקים ולעובדים, ולכן יש קושי מיוחד בהגדרת כספים אלה כ'שייכים לציבור'; את העובדה שהעבודות בוצעו, והנאשמים שילמו מסים, ועוד", נכתב בבקשת הלשכה להצטרף כידידי בית המשפט גם להליך הדיון הנוסף. "קביעת בית המשפט בנושא זה היא בעלת משמעות עקרונית ביותר ומשליכה לא רק על נאשמים בתיקי הלבנת הון אלא אף על העסקים הקשורים בהם, ועל זכויותיהם של צדדים שלישיים, כגון עובדים וספקים", הוסיפה הלשכה.
את נימוקיה מדוע מדובר בהחלטה שגויה, ביססה לשכת עורכי הדין בין היתר על העיקרון הבסיסי שניצב במרכזו של כלי החילוט בו עושות רשויות האכיפה שימוש הולך וגובר בשנים האחרונות. "הקביעה בפסק הדין חוטאת לרעיון העיקרי שמאחורי החילוט - שלילת הרווח שהפיק העבריין במטרה לאיין את המניע לביצוע העבירה", הסבירו ראשי הועד לאיסור הלבנת הון בלשכה. "היא גם אינה סבירה, שכן ייתכן למשל שהחילוט יפגע קשה יותר בנאשם אשר הורשע בזכייה במכרז תוך פגיעה בתחרות מאשר בנאשם אשר הורשע בזכייה במכרז בעזרת תשלום שוחד", הוסיפו בהתייחס למקרה הספציפי.
לא סביבה סטרילית
במרכז פרשת "קרטל הגיזום", ניצבו תיאומים שערכו ביניהן החברות המובילות בארץ לביצוע עבודות גיזום, בקשר ל-16 מכרזים שבוצעו ברובם בעבור חברת החשמל, לביצוע עבודות גיזום עצים באזורים שונים בארץ שנערכו בעיקר בשנים 2009-2010.
במסגרת התיאום, לקראת פרסומו של מכרז לביצוע עבודות גיזום, נפגשו ביניהם הקבלנים הרלוונטיים וגיבשו הסדר כובל. במרבית המקרים סיכמו הצדדים כי הצעתו של אחד מקבלני הגיזום - שמחירה סוכם מראש - תזכה במכרז, וקבלנים אחרים יגישו "הצעות גיבוי", כלומר הצעות במחירים גבוהים יותר שנועדו ליצור מראית-עין של תחרות. לעתים ניתנה גם התחייבות של מי מהמתחרים הפוטנציאליים שלא יגישו הצעה בכלל. בתמורה לכך, הזוכה הצפוי היה אמור להעסיק את האחרים כקבלני משנה באזור שבו זכה או לשלם להם סכום מוסכם. ביתר המקרים התבטאה התמורה בציפייה להדדיות במכרז אחר.
בעקבות מעשיהם, הורשעו החברות ומנהליהם בעבירות של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.
הערעור שהגישו לבית המשפט העליון נדחה. השופטים השאירו את ההרשעה על כנה ואף קבעו כאמור כי אין להפריד את הסכומים הלגיטימיים שצמחו למורשע מהסכומים שצמחו לו בעקבות ביצוע העבירה.
בהתאם, לנאשם ירון בלווא, בעליה של חברת גיזום הנושאת את שמו, הוגדל סכום החילוט מ-200 אלף שקל ל-800 אלף שקל; לאחים פרץ ואסא קופר וחברת הגיזום, שבבעלותם "ורד בר", הוגדל סכום החילוט מ-350 אלף ל-2 מיליון שקל; לרמי ברזלאי והחברה, שבבעלותו "מנהרת אשקלון", הוגדל סכום החילוט מ-150 אלף שקל ל-720 אלף שקל; ולחברת השביל הירוק, שבבעלות הראל גולסט, הוגדל סכום החילוט מ-150 אלף שקל ל-540 אלף שקל.
לדברי השופט פוגלמן, "אותו 'חטא ראשון' מכתים את כל התקבולים שהועברו על בסיס אותה התקשרות. לא ניתן לבחון את התמורה שהתקבלה עבור העבודות משל הייתה זו סביבה 'סטרילית' שבה ניתן לבודד מטבע מטבע, ולהפנות - זה לצורך ביצוע עבודות הגיזום, וזה לצורך הפקת רווח לקבלן המרמה. הטענה שמבקשת לראות בעבודות שבוצעו כ'לגיטימיות', מנסה לנתקן מההקשר העברייני שעמד ביסודן, ובפרט מהדרך הפסולה שבה הושגה הזכייה שהן בוצעו מכוחה".
לכן, פוגלמן קבע כי "כל התמורה שהתקבלה כתוצאה מהחלטות ועדות המכרזים הרלוונטיות על ההצעות הזוכות היא רכוש שמקורו בעבירת קבלת דבר במרמה לפי חוק איסור הלבנת הון", וכי יש לשלול מהמערערים את כל התקבולים שהפיקו כתוצאה מהשתתפותם במכרזי עבודות הגיזום, החלטה שמשמעותה כאמור הגדלה משמעותית של היקף הכספים שיחולטו.