דעה: מה יקרה בחברה הערבית ביום שאחרי הקורונה
כהרגלו של נגיף הוא מכה יותר בגוף חלש. כך גם נגיף הקורונה. הוא כותש יותר בקבוצות החלשות שבחברה. החברה הערבית שבעת רגילה סבלה משיעור עוני גבוה, רשויות מקומיות לא איתנות, תכנון מתארי מפגר וחוסר בתשתיות, תסבול יותר מכולם את עוולות הנגיף שמכה בה בכל תחומי החיים ולא רק בבריאות האנשים.
הפחד בחברה הערבית מלמות מהנגיף לא פחות מהפחד כיצד ייראו החיים בישובים הערביים אחרי שיחלוף. אני חוזה אסון חברתי. איני נביא בשורות רעות, אך בתוך עמי אני יושב.
הקורונה שלחה מאות אלפים מהאזרחים העובדים הערביים לאבטלה ונטלה באישון ליל את פרנסתם. מספרי המובטלים והנזקקים לא יהיו ניתנים לעיכול. הקורונה סגרה גם בתי עסק, מסעדות, בתי קפה, ובתי מסחר רבים בישובים הערביים, אלה שהיו החמצן של הרשויות המקומיות הערביות. הרשויות הערביות שניזונות כמעט אך ורק מארנונה, ובעיקר למגורים, תתמודדנה עם תושבים רבים חסרי אמצעים שלא יוכלו לשלם את הארנונה.
הקורונה תגביר גם את שיעור הפשיעה והאלימות שגואה וגועשת בחברה הערבית. סכסוכים שהקורונה יצרה, של חייבים ונושים, של לווים ומלווים, של עובדים ומעסיקים, שוק שחור ואפור יוסיפו שמן למדורת האלימות בחברה, ומי יודע מתי וכיצד תיכבה.
עניין נוסף לא פחות חשוב: הריסות בתים. גם אחרי שפרץ משבר הקורונה, המשיכה היחידה הארצית לתכנון ובניה לפזר בישובים הערביים צווי הריסה, התראות וקנסות מינהליים בגין בניה בלתי מורשת. גם אחרי שהונחינו להישאר בבתים הרסה המדינה שלושה מבנים בכפר קאסם. תאוות ההריסות גברה אז על בריאות הציבור. בהמשך, ונוכח מחאת הציבור, הנחה משרד המשפטים לא לבצע הריסות בתקופה זו לבתי מגורים, לא להוציא צווי הריסה אלא לבנייה חדשה ולצמצם כמה שאפשר את מגע הפקחים עם האוכלוסיה. בשל כך יצטברו להערכתי אצל היחידה הארצית אלפי צווי הריסה והליכי אכיפה אחרים. בהיעדר הנחיה אחרת, נהיה בתום המשבר עדים לביצוע מאסיבי של הריסות בתים בחברה הערבית וגם קנסות מינהליים בסכומי עתק שיוטלו על האזרחים הערביים. קנסות אלה, שלא יהיה לאזרחים הערביים מאיפה לשלם, ישלחו אותם מאחורי סורג ובריח, ורבבות אחרים ייזרקו לרחוב כשייהרסו בתיהם.
כך תהפוך החברה הערבית לעניה ומפגרת יותר ולביצה של מגפות חברתיות.
אני קורא למדינה, להכין במהרה "מכונת הנשמה" חברתית וכלכלית לחברה הערבית. אין לתת יד לכך שהחברה הערבית תשרוד את הקורונה, אך תתבוסס בפצעיה אחרי שהוא יחלוף. כבר עכשיו נדרש לגבש תוכנית הצלה ממשלתית לחברה הערבית שתטפל בכל תחומי החיים.
עם כל הצער שבדבר, לקורונה יש גם יתרונות. נגיף ארור זה הראה לנו כי אינו מבדיל בין ערבי ליהודי, בין ישוב ערבי לעיר יהודית. כך הוא מלמד אותנו, שיעור חשוב בשוויון ובאזרחות. במשבר חסר תקדים זה ערבים ויהודים לוחמים יחד בנגיף. בבתי החולים, במרפאות, ברחובות, עומדים צוותי רפואה, ערבים ויהודים, ביחד וכאחד, כדי להגן על החיים של כולנו. ערבים ויהודים כאחד מתבלטים במעשי גבורה של התנדבות, צדקה וסולידריות חברתית. הרצינו משבר כזה כדי להפנים שכולנו שווים וכי חברה אחת אנחנו? הבנה זו אינה צריכה לחלוף עם חלוף הקורונה. לא יעלה על הדעת שבני אדם יהיו שווים, או לכאורה מתייחסים אליהם כשווים, רק בעת משבר. בני אדם צריכים להיות שווים בכל עת, גם בעת משבר וגם בעת רגילה. אוי לנו אם ביום שאחרי המשבר יחזרו האזרחים הערבים להיות אזרחים סוג ב'. ערבים ויהודים אמורים לעבור את החיים יחד וכאחד, בעת שלום ובעת צרה.
הכותב הוא עו"ד ודוקטורנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב
