ראש עיריית בית"ר עילית מאיר רובינשטיין (מימין) לוחץ את ידו של תורם ספר תורה / צילום: אלי סגל
בימים הקרובים צפוי היועץ המשפטי של עיריית בית"ר עילית, עו"ד עדי הדר, לשלוח מייל לנבחרי הציבור ועובדי העירייה. "חידוד הנחיות בדבר ניגוד עניינים", יהיו המילים בהן הוא צפוי להשתמש, ובכך להביא לסיומה מסכת חסרת טעם (נוספת) של עיסוק בכללי מינהל ציבורי.
הקצאות מקרקעין לעמותות בבית"ר עילית בוצעו ללא מסמכים בסיסיים
למעטים שמתעניינים נספר, בקיצור המתבקש בימים אלה, על דוח מבקר המדינה שמספרו 70ב, שכולל פרק מיוחד שעוסק בהקצאות מקרקעין לעמותות בבית"ר עילית. כנהוג בדוחות מעין אלה, הסיבה להתמקדות בנושא כה ספציפי, ברשות קטנה יחסית, נשארת בגדר תעלומה, אך נניח לכך, אמרנו שנקצר.
עמוד 4 בפרק המיוחד מרכז את עיקרי הממצאים תחת הכותרת "תמונת המצב העולה מן הביקורת". בסעיף הרביעי בעמוד נכתב כי "נבחרי ציבור בעירייה ועובדי עירייה לא הצהירו על זיקתם לעמותות שמועצת העירייה אישרה להן הקצאות מקרקעין".
במילים אחרות, בעלי תפקידים בעירייה היו שותפים בהענקת משאב רב ערך לגופים שהם קשורים אליהם. התמונה המצטיירת מקריאת החלק בדוח שמתמקד בנושא ה"פעוט" הזה, היא של עירייה שהכל מותר בה.
לאורך שנים רבות היו שותפים לפחות חמישה נבחרי ציבור שונים, בהם ראש העירייה המכהן מאיר רובינשטיין, חלק מסגניו ואחרים בהקצאת קרקעות לעמותות שבהן להם או לבני משפחתם היו בהם תפקידים רשמיים. כך גם שני מנהלי מחלקות. התגובות לממצאים מצד נבחרי הציבור והעובדים ש"נתפסו", נשמעות כמו תירוצים של תלמידי בית ספר מהכיתות הנמוכות - כולם ידעו, לא באמת לקחתי חלק פעיל, פרוטוקול הדיון מטעה כי לא הייתי נוכח בישיבה.
קריאת הפרק דומה לצפייה בסרט שכבר נצפה עשרות, אם לא מאות פעמים. הממצאים מוכרים, כך גם ההסברים העמומים, ובמיוחד הסיום היותר מדי מוכר, בו נכתב כי על היועמ"ש "לרענן את הנהלים וההנחיות בנוגע לזיקות ולניגודי עניינים ולחדד את החובה לנקוט הקפדה יתרה על מילויים כלשונם". זהו, הביקורת הסתיימה ותודה שלקחתם חלק בתהליך.
ואם התסריט כה מופרך, האם יהיה מופרך לשאול מדוע משרד מבקר המדינה בכלל צריך לצאת לבדיקה שכזו שכוללת השקעה עצומה של משאבים וזמן? אם נקביל את זה למבחן האצבע "ערך לעומת כסף", התשובה הברורה היא שלא. בעיקר כשנזכיר שקיים מבקר פנימי בעירייה, שבדיקה מעין זו היא חלק מעבודתו השוטפת.
דוח מבקר המדינה לא מציין האם המבקר הפנימי "עלה" בעבר על הסוגיה שנבדקה כעת, מה שמעלה תמיהה גם לגבי נחיצות עבודתו שלו.