ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת
במדינה בה החירום הוא שגרה, והשגרה היא תמיד להיות בכוננות חירום, "משדרים מיוחדים" כמעט אינם מסוגלים לספק עוד את הריגוש שהיה כרוך בעבר במוזיקה דרמטית, פתיחים גרפיים אדומים ובוערים, פנים רציניות וגלריה של עיתונאים ופרשנים. ממש כמו במשל על הילד שקרא "זאב-זאב", הציבור Been there-done that. ראינו, שמענו, הבנו. תעירו אותנו כשיתקבלו תוצאות האמת.
אז הפעם, כשהזאב מגיע - והוא מגיע, בדמות אחד האירועים ההיסטוריים הדרמטיים בתולדות המדינה: משפט נגד ראש ממשלה מכהן - הכול מביטים בו במבט עייף. יפה שנזכרת להגיע, זאב יקר, אבל איבדנו את היכולת להתרגש מנוכחותך.
בכלל, משפט נתניהו הוא אולי הפור-פליי הארוך בדברי ימי ישראל. שלוש שנים של משחק מקדים, שכלל אינספור שיאים חדשותיים ועיתונאיים חדשות לבקרים (וערבים), גיבורי משנה וגיבורים ראשיים, שלוש מערכות בחירות, כאוס פוליטי חסר תקדים ואיבה ציבורית הדדית בין שני שבטים מרכזיים בישראל; שלוש השנים הללו הביאו את כולם - הצופים, הקוראים, העיתונאים, וקרוב לוודאי שגם הפרקליטות ונתניהו עצמו - מותשים ומרוטים אל רגע השיא. הופעות החימום היו ארוכות ורועשות מדי, ועכשיו, כשהלהקה אשר לשמה התייצבנו הגיעה לנגן, אין לאף אחד כוח לשבת לאורך כל ההופעה.
למעשה, הסוגיה הכמעט יחידה שנותרה מעניינת בסיקור המסתמן (והוא יהיה ארוך, ממושך ודברני מאוד - כצפוי), היא משחק הכוחות בין כלי התקשורת לפרקליטות ולנתניהו. התקשורת, תרצה או לא, הפכה לצד בסיפור הזה, במשפט הזה. שלא בטובתה - והרבה באשמתה - נדמה כי גם התקשורת לקחה צד במשפט הזה. כעת נותר לבדוק האם בכוחה להשפיע על תוצאות המשפט. לטעמי, אגב (נחסוך לכם את המשך המאמר, אם אתם קצרים בזמן), אין לה שום יכולת של ממש להטות משהו ולהשפיע על החלטת השופטים.
כמובן שבכוחה לייצר אווירה ציבורית, אינספור ספינים ומידע ופרשנות שינסו להטות את דעת הקהל לכיוון הרצוי בעיני הפרשנים, אבל מי שסבור כי התקשורת משפיעה על עמדת הציבור כשזה בא להצביע - נוכח שטעה; וכך גם מי שהיה סבור כי בכוח כלי התקשורת להשפיע על נתניהו ולגרום לו לפרוש לפני המשפט - טעה גם הוא.
השחקנים במשחק הזה, נדמה, נחושים מאוד בעמדותיהם, ואין שום פרשנות, אולפן פתוח, כותרת או ספין שייגרמו לבית המשפט לזוז מהחלטתו (לכשייקבל אותה), ובוודאי לא לנתניהו.
התקשורת תמשיך לשכנע את המשוכנעים, או לעצבן את העצבניים. למעשה, להוציא ערך הסיקור עצמו והבאת הסיפור לציבור, אין בכוחה לעשות כלום. זה לא מעט - לתווך את ההתרחשות למיליוני ישראלים - אבל המקסימום שזה יכול לגרום לו זה עלייה במספר הפוסטים והציוצים ברשתות החברתיות, פתיחת נושאי שיחה בשולחן החג הקרוב - עם אופק לסכסוכים ומריבות פנים-משפחתיות - ואולי קצת רייטינג או טראפיק בזרועות הדיגיטל; על המציאות עצמה, על תוצאות המשפט או על התנהלות ראש הממשלה - לתקשורת אין השפעה ולא תהיה, גם במקרה הזה.
לסיכום, נכתוב משפט אחד: האירוע הזה הוא אירוע חדשותי ולאומי חשוב ומעניין מאוד, אבל כאירוע טלוויזיוני - אל תבנו עליו.
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.