מחפשי עבודה בלשכת תעסוקה במדינת ארקנסו, ארה”ב / צילום: NICK OXFORD, רויטרס
משפט בלתי נשכח מהסרט "מבצע סבתא" הוא זה שבו השחקן רמי הויברגר נותן טיפ של אלופים: "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר". זהו משפט מוצלח עבור סרט קאלט - הבעיה היא שבשווקים הפיננסיים מתחילים להאמין באמיתות המשפט הזה.
כשמצפים שהכלכלה תתאושש מהקורונה במהירות שיא, וכששוק ההון כבר מתמחר את ההתאוששות של הכלכלה לרמת הפעילות של טרום הקורונה עד לסוף השנה - מדובר למעשה באמונה שהשוק יתאושש הכי מהר שאפשר, ולאט לאט יתאושש מהר יותר.
בשוק ההון נהוג לומר שהרווחים זה כמו עלייה במדרגות, והנפילות זו ירידה במעלית. בשוק הריאלי, לעומת זאת, זה בדיוק הפוך. לבנות עסק זה תהליך ארוך ומורכב, לתפעל לאורך שנים עסק שמעסיק ומפרנס עשרות ומאות משפחות זה תהליך שלוקח זמן רב. לסגור את העסק ולהביא לפיטוריהם של אותן עשרות משפחות זה תהליך מהיר - אבל להחזיר את אותם מפוטרים לשוק התעסוקה זה כבר תהליך ארוך שנמשך זמן רב.
מבחינה זו, שיעורי האבטלה עולים מהר מאוד, בקצב של עלייה במעלית, כשמתרגש משבר כלכלי מכל סוג שהוא, אבל חזרה לרמת האבטלה של טרום המשבר אורכת שנים, במקרה הטוב. ניתן לראות זאת בתרשים המוצג בטור זה, המציג את שיעור האבטלה בארה"ב ב-30 השנים האחרונות. לאחר כל משבר, בתקופה של חודשים ספורים ועד שנה, שיעור האבטלה זינק בחדות, ולאחר מכן נדרשו בממוצע 6-8 שנים כדי לחזור לרמות האבטלה של לפני המשבר.
הציפייה שמשבר הקורונה יהיה שונה, נסמכת על הנחה אופטימית מאוד. כשמדברים על התאוששות של שווקים לאחר משברים, מדובר בהתאוששות שהולכת יד ביד עם הנתונים הכלכליים. כך למשל, ההתאוששות של השווקים הפיננסיים ממשבר 2008 נמשכה שנים, כאשר מדד S&P 500 חזר לרמת השיא של טרום משבר 2008 רק לאחר 5.5 שנים. מדד הנסד"ק חזר לרמתו מלפני משבר הדוט.קום של שנת 2000 רק לאחר כמעט 15 שנים.
השוק הפיננסי אכן צופה פני עתיד, אבל נדמה כאילו המעורבות הפעילה של הבנקים המרכזיים בשווקים מייצרים תחושה של "הפעם זה יהיה אחרת", כשלא ברור שיש לאמירה הזו על מה להסתמך.
אפקט טראמפ, ולמה השוק נופל?
ביום חמישי 11 ביוני נפלו שוקי המניות בארה"ב בכ-7% ביום. הסיבה הרשמית לכך היתה חששות מגל שני של הקורונה - אבל הקורונה מלווה אותנו כבר תקופה, אז האם רק ביום חמישי גילו המשקיעים כי ייתכן שיהיה גל שני של המגפה?
מבחינת מסחר בשוק המניות, הסיבה פשוטה יותר: כמה גופים החליטו לממש את הרווחים, ולמרות הרצון הטוב של הבנקים המרכזיים, אין להם יכולת להתמודד עם גלי פדיונות, אלא לכל היותר לייצר אופטימיות וביטחון בשווקים כדי למנוע את גלי הפדיונות.
כך גם בהגנה על המערכת הפיננסית. בנק מרכזי יכול לטעת ביטחון במשקיעים שהמערכת הפיננסית יציבה, אבל מרגע שאלפי אנשים עומדים בתור לסניפי הבנקים ולכספומטים כדי למשוך את כספם, בנק מרכזי כבר יתקשה לסייע.
הנפילה של יום חמישי "האדום" מתקשרת גם ל"טרייד" שכולם מנסים לסחור על הבחירות לנשיאות בארה"ב: לקנות עד לבחירות, שצפויות להיערך ב-3 בנובמבר, כי הנשיא דונלד טראמפ "יחזיק" את השווקים - ואז למכור.
הבעיה בגישה הזו היא שאף אחד לא יוכל לדעת מתי לממש. אם כולם חושבים שהשוק יעלה עד לבחירות וייפול אחריהן, אז יהיו משקיעים שיקדימו לממש את הרווחים לסוף אוקטובר, אולי בכלל לסוף ספטמבר לפני סיכום הרבעון השלישי, או כל מועד אחר שמגיע לפני 3 בנובמבר. לאור זאת, "טרייד טראמפ" רלוונטי רק אם יש כדור בדולח, שיגיד לנו מה הזמן האופטימלי לממש את הרווחים (אם יהיו) של אותו "טרייד".
אחת מיני השפעות רבות של משבר הקורונה היא שמשקי בית ומועסקים רבים נכנסו לחרדה אמיתית בהקשר לשאלת פרנסת המשפחה, יכולתם לצלוח אירוע כלכלי משמעותי והיקף החסכונות שיאפשרו לצלוח תקופה קשה ("מטבע לבן ליום שחור"). העסקאות שרואים כיום בשוק הרכב ובשוק הדירות, לא משקפות את ההשפעה הזו, מכיוון שמדובר בעסקאות שהתגבשו כבר לפני הקורונה.
כך למשל, אם מישהו מכר את המכונית או את הדירה שהיתה לו, הוא יצטרך לרכוש רכב חלופי או דירה אחרת. את החרדות הכספיות של היום נגלה רק בעוד חצי שנה, כשכבר כיום משפחות שחשבו להחליף את הרכב יחכו עד שהמצב הכלכלי יתבהר, וכך גם לגבי משפרי דיור. אף אחד לא ממהר עכשיו להתחייב להוצאה משמעותית, לפני שיהיה ברור מעל לכל ספק שהקורונה מאחורינו ואין סיכון לכושר ההשתכרות.
התובנה הזאת מובילה, בהיבט ההשקעתי, להבנה שרצוי לבחון השקעה בחברות שתפקידן לתחזק את הקיים. כך למשל, אם ההנחה לעיל נתפסת כהגיונית, אז חברות המייצרות ומשווקות חלקי חילוף לרכב אמורות להשיא תשואה עודפת ולהציג צמיחה בתקופה הקרובה, משום שירידה בקצב הרכישות של מכוניות חדשות משמעותה עלייה בצורך לתחזק את המכוניות הקיימות.
רעיון השקעה: חברת חלקי החילוף Lear
ואם כבר מדברים על תחום חלקי החילוף לרכב, החברה האמריקאית Lear, העוסקת בתחום, נסחרת לפי שווי שוק של כ-6.6 מיליארד דולר, דירוג האשראי שלה הוא Baa2 על ידי חברת מודיס (שדירגה את איגרות החוב של החברה ב- 12 ביוני עם אופק שלילי). נכון ל-4 באפריל, לחברה מזומן ושווה מזומן בהיקף של 2.45 מיליארד דולר, שיעור ההון העצמי עומד על כ-33% והחוב נטו על 1.4 מיליארד דולר בלבד.
ל-Lear יש לוח סילוקין נוח מבחינת התמודדות עם משבר הקורונה, כשאין פירעונות משמעותיים לפני 2024 - פירעון הלוואה בהיקף של מיליארד דולר (לפני כן, פירעונות קרן החוב עומדים על 11 מיליון דולר עד לסוף השנה הנוכחית, 14 מיליון דולר ב-2021 ו-206 מיליון דולר ב-2022). איגרות החוב של החברה נסחרות בטווח התשואה 4%-5.3% בהתאם למועד הפדיון (2027-2049).
התקופה הנוכחית מאופיינת בתנודתיות גבוהה, הנובעת מאי-ודאות ביחס לעתיד. ההתאוששות הכלכלית צפויה להימשך זמן רב יותר מפרק הזמן שבו התאוששו השווקים הפיננסיים ממרבית הירידות. בתקופה כזו, כדאי להיחשף לתחומי פעילות שימשיכו להיות תזרימיים ולחברות שהמינוף בהן סביר.
גם בתקופות של אי-ודאות אפשר להשקיע, אבל מומלץ להפחית את הסיכון בהשקעות. האג"ח של חברת Lear וחברות אחרות בתחום חלקי החילוף לרכב שבו היא פועלת, יכולות לענות על הצורך של משקיעים בעת הנוכחית. רק בריאות.
הכותב הוא מנכ"ל OXTP INVESTMENTS. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.