יונתן רזאל / צילום: רפי קוץ
תעשיית הבידור ספגה מכה אנושה בעקבות משבר הקורונה. ביקשנו משישה אמנים מוכרים - חמי רודנר, אורן ברזילי, נלי תגר, נדב אבקסיס, יונתן רזאל ופבלו רוזנברג - לספר על ההתמודדות עם הסגר, קשיי הפרנסה ועל הציפיות מהמדינה
"זה התחיל ב-30 במרץ. הייתה אמורה להיות לי הופעה, שלא היה ברור אם היא תתקיים בכלל, בסופו של דבר הגיעו מעט מאוד אנשים ונדמה לי שתוך כדי הופעה התברר שסגרו את כל ההופעות בארץ, תחושה של אירוע היסטורי קטן.
"הקורונה שינתה את כללי המשחק. שוק. היה צריך להיות סיבוב הופעות גדול במרכז אמריקה שבוטל. פסח, שבו הייתי רגיל לטוס להופיע כמה פעמים בחו"ל, בנוסף להופעות בארץ, התרוקן לגמרי. בהתחלה עוד עשיתי כמה חתונות קטנות. סיטואציות ביזאריות. הזוג והרב על מרפסת אחת, המשפחה צופה בהם מהבניין ממול ואני של על מרפסת ליד, כמה פה, כמה שם, מחיר מגוחך כמובן. ההתעקשות של הזוגות והרצון שלהם לקיים את הטקס הזכיר לי את תמונת החתונה של סבא וסבתא שלי, שעליה גדלנו. הם ערכו את החתונה שלהם ב-22 ביוני, ביום שבו הנאצים נכנסו להולנד. הם לא היו מוכנים לדחות אותה וגייסו מניין מהרחוב והתחתנו.
"אני אבא לשבעה ילדים ונכנסתי למצור כלכלי. ישבתי עם המנהל שלי, חברים שמבינים עסקים, וצמצמתי בכל מה שאפשר, מה גם שאני סוג של אברך, שעובד חצי יום ולומד חצי יום. מפחיד. ביטלתי הפרשות לחסכונות, צמצמתי הפרשה לפנסיה, וברוך השם מצאתי ברכה בכתיבה והפקה ומצאתי את עצמי עושה דברים שלא עשיתי קודם. שיניתי את עורי.
"זאת מכה קשה. הכול ירד בצורה דרסטית. חסכתי לזמנים כאלה, אבל התחלתי לאכול את החסכונות מחוסר ברירה. קיבלתי פיצוי קטן מהמדינה שעזר קצת, אבל ממש בשוליים. אסור היה לעשות הופעות, אז התחלתי להופיע בזום, כמה שהיה ביקוש. הכנתי לי פינה בחדר עם תאורה, פסנתר ומצלמה וככה ישבתי עם עצמי ושרתי להם. פנו אליי קהילות יהודיות מחו"ל, בעיקר בלונדון ובארה"ב, שרצו להכניס קצת תוכן וחברותא למצב הקשה, ושוב, זה גרושים. 10-15 הופעות מלאות בזום, הן כמו הופעה אחת שלי, אבל לקחתי מה שהיה. היו גם כמה מיזמים מחממי לב. אקו"ם יזמו מופעי פסנתר של אומנים בבית היוצר, כל אומן הופעה אחת, בתשלום סביר.
"עברתי גם דברים מכעיסים. במהלך החודשים האלה, שהם בקושי התפרנסתי, התקשרו אליי חברות גדולות ועשירות וביקשו שיר אחד, ובחינם, כי אני במילא בבידוד בבית. זה הרתיח אותי, עזות מצח בלתי נתפסת. יודעים שאתה הסקטור שהכי נפגע מהמצב ומבקשים בחינם בלי למצמץ? אני חייב להיות הוגן ולהגיד שכמה מהם התעשתו והבינו, אבל כמה תהו מה קרה לי.
"הטבע שלי הוא להסתכל על נקודות האור, גם כשמאוד קשה. התחלתי ללמד. פנו אליו המון אנשים ותמיד דחיתי אותם מחוסר זמן ועניין ועכשיו הפשלתי שרוולים ונעניתי לכל פניה שהגיע, גם בייעוץ אומנותי, מה שנכנס, כי אין ברירה. אני לא אדם שנלחם, אבל אני תומך בכל המחאות המאוד מוצדקות ובכנות, אפשר היה לעשות יותר בשבילנו. הרי גופים גדולים חסכו כסף ביום העצמאות, בפורים ובפסח. אפשר היה לכוון את הכסף הזה להופעות ולתת לאנשים פרנסה.
"ברור שנצטרך לעשות התאמות למצב החדש, אין בכלל ספק, איך עושים את זה? שאלה קשה. קודם כל אני אופטימי שדברים ייפתחו קצת. צריך לפתח יוזמות שכן יאפשרו לנו לחזור לעבוד כי התקציבים קיימים. גם החתונות חזרו. אף פעם זה לא היה השוק שלי. יש לי כמה חתונות בהמשך, הראשונה באמצע שבוע הבא ואין לי מושג איך זה ייראה.
"אני חייב עכשיו להתייעל, כי סביר שהפרנסה תרד, אז אני מתנהל מיום ליום. מתרכז בהלחנה, הפצה, כתיבה ומחייה בצמצום גדול. ויתרתי על הרכב, צמצמתי מה שאפשר. אין ברירה".
הכותב הוא מוזיקאי, בן 47, נשוי ואב לשבעה ילדים. זכה בפרס אקו"ם לשיר השנה על שם משה וילנסקי לשנת 2013 על שירו "קטנתי"