קיצוץ במגזר הציבור – בלי שביתות ובלי פיטורים
בעקבות משבר הקורונה המדינה עומדת להיכנס לגירעון מאוד גבוה. כלומר, הממשלה עומדת להוציא הרבה יותר כסף ממה שהיא מכניסה בשנים הקרובות. הדבר נובע גם מתוכניות לעידוד וסיוע למשק וגם מהפגיעה בעסקים שבתורם ישלמו פחות מסים. כאשר ההוצאות גבוהות מההכנסות המדינה נכנסת לחובות, ממש כמו כל משק בית. על החובות הללו היא גם משלמת ריבית, ממש כמו כל משק בית, וזה שאומר שלא משנה איך נסתכל על זה, בסופו של דבר אזרחי המדינה ישלמו על החובות הללו. כל החובות המצטברים לאורך השנים נקראים החוב הלאומי. חוב זה, כאשר משווים אותו לתוצר של המדינה, משמש מדד למשקיעים מחו"ל ומשפיע גם על דירוג האשראי הבינלאומי.
בין אם השימוש בכסף הכרחי ובין אם השימוש נעשה בו בצורה חכמה, העובדה היא שהחוב הלאומי עומד לעלות במאות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות. מצב כזה גורר העלאה במסים עתידית, אי אפשר להגדיל את החוב הלאומי לנצח ללא השלכות, אך העלאת מסים מדכאת את הפעילות של העסקים וזה דבר שכדאי להימנע ממנו, במיוחד כשנמצאים במשברים כלכליים. כדי להימנע מהעלאת מסים מסיבית יש לקצץ בהוצאות המדינה, ככל שיקצצו יותר כך יצטרכו לגבות פחות מסים בעתיד.
שר האוצר, ישראל כ"ץ, הכריז בתחילת יוני שהוא יקצץ בשכר במגזר הציבורי בהיקף של 45 מיליארד שקל לאורך 3 שנים. כמה ימים אחרי ההכרזה הוא צמצם את היקף הקיצוץ עד שנשארנו עם הקפאת השכר בלי לדעת כמה זה חוסך באמת. הקיצוץ היה 'טיפש', כלומר קיצוץ רוחבי לאורך כל רמות השכר ללא הבחנה. עד כמה שהקיצוץ הזה חשוב, לעשות אותו לכל רמות השכר אינו הגיוני, לא כל עובדי המגזר הציבורי מרוויחים הרבה ולא כל עובדי המגזר הציבורי מחזקים את המדינה בשאלטר. חלק גדול מהם אפילו מרוויחים מעט ולקצץ להם בשכר לא עושה שכל.
ישנה דרך הגיונית לקצץ בהוצאות השכר במגזר הציבורי והיא אפילו לא אמורה לגרור עוינות מצד ועדי העובדים כמו שקרה לישראל כ"ץ.
התוכנית - הקפאת גיוס העובדים במגזר הציבורי
ישנן משרות רבות במשרדי וגופי הממשלה השונים אשר אם יבצעו בדיקה מעמיקה ימצאו שהן לא בהכרח נחוצות, לפטר את אותם עובדים במצב שהמשק נמצא בו כרגע לא ישים וגם יש בו טעם לפגם ולכן ניתן לאפשר למשרות הללו להיעלם עם השנים.
משרד האוצר ונציבות שירות המדינה יכריזו כי כל אדם שיוצא לגמלאות לא יוחלף בעובד חדש אלא העבודה תתחלק בין שאר העובדים הקיימים או שהיא תופסק לחלוטין באם היא לא נחוצה. הדבר כמובן לא יתפוס לכל סוגי המשרות שהרי צריך להחליף את המורה בכיתה או את הרופא בבית החולים, אבל זה יכול לתפוס למאות אם לא אלפי משרות של פקידים בשלל הגופים השונים של המדינה. משרות יוצאות דופן יקבלו אישור מיוחד לאחר הוכחה כי מדובר במשרה שלא ניתן לוותר עליה או לחלק אותה בין העובדים הקיימים.
לא מדובר בחיסכון פעוט, ביטול משרה יחידה בשכר מינימום במגזר הציבורי מסתכם לסכום של למעלה מ-4 מיליון שקל לאורך 40 שנות עבודה.
מדובר בעבודה לטווח ארוך המצריכה תכנון מקדים וקפדני. לא ניתן להתייחס לכל המשרות באופן אחיד ויהיה צורך בניתוח מעמיק של התפקידים השונים במגזר הציבורי. ואולם, הנהגת סטנדרט כזה בכלל גופי המדינה תוביל לאורך שנים לקיצוץ במספר העובדים במגזר הציבורי ובהכרח תוביל לקיטון בעלויות השכר של המדינה.
זאת לא תוכנית שניתן לקצור עליה הון פוליטי מיידי שכן את ההשפעה נראה עם השנים. ובכל זאת, אפילו אם הקמת מנגנון שכזה יעלה כמה מיליונים, מספיק כמה עשרות משרות שיחסכו כדי לפצות על כך ולכסות את עלות התוכנית. ככל שהתוכנית תפעל לזמן ארוך יותר, כך המגזר הציבורי יצומצם והמדינה תחסוך כסף רב ולא תצטרך לגבות אותו במסים מאוחר יותר.
הכותב הינו כלכלן בחברת סמקאי אסטרטגיה
