שחקני קבוצת הכדורסל Philadelphia 76ers כורעים ברך כהזדהות עם תנועת Black Lives Matter / צילום: Ashley Landis, AP
הרגע שבו שחקנים שכפופים לחוזים דרקוניים מחליטים שהם לא עולים למשחק בליגה מקצוענית, מתוך מחאה פוליטית או סולידריות חברתית, נראה עד השנה בלתי אפשרי.
אבל האירוע שמתרחש בימים אלו ב-NBA כבר לא מפתיע אף אחד: מילווקי באקס הייתה הראשונה ששחקניה בחרו שלא לשתוק עוד על ירי שוטרים בג'ייקוב בלייק, גבר שחור בלתי חמוש בוויסקונסין, בתחילת השבוע, והחליטו שלא להתייצב למשחק הפלייאוף מול אורלנדו מג'יק. מיד לאחר מכן הצטרפו למחאה קבוצות נוספות והליגה נאלצה לבטל את כל משחקי הפלייאוף שתוכננו לאותו יום.
התסיסה בין השחקנים לליגה קיימת כל הזמן מתחת לפני השטח. אפשר לחזור יותר מ-60 שנים לאחור, כאשר השחקנים הצליחו לעמוד על הרגליים האחוריות ולזכות מהליגה לדבר בסיסי כמו ביטוחי שיניים והבטחה כי יקבלו כמה ימי מנוחה בין משחקים. ואפשר לחזור אל הרגע שבו השחקנים הרגישו דפוקים בשנת 2011, כאשר נאלצו לוותר על היתרון שלהם בעוגת ההכנסות שעמד על 57%-43% מול הבעלים ולעבור למודל של 50%-50%. עשרות מיליוני דולרים בעונה עברו בין לילה מהשחקנים לבעלים.
אבל אם להיות רלוונטיים יותר, הרי שזהו הרגע שבו קיבלו השנה את האפשרות - בהסכמה - מול הליגה להביע סולידריות בסיסית במסגרת מחאת ה-BlackLivesMatter - עם חזרתה של הליגה.
ראשי ה-NBA קיוו שההסכמה הזאת תהווה כולא ברקים לזעם של השחקנים, והארגון שמגלגל 9 מיליארד דולר בעונה ימשיך לנוע. אבל לאורך השבועות האחרונים התבטאו השחקנים לפי דיווחים בתקשורת כי "אנחנו לא עושים מספיק". כלומר, אין די בשלטים במגרש ובסלוגנים על גופיות המשחק.
המשא ומתן שיתחיל עכשיו כבר לא יהיה על כסף - אלא על זכות לעשות את כל מה שבספורט המקצועני מתנגדים אליו: הזכות למחות ולהביע דעה.