קריירה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
משבר הקורונה, שבעקבותיו איבדו רבים את מקור פרנסתם, הוא הזדמנות מצוינת לכל מיני יודעי דבר לאוורר את ההמלצה האניגמטית - המציאו את עצמכם מחדש - בתקווה לקושש מספיק מיואשים שישלמו להם בעבור הסיוע לגלות את האור.
תכתבו ספר
אני חייבת להודות שאני לא מבינה עד הסוף מה פירוש "להמציא עצמך מחדש", אז הלכתי לבדוק ולהן קומץ מהתובנות: "אחת המתנות הגדולות ביותר שיש לבני האדם היא היכולת להמציא את עצמם מחדש" מתפלפל מאמן על, ומקונן כי מעטים מאד מממשים את הזכות הזו.
הוא בטוח כי נקודת משבר זו הזדמנות מופלאה להמציא עצמנו מחדש, למשל - להחליף מקצוע (רצוי באמצעות קורס הכשרת המאמנים בראשותו), ואם זה לא מסתייע אז להישאר באותו מקצוע אבל לכתוב ספר על הניסיון שלנו בתחום, ללמד את המקצוע ו/או להמציא נישה חדשה בתחום.
יועץ אחר משוכנע כי "משבר מהווה הזדמנות פז לכל אחד לבדוק כישורי הישרדות, הרחבת אופקים וכניסה לתחומים חדשים", ומציע לאנשים לא לפחד ולא לשאול מי הזיז האת הגבינה שלי, מפציר בהם "חפשו תמיד גבינה חדשה!".
ואני שואלת, זה מה שצריכים לעשות אנשים שלא יודעים איך ישלמו החודש שכר דירה, לחפש גבינות? לכתוב ספרים? לבנות הרצאות ולהמציא נישות חדשות? נתחיל בזה ששיעור האנשים בעלי היכולת הזו הוא בקושי 5%, וגם זה בהגזמה.
רוב האנשים מתקשים להסתגל לשינויים הרבה פחות דרמטיים בחייהם המקצועיים (תאמינו או לא, במגזר הציבורי מקבלים תוספת למשכורת על הסתגלות לטכנולוגיות חדשות, כלומר לעבודה עם מחשב) - אז להמציא עצמם מחדש?
לאכול קוטג' כל החיים
ומה שהכי מעציב אותי בכל ה"ממבו גמבו" הזה הן תחושות האכזבה, האשמה והכישלון המלוות לעיתים קרובות את מי שלא מצליחים למצוא את הגבינה או את הארץ הבלתי נודעת, שזה פחות או יותר רוב היוצאים לחפש אחריהן. הם בטוחים שזו בעיה שלהם, שלא התאמצו מספיק, שהם לא מספיק טובים ופתוחים לשינויים, שהם מבזבזים את כל החיים על קוטג' 5%.
רק מה לעשות שהמציאות היא לא קממבר, והסבה מקצועית המאפשרת פרנסה בכבוד זו משימה כמעט בלתי אפשרית, גם בעת פריחה כלכלית (הרחבה בטור 130 מנהלים עשו הסבה מקצועית ), בוודאי שלא במשבר כה עמוק. מעסיקים מחפשים כעת את כוח האדם הכי מנוסה, מקצועי ומיומן שהם יכולים להשיג, ולא עובדים שטרם רכשו ניסיון של שעה בהמצאה מחדש.
ואם מדקלמי המנטרה מתכוונים לפשרה על תפקידים בתחומים נחותים יותר ממקצוע המקור (כלכלנית שפוטרה ונאלצת להתפשר על תפקיד אדמיניסטרטיבי, אדריכל שהופך שרטט וכו'), או לחלופין הסבות לעבודה לא מקצועית (שליחים, מלקטים בסופר ושאר עבודות בשכר מינימום) - בשביל זה לא צריך אתכם. אנשים שחייבים להתפרנס בכל מחיר ימצאו את הדרך לשם בכוחות עצמם, וטוב שכך, ועם התאוששות השוק הם כנראה ישובו למקצועם המקורי.
מכה קלה בכנף
זה בסדר גמור לעבוד רוב הקריירה, או כולה, באותו עולם מקצועי לא חייבים לזוז כל הזמן. לרוב האנשים בהחלט מתאים להתפתח באותו התחום, מקצועית וכלכלית כאחד, למרות קשיים ומהמורות שמתלוות לכל קריירה מעת לעת (לא כל התקף אי שביעות רצון בעבודה הוא סיבה לשינויים מקצוע, בטח שלא בוס או ארגון בעייתיים).
מאידך, אותו קומץ שמתאים להם לבצע מהלכי שינוי דרסטיים, ממש לא זקוקים לאף אחד שיאיץ בהם להמציא עצמם מחדש (תוך 3 פגישות). אצל רובם זהו טבע שני והם יודעים את המלאכה מצוין - קרוב לוודאי טוב יותר מהמטיפים לכך, שהמציאו עצמם מחדש כיועצים להמצאה מחדש, ובקושי מתפרנסים.
אבל מי שצריכים להיזהר במיוחד הם בעיקר הצעירים שבחבורה, כי בניגוד לעובד מנוסה שכבר ביסס לעצמו קריירה, ויש לו לאן לחזור לאחר המצאה מחדש שכשלה (בבחינת 'מכה קלה בכנף'), עבורם הסיכון עצום.
צעירים שכל שנה-שנתיים ימציאו עצמם מחדש עלולים כבר בתחילת שנות ה-30 שלהם להפוך עב"מים תעסוקתיים, ולחבל אנושות בפוטנציאל הקריירה, כולל המוכשרים ביותר. קחו בחשבון כי למרות מה שנדמה לכם, גם בקבוצת הגיל שלכם מעטים מאוד מסוגלים באמת להמציא את עצמם מחדש. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה