שופטת העליון רות ביידר גינסבורג / צילום: Charles Dharapak, Associated Press
מותה של שופטת העליון, רות ביידר גינסבורג, שהפכה בשנים האחרונות באופן יוצא דופן גם לאייקון תרבותי ולמודל להערצה של צעירים ומבוגרים בעולם כולם, דוחף כעת את בית המשפט העליון של ארה"ב עמוק לתוך המלחמות הפוליטיות המרות של האומה האמריקאית, שהוחרפו ביתר שאת בחודשים האחרונים בגלל הבחירות המתקרבות.
השופטת גינסבורג, שכיהנה בעליון במשך 27 שנה, הייתה אחת מארבעה שופטים ליברלים בבית המשפט, שבו תשעה שופטים בסך הכול. בהם גם הנשיא השמרן, השופט ג'ון רוברטס.
האיזון האידיאולוגי בין שמרנים לליברלים בבית המשפט העליון חיוני לקביעותיו בסוגיות החשובות והרגישות ביותר באמריקה. למעשה חלק ממקור הכוח שלו הוא אותו איזון שהקנה לו אמון בקרב הציבור הרחב. כך, בסקר של גאלופ מהחודש שעבר זכה בית המשפט לשיעור האמון הגבוה ביותר בעשור מצד דמוקרטים ורפובליקאים - 58%. זאת הרבה בזכות העובדה שהנשיא רוברטס ריכך לא פעם את הרוב השמרני בבית המשפט (5-4) על ידי תמיכה בפסיקות של הליברלים.
מינוי שופטים לעליון בארה"ב הוא סוגיה פוליטית. הנשיא בוחר את המועמד שלו לתפקיד ומביאו לאישור הסנאט. מאה הסנטורים יכולים לאשר או לדחות את מועמד הנשיא. מבחינת העליון, המשמעות של מותה של גינסבורג היא שאם הרפובליקאים יאשררו את בחירת הנשיא לפני הבחירות, יחסי הכוחות יוטו באופן ברור ומכריע לעבר השמרנים.
לא בכדי צוטטה נכדתה של גינסבורג ב-NPR, מספרת בשבת את מה שאמרה לה סבתה לפני מותה. "המשאלה הכי עזה שלי היא שלא יחליפו אותי בתפקיד עד שיושבע נשיא חדש", היא אמרה על פי הדיווח.
מטבע הדברים הכוח שנמצא בידיים של נשיא ארה"ב בעניין זה הוא עצום, מכיוון שמשרה של שופט העליון בארה"ב היא בעלת תוקף לכל החיים (או עד שהמועמד מחליט לפרוש). טראמפ, שכבר מינה שני שופטי עליון בקדנציה שלו - השופטים ברט קוואנו ב-2018 וניל גורסץ' ב-2017 - בהחלט מודע לכך שמינוי שופט שמרן שלישי (3-6 לטובת השמרנים בעליון) ישפיע על סוגיות ליבה אמריקאיות משמעותיות שיצוצו גם עשרות שנים קדימה.
"הוצבנו בעמדת הכוח הזו כדי לקבל החלטות עבור האנשים שבחרו בנו בגאווה, והחשובה שבהן היא בחירתם של שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית. יש לנו החובה הזו, ללא דיחוי!", מיהר לכתוב הנשיא בטוויטר בשבת זמן קצר לאחר שנודע על מותה של גינסבורג ("היא הייתה אישה מדהימה. אני עצוב לשמוע את זה", הוא אמר לאחר עצרת הבחירות במינסוטה).
נכון לעכשיו הרפובליקאים שולטים בסנאט עם 53 קולות מול 47 דמוקרטים ועצמאים (שנוטים לדמוקרטים). המספרים הללו לא היו מבטיחים אישור עד לאחרונה: במשך דורות נדרשו 60 קולות למרבית הפעולות הגדולות בסנאט, אך מכיוון שהקונגרס משותק לעתים כה קרובות, נדרש כעת רוב פשוט, של 50 או 51, כדי לאשר שופט בעליון.
בהיותו של טראמפ נשיא רפובליקאי, שאי-מחויבותו למסורות או למנהגים היא מן הידועות שבתכונותיו, נראה שמרחפת כעת סכנה מעל האיזון הייצוגי בין הליברלים לשמרנים בבית המשפט העליון, שלפתחו מגיעות סוגיות ציבוריות רבות משמעות לאומה האמריקאית הדינמית.
"אציע מועמד כבר בשבוע הבא. זו תהיה אישה", אמר הנשיא בעצרת בחירות בצפון קרוליינה ביום שבת. ההסבר לא איחר להגיע. "אני חושב שזו צריכה להיות אישה כי אני אוהב נשים הרבה יותר מגברים", הוא אמר.
כמה שעות מוקדם יותר טראמפ כבר העלה בפומבי את שמותיהן של שתי שופטות המכהנות בבתי משפט פדרליים לערעורים - איימי קוני בארט וברברה לגואה. שתיהן שופטות שמרניות שמינוי של כל אחת מהן אכן יטה את האיזון בבית המשפט העליון לטובת הרפובליקאים.
כמה זמן לוקח למנות שופט לעליון
השאלה כעת היא באיזו מהירות יפעלו הרפובליקאים, אם אכן טראמפ יחליט על מיצוי המינוי בטרם הבחירות. אם להסתמך על הציוץ של טראמפ, נראה כי הוא מעוניין להיות אחרי המינוי עוד לפני הבחירות ב-3 בנובמבר או עד תום כהונת הסנאט הנוכחי ב-3 בינואר (הקדנציה של הנשיא טראמפ, אם יפסיד, נמשכת עד 20 בינואר).
בחינה של ההיסטוריה מלמדת שמאז שנות ה-70 נדרש זמן ממוצע של קצת יותר מחודשיים כדי לאשר מינוי של שופט (כזכור, נותרו רק עוד כ-40 יום עד לבחירות לנשיאות). לפני כן, בתקופות פחות חצויות, זה היה אפילו מהיר יותר.
בינתיים, הדמוקרטים כבר מצחצחים חרבות לקראת המלחמה. חלקם כבר הבטיחו, בימים הקצרים שחלפו מאז מותה של גינסבורג, להפעיל את כל כלי המאבק שנמצאים בארגז הכלים שלהם כדי למנוע מינוי לפני הבחירות - טקטיקות עיכוב חקיקתיות ואיומי נקמה. כמה דמוקרטים אפילו מדברים בקול רם על נקיטת צעדי תגמול דרסטיים אם הם ישיגו את השליטה בסנאט ובבית הלבן בנובמבר. חלקם אפילו מהרהרים בגלוי על שינוי היסטורי בהרכב העליון על ידי הגדלת מספר השופטים במטרה מובהקת לדלל את הרוב השמרני.
הפוליטיקאים מתדפקים על שערי העליון
בשנים האחרונות "המפלגתיות" האמריקאית מקשה יותר על העברת הצעות חוק בקונגרס מאשר לפני כמה עשורים. דבר זה הביא את המפלגות להסתמך לעתים קרובות על בית המשפט העליון כדי לפתור סכסוכים פוליטיים. עם מותה של גינסבורג, נראה כי עתידן של כמה עתירות שהוגשו לעליון, שיחס השמרנים-ליברלים בו עומד כעת על 5-3 לטובת הראשונים, נראה יותר בהיר.
כך לדוגמה אובמהקר - חוק שהעביר הנשיא ה-44 שהרחיב את הביטוח הבריאותי למיליוני אנשים ללא תנאים מוקדמים - נראה כעת בסכנת ביטול חמורה. דיונים בתיק זה יחלו ב-10 בנובמבר. מקרה נוסף שיידון מיד לאחר הבחירות הוא סוגית זכותם של מוסדות דת במימון ציבורי להדיר זוגות חד-מיניים. גם כאן, נראה כי במצב הדברים החדש, העתירה תידחה.
עוד סוגיה לוהטת שיכולה להתגלגל לידיהם של שופטי העליון היא תוצאת הבחירות לנשיאות. זאת כפי שקרה בשנת 2000 כאשר העליון הפסיק את הספירה-מחדש בפלורידה ובכך "הכתיר" את ג'ורג' וו. בוש הבן לנשיא ארצות הברית. לאור הקרבות שמתנהלים כבר עכשיו, בעיקר בזירה התקשורתית, סביב פתקי ההצבעה בדואר - לא מן הנמנע שהמפסיד יערער על תוצאות הבחירות וההכרעה תתגלגל שוב לידי שופטי העליון. טראמפ עצמו הצהיר מספר פעמים שהוא לא בהכרח יקבל את תוצאות הבחירות.
הורים יהודים, מצטיינת בלימודים
חייה של גינסבורג היוו השראה לספרים וסרטים - עלילתיים ודוקומנטריים. בשנים האחרונות לחייה היא זכתה למעמד מפתיע שלו זוכים כיום כוכבי הוליווד ולא שופטי עליון.
גינסבורג נולדה בשנת 1933 למשפחה יהודית בברוקלין בניו יורק. האב היה מהגר מאודסה והאם נולדה להורים יהודים-אמריקאים עם שורשים אוסטריים. כבר בילדותה הצטיינה רות בלימודיה ואת התיכון היא סיימה כבר בגיל 15. בשנת 1956 החלה גינסבורג את לימודי המשפטים בהרווארד כאחת מתוך תשע נשים בלבד מתוך מחזור של 500 סטודנטים.
"איך הייתה ההרגשה להיות אחת מתשע נשים במחזור של יותר מ-500 גברים?", מעלה גינסבורג את השאלה בסרט דוקומנטרי שנעשה עליה לפני שנתיים, "הרגשתי שאני כל הזמן נבחנת. אז אם התבקשתי לדבר בכיתה, חשתי שאם לא אשיב תשובה נכונה, אני נכשלת לא רק אישית, אלא בשביל כל הנשים. גם הייתה לי תחושה לא נוחה שמפקחים עליי. בארוחה של הדיקן לכבוד הנשים שהתקבלו ללימודים בבית הספר למשפטים, הוא ביקש מכל אחת מאיתנו לקום ולהסביר לו למה אנחנו תופסות מקום שיכול היה לשבת בו גבר".
אף שסיימה את לימודיה במקום הראשון במחזור, היא התקשתה למצוא עבודה בתחום. בשנת 1960, לדוגמה, שופט העליון פליקס פרנקפורטר דחה את מועמדותה לסייעת-משפטית, אך ורק משום שהייתה אישה.
בשנת 1963, כשהיא בת 30 בלבד, היא קיבלה מינוי של פרופסור בבית הספר למשפטים ראטגרס בניו ג'רזי. באותה שנה היו רק 20 נשים פרופסוריות בכל ארה"ב.
ב-1972 הקימה גינסבורג קליניקה לזכויות נשים במסגרת הארגון האמריקאי לזכויות אזרח. גינסבורג עצמה הובילה תיקים שהמשמעות של ניצחון בהם יצרו תקדימים בעלי השפעה רחבה מאוד. התיקים האהובים על גינסבורג היו תיקים שבהם התקיימה הפליה מובהקת נגד נשים למשל בתנאי קבלה ושכר (היא עצמה קיבלה שכר נמוך מעמיתיה כשמונתה לפרופסרית), הדרה והדחה של נשים מתפקידים ומשרות.
בחירת התיקים עצמם הייתה אחת התפקידים המשמעותיים ביותר שלה כיועצת המשפטית של הקליניקה. היא הפכה לאדריכלית של אסטרטגיה משפטית להבאת תיקים לבתי המשפט, שיבטיחו כי התיקון ה-14 לחוקה - זכויות שוות לנשים וגברים - יישמר וייאכף.
"הדרה קטגורית של נשים"
לאחר שמונתה ב-1993 על ידי הנשיא ביל קלינטון לבית המשפט העליון של ארה"ב ("אחרי שיחה של רבע שעה", כפי שסיפר באחד הריאיונות), גינסבורג קידמה פסיקות ליברליות-מתקדמות כולל בסוגיות שנחשבות נפיצות מאוד בחברה האמריקאית: זכויות הפלה, נישואים חד מיניים, זכויות הצבעה, הגירה, שירותי בריאות ואפליה מתקנת.
אף שפסקה בתיקים רבים, אחת מחוות הדעת הידועות ביותר שלה היא בתיק "ארה"ב נגד וירג'יניה", שם כתבה כי מדיניות הקבלה של גברים בלבד ל"מכון הצבאי של וירג'יניה" שממומן מכספי מדינה, אינה חוקתית, שכן היא מדירה נשים שאינן יכולות ללמוד במוסד. "ההפרה החוקתית במקרה זה היא ההדרה הקטגורית של נשים מהזדמנות חינוכית יוצאת דופן שניתנה לגברים", כתבה ב-1996. בשנת 2015 הובילה גינסבורג את השופטים הליברליים בעליון בהצבעה בעד נישואים חד מיניים.
במאמר שפורסם לאחר מותה ב"הארץ", ספדה לה השופטת ונשיאת העליון לשעבר, דורית ביניש. "המאבק לשוויון מגדרי בהתאם לפרשנויות של החוקה האמריקאית, ובדגש על חוסר הצדק שהיה מנת חלקן של נשים במשך דורות רבים, הפך למשימת חייה ולתרומתה המרכזית... עמדותיה בכל משפט, דיון ופסיקה, גם כשהייתה בדעת מיעוט, השפיעו, השאירו חותם וקידמו את הנושא שלמענו נלחמה. פסיקות ומשפטים רבים שניהלה הפכו לאבני דרך... גינסבורג הרוויחה ביושר את הערצתם של רבים בארצות הברית ובעולם ומהערצה זו נהנה גם בית המשפט שם. אני מקווה שקולה, מלחמתה העקבית ועמדתה הנחושה למען צדק ושוויון יישארו איתנו גם אחרי לכתה. אנו זקוקים לקול הזה בימים קשים אלה", כתבה ביניש.
מי הן המתמודדות המובילות של טראמפ להחלפת גינסבורג?
ברברה לגואה: אמריקאית-קובנית מבית המשפט לערעורים ה-11 באטלנטה. היא הייתה השופטת ההיספנית הראשונה בבית המשפט העליון בפלורידה. אם תמונה לעליון של ארה"ב היא תהיה השופטת ההיספנית השנייה בו, יחד עם השופטת סוניה סוטומיור הליברלית. כמו כן בעבר היא שימשה תובעת פדרלית. לגואה נשואה לעורך דין ויש להם שלוש בנות.
איימי קוני בארט: חברת בית המשפט לערעורים השביעי בשיקגו, חביבת השמרנים הדתיים, ידועה בדעותיה נגד הפלות ומחשיבה את עצמה "קתולית אדוקה". היא ביטאה בעבר דעות בעד זכויות אחזקת נשק מתירניות. קוני בארט נשואה לעורך דין, ולהם שבעה ילדים.
קייט קומרפורד טוד: סגנית יועצת בבית הלבן, זוכה לתמיכה רבה בתוך הבית הלבן. בעבר שימשה כסמנכ"לית בכירה ויועצת ראשית למרכז הליטיגציה בארה"ב.
מה עושה בית המשפט העליון?
בית המשפט העליון בארה"ב הוא לעתים קרובות המילה האחרונה בנושא חוקים שנויים במחלוקת, סכסוכים בין המדינות לממשל הפדרלי וערעורים סופיים על הוצאה להורג.
בשנים האחרונות הרחיב בית המשפט את חוקיותם של נישואי להט"ב לכל 50 המדינות, אישר את איסור הכניסות לארה"ב ממדינות ערב שונות (איראן, לוב, סוריה, תימן ועוד) של הנשיא טראמפ, ועיכב תוכנית אמריקאית לצמצום פליטת הפחמן.
מדוע בית המשפט העליון בארה"ב כה חשוב?
הוא עוסק גם בסוגיות שמטרידות את הציבור האמריקאי כמו הפלות - אחת הסיבות העיקריות שחלק מהשמרנים שמתנגדים להפלות רוצים לחסל את האיזון בעליון ולהטות אותו באופן מובהק לטובתם (גם לפני מותה של גינסבורג הוא היה לטובתם עם 5-4).
זה מה שרות ביידר גינסבורג אמרה
על זכויות נשים וגברים
"נשים ישיגו שוויון אמיתי רק כאשר הגברים ישתתפו איתן באחריות המלאה לגידול הדור הבא" - נאום בפני לשכת עורכי הדין של ניו יורק, 2001
על מספר הנשים בעליון
"אנשים שואלים אותי לעתים מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון? והתשובה שלי היא 'כאשר יהיו שם תשע שופטות'. אנשים המומים מהתשובה הזאת. אבל במשך שנים רבות היו תשעה גברים ואף אחד לא תהה לגבי זה" - אוניברסיטת קולורדו, 2012
על שוויון אזרחי
"אין בחוקה האמריקאית משפט שאומר שגברים ונשים הם בני אדם בעלי זכויות אזרח שוות. בכל חוקה אחרת בעולם שנכתבה אחרי 1950 יש משפט כזה. מאז שנות החמישים... אז אני הייתי שמחה לראות יום אחד משפט כזה בחוקה שלנו" - NYU LAW, אוניברסיטת ניו יורק, 2018
על אמא שלה
"אמא שלי חזרה ואמרה לי שני דברים. הראשון, 'תתנהגי כמו ליידי, והשני 'תהי עצמאית'. לימודי משפטים היו יוצאי דופן לנשים בדור שלי. בשביל בנות שגדלו בשנות ה-40 של המאה הקודמת, התואר הכי חשוב מבחינתן לא היה תואר ראשון אלא תואר 'גברת'" - ריאיון למגזין של האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU)
על אכזבה בבית המשפט
"אני מדוכאת, אבל רק לרגע, כשאני לא מצליחה להשיג את ההצבעה החמישית למשהו שאני חושבת שהוא חשוב מאוד. אבל אז אני ממשיכה לאתגר הבא ונותנת שם את כל כולי. אתה יודע שהנושאים החשובים האלה לא הולכים להיעלם. הם יחזרו שוב ושוב. תהיה עוד הזדמנות, עוד יום" - נאום בפני לשכת עורכי הדין של ניו יורק, 2001
על הפליה
"אני מנסה ללמד דרך הדעות, דרך הנאומים, כמה שזה טעות לשפוט אנשים על בסיס המראה שלהם, צבע העור שלהם, או היותם גברים או נשים" - ריאיון MSNBC , 2015
על פמיניזם
"פמיניזם... אני חושבת שההסבר הפשוט ביותר, שמתמצת את הרעיון, הוא שיר שמרלו תומאס שר, 'חופשי להיות אתה ואני'. חופשי להיות, אם היית ילדה - רופאה, עורכת דין, או צי'יף אינדיאנית. כל מה שאת רוצה להיות. ואם אתה ילד ואתה אוהב ללמד, או רוצה להיות אחות או רוצה שתהיה לך בובה, - זה גם בסדר. הרעיון הזה שכל אחד מאיתנו צריך להיות חופשי לפתח את הכישרונות שלנו, יהיו אשר יהיו, ולא להיחסם באופן מלאכותי על ידי מחסומים מעשה ידי אדם, בוודאי שלא מחסומים משמיים" - ריאיון לתנועת MAKERS 2012
על הקולגות בבית המשפט העליון
"אכפת לנו מהמוסד הזה יותר מהאגו האישי שלנו וכולנו מסורים לשמור על בית המשפט העליון כפי שהוא, כרשות השלישית של ממשל, ואני חושבת שגם כמודל לעולם לקולגיאליות ולעצמאות של השופטים" - C-SPAN, 2011
על איך היא רוצה שיזכרו אותה
"מישהי שהשתמשה בכל הכישרון שיש לה כדי לעשות את עבודתה כמיטב יכולתה. כמישהי שעזרה לתקן את הקרעים בחברה שלה ופעלה לעשות דברים קצת יותר טובים באמצעות כל היכולת שהייתה לה. לעשות משהו, כמו שהקולגה שלי דייוויד סוטר היה אומר, מחוץ לעצמי. כי קיבלתי הרבה יותר סיפוק מהדברים שעשיתי שלא שילמו לי עליהם" - ריאיון MSNBC, 2015
על הקהילה הלהט"בית
"בשנים האחרונות אנשים החלו לומר 'זה מי שאני'. ואחרים הסתכלו סביבם, ואנחנו גילינו שזה השכן שלנו שאנחנו מחבבים, או שזה החבר הכי טוב של ילדינו, או אפילו הילד שלנו. אני חושבת שככל שיותר ויותר אנשים יצאו ואמרו ש'זה מי שהם', כולנו זיהינו שהם אחד מאיתנו" - ריאיון בלומברג, 2015