יום כיפור בת"א./ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
ביום הכיפורים האחרון נדרס למוות בתל אביב הילד בן השמונה, איתי בן מרגי, בעת שרכב על אופניו באזור צומת הרחובות ז'בוטינסקי ודרך נמיר. הדורס, על פי חקירת המשטרה, נסע במהירות גבוהה ולא הבחין באיתי בעת שחצה את הצומת, ומכאן הדרך לאסון הייתה קצרה מאוד.
יום הכיפורים הוא יום שבאופן מסורתי נהוג לצאת במהלכו לרחובות העיר ברגל ובעיקר באופניים. "חג האופניים" של הילדים (וגם של מבוגרים רבים) הולך ומתעצם משנה לשנה עם יותר ויותר זוגות אופניים שחולקים את המרחב, אולם בחלוף השנים ועם הגידול בצפיפות נראה שיש לנקוט בגישה אקטיבית ולהכתיב אמצעי זהירות אפקטיביים על מנת לשמור על הבטיחות של הרוכבים.
התפיסה היא שביום כיפור "הכבישים ריקים" ולכן הרוכבים מרגישים בטוחים יותר בכביש. אבל למעשה, אין חוק שאוסר על נסיעה בכבישים ביום זה, ואולי בשל כך המעט שכן עושים זאת מרשים לעצמם להשתולל ולנסוע בצורה לא זהירה. השילוב של נהגים ורוכבים שבטוחים מידי שלא צפויה להם סכנה, מתברר כקטלני.
יש פער גדול בין מה שמצופה ממי שנוהג ביום כיפור לבין מה שקורה בפועל, ולמרות זאת כל עוד אין חוק האוסר על נסיעה או אזורים בטוחים אליהם אסור להיכנס ברכב, קשה מאוד לאכוף את הדבר באופן אפקטיבי. גם בתאונה המדוברת המשטרה הבחינה בנהג וברכב עוד בטרם נכנס לתחומי תל אביב-יפו, אולם לא היו בידיה אמצעים לאכוף חוק שלא קיים. לכן, כדי למנוע אבדות נוספות וליצור סביבה בטוחה יותר, הן לנהגים והן לרוכבים, הגיע הזמן להאט את הקצב.
תל אביב-יפו לדוגמה, עוברת מהפכה ביחס שלה לרוכבי אופניים והולכי רגל. פירמידת השימושים במרחב הציבורי מתהפכת והרכב הפרטי תופס בה את המקום האחרון. מה שנכון בימי שגרה, נכון שבעתיים בימים כמו יום כיפור, בהם היחס בין רוכבים להולכי רגל מתהפך ויש הרבה יותר מהראשונים על הכבישים בכל רחבי העיר.
להתיר לרשויות מקומיות לסגור מתחמים
לכן, הפתרון המתבקש לבטיחות הרוכבים וההולכים ביום כיפור הוא הפחתה משמעותית (בחקיקה) של המהירות המותרת בדרך עירונית, מ-50 קמ"ש כיום ל-25 קמ"ש לכל היותר. לצד זאת יש להתיר לרשויות המקומיות להחליט "לסגור" מתחמים שלמים לנסיעת כלי רכב בהכרזה בלבד, ולהעניק סמכות כזו גם לחברות ממשלתיות. למשל, חישבו על נתיבי איילון - מהאוניברסיטה ועד ההגנה - סגורים לגמרי לרכב פרטי ביום כיפור. לא הייתם רוצים לרכוב שם על אופניים?
הפחתת המהירות היא כלי שיכול גם לסייע למשטרה בעבודת האכיפה. החוק ביום כיפור זהה לזה שביום רגיל, אולם נסיעה במהירות המקסימלית (קרי ב-50 קמ"ש) שכמעט אינה אפשרית בתוך העיר בימי שגרה, הופכת להיות מסוכנת מאוד ביום כיפור בו הכבישים ריקים לגמרי, ולמשטרה אין כלי לאכוף זאת. הפחתת המהירות המותרת, וסגירת אזורים שלמים למעבר כלי רכב לזמן מוסכם מראש, יהפכו את המרחב לבטוח יותר עבור כולם, בטח במציאות שבה יש יותר ויותר רוכבים גם בשגרה.
הגנה על התושבים היא חובתנו כנבחרי ציבור. ראינו בשנים האחרונות כמה וכמה מקרי מוות מצערים שניתן היה למנוע. לפני שנצטער על המקרה הבא, וכדי שלא נשאל "מה היינו יכולים לעשות אחרת", עלינו להקדים תרופה למכה. מתן מענה לסוגיה זו בחקיקה יאפשר מצד אחד לשמור באופן מידתי על הצביון המיוחד והרוחני של יום כיפור, ומן הצד השני ישמור על חיי ילדינו וקרובינו ביוצאם אל הרחוב, וימנע טרגדיות מעין אלו.
הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק התחבורה