הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים בבית הלבן ביום בו פורסם התחקיר / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press
חמש שנים ניסתה התקשורת לפענח את חידת המסים של דונלד טראמפ. הוא השתמט מלתת פומבי לשומותיו מאז 2015, כאשר התחיל את מסעו הלא-סביר אל הבית הלבן. בחודשים הראשונים של המסע ההוא, השומות היו קוריוז, מפני שמועמדותו הייתה קוריוז. כאשר היא חדלה להיות קוריוז, השומות נעשו קוץ בבשרו.
מאחר שהבשר הזה מוגן על ידי עור עבה, טראמפ לא התקשה לצפצף על המוסכמות. אז מה אם כל הנשיאים והטוענים לנשיאות בחצי המאה האחרונה (מאז ריצ'רד ניקסון) פירסמו את שומותיהם? כללי ההתנהגות שלהם אינם חלים עליו.
הוא מעולם לא רקע ברגלו ואמר שהשומות אינן מעניינו של הבוחר. הוא רק חזר ואמר, כי אין הוא יכול לפרסם אותן כל זמן ששלטונות המס בודקים את ספריו. ובודקים. ובודקים. ובודקים.
האמת היא שאין כל סתירה בין בדיקת ספרים לפרסום. זה עניינו של המפרסם בלבד. אבל זה מה שהוא אמר, וזה לא הפריע במיוחד לתומכיו. הנשיא הזה הרגיל את הציבור במרוצת השנים בתביעתו ליחס מיוחד בשורה של עניינים. גם מעקמי החוטם התרגלו כבר למשוך בכתפיהם כל אימת שהוא דורש יותר.
שני סקופים על מס הכנסה
בעיר עתירת-הדלפות כוושינגטון, שבה שיחות פרטיות של הנשיא מגיעות אל העמודים הראשונים כמעט בזמן-אמת, לא נמצאו מדליפים ממס ההכנסה. הסיבה היא שהדלפה כזאת היא פגיעה בפרטיות, שהחוק מעניש בחומרה: עד חמש שנות מאסר, קנס של רבע מיליון דולר.
לפני שנתיים בדיוק, ה"ניו יורק טיימס" הצליח להניח את ידיו על שומה ישנה של טראמפ, משנות ה-90. היא הייתה עסיסית כלשעצמה, וגילתה שטראמפ קיבל 413 מיליון דולר מאביו. הגילוי הזה ניקב את בלון יומרותיו להיחשב ל"סיפור הצלחה עצמי".
ה"טיימס" פירסם את הסיפור ערב בחירות אמצע-הקדנציה לקונגרס. קשה לדעת איזו השפעה, אם בכלל, הייתה לגילוי ההוא - אבל הרפובליקאים איבדו את הרוב שלהם בבית הנבחרים, ונשיאות טראמפ עוקרה מכוחה התחיקתי, מפני שבארה"ב נחוצה הסכמה של שני בתי הקונגרס כדי לחוקק. לימים נודע, שהמדליפה הייתה מרי טראמפ, בת אחיו של הנשיא, הרוחשת טינה עמוקה לדודה.
איננו יודעים מי הדליפו את השומות החדשות, הנוגעות ל-17 שנה (לא כולל השנתיים האחרונות). זה הרבה מאוד, מסדר הגודל של "ניירות הפנטגון", שה"ניו יורק טיימס" פירסם ב-1971. הניירות ההם טלטלו את סיפי הפוליטיקה האמריקאית, מפני שחשפו שנים של רמייה בניהול מלחמת וייטנאם וערערו את אמון הציבור בממשלתו במידה ששינתה את מהלך ההיסטוריה.
קשה לדעת מה יקרה הפעם. הטענה כלפי טראמפ אינה שהוא הפר את החוק, אף כי גם זה ייתכן. הטענה היא שהוא ניצל וחזר וניצל כל פרצה אפשרית, גם לאחר שנבחר לנשיא, כדי להשתמט מתשלום מס. אף כי הוא נהג להגיד, לפחות מאז 2011, שהוא "משלם הרבה מאוד" מסים, הוא לא שילם כלל מסים במשך 11 שנה, שילם רק 750 דולר בכל אחת מן השנתיים האחרונות של השומות, והצליח לקבל החזר מס של (כיעכוע קל של הגרון) 72 מיליון דולר.
השורה התחתונה: אפס
כללית, טראמפ עשה מה שעושים אנשים עשירים מאוד. לפני 35 שנה נסערה אמריקה, כאשר נודע שהאישה העשירה-ביותר-בשכונה, אשת הנדל"ן ליאונה הלמזלי, אמרה, כי "רק אנשים קטנים משלמים מסים". אנשים קטנים ספקו כפיים, ואנשים גדולים חרקו שיניים מפני שבשביל מה היא הייתה צריכה להיות כה לא-דיסקרטית.
הפרסום ב"ניו יורק טיימס" מראה, כי בשעה שטראמפ התחיל את מערכת הבחירות שלו לנשיאות, והרבה לדבר על הצלחותיו כאיש עסקים, רואי החשבון שלו הגישו את שומת המס שלו, שבשורתה התחתונה הופיעה הספרה "אפס". הוא אמנם הרוויח ב-2014 קצת יותר מ-600 מיליון דולר (בעיקר מתכנית הריאליטי המפורסמת שלו, 'המתמחה'). אבל הוא דיווח על הפסדים כבדים במועדוני הגולף שלו, בארה"ב ובאירופה (315 מיליון דולר מאז 2000), בבית המלון המפורסם שלו בוושינגטון (55 מיליון) ובחברת שירותי הנדל"ן שלו (134 מיליון דולר מאז 2000).
כאשר ה"טיימס" פירסם את שומותיו משנות ה-90, הוא תירץ את הפסדיו בפחת. הוא חזר בזה על ההסבר שנתן בוויכוח הטלוויזיוני עם הילרי קלינטון ב-2016. אז הוא אמר, "אני אוהב פחת".
הממשלה טיפשה, אני פיקח
עורך דינו של טראמפ בשנים ההן היה מייקל כהן, שלימים העיד נגדו בוועדה של בית הנבחרים (ונידון למאסר על הונאה). כהן טען אז, כי טראמפ הראה לו צ'ק שמן מן הממשלה הפדרלית, ואמר לו כי הוא "מתקשה להאמין לטיפשותה של הממשלה, המחזירה כסף למישהו כמוני".
טראמפ מעולם לא הסתיר את נכונותו להשתחל דרך פרצות. במהלך מסע הבחירות שלו, ב-2016, הוא אפילו זקף את הצלחתו להערים על שלטונות המס לזכות "פיקחותו". אחר כך הוא הרחיב את השימוש הזה, וטען כי הוא ייטיב יותר מכל אדם אחר לסגור את הפרצות בחוקי המס, מפני שהוא מכיר אותן על בוריין.
אבל תרומתו למערכת המסים הייתה שונה לחלוטין: הוא חתם ב-2017 על רפורמה שכללה הפחתה מסיבית של המסים על תאגידים (ל-21%) ועל רווחים מעבר לים; והורדה קטנה של תקרת המס השולי. הרפורמה הגדילה לעומת זאת את יכולת התימרון של מסדרי-מס. היא העניקה לעסקים את היכולת לנכות 20% מן המס המוטל עליהם, אם שיעור המס הזה זהה לשיעור המס הפרטי המוטל על הבעלים. התוצאה המדהימה היא שכמה מן התאגידים הגדולים ביותר באמריקה אינם משלמים מס הכנסה. זה כולל את אמזון, את נטפליקס ואת יבמ.
זה כולל כמעט ללא ספק גם את זה המכונה 'ארגון טראמפ', אם כי השומות שפרסם ה'ניו יורק טיימס' מסתיימות ב-2017, ואינן כוללות את השנתיים שחלפו מאז הוחלה הרפורמה.
הכול כמובן מביך מאוד בשביל נשיא, העומד חודש לפני בחירות, כאשר הרוח נושבת נגדו, וכל הסקרים מסכימים שהוא נמצא בפיגור של חמישה עד עשרה אחוזים אחרי יריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן.
מטה ביידן הוציא אתמול תשדיר לא בלתי צפוי, המגלה את גובה מס ההכנסה של בעלי מקצוע צנועים מטראמפ. בשעה שנשיא ארה"ב שילם 750 דולר בשנה, מורה בבית ספר יסודי שילמ/ה 7,239 דולר, כבאי/ת שילמ/ה 5,283 דולר, מפקח/ת בנייה שילמ/ה 16,447 דולר ואח/ות בבית חולים שילמ/ה 10,216 דולר.
חייב 421 מיליון דולר
זה מצב עניינים העשוי לקומם אנשים בלי קשר להעדפותיהם הפוליטיות. בתור שכזה הגילוי ב"טיימס" תקע מקל בגלגלי טראמפ בשלב קריטי לחלוטין של מערכת הבחירות.
אבל מעבר להקנטה ולנזק הפוליטי, הפרסום מגלה שתי בעיות עם פוטנציאל חמור למדי בשביל טראמפ:
ביקורת הספרים שעושים שלטונות המס בעקבות ההחזר של 72 מיליון הדולר, שניתן לו ב-2010, זה שהביא אותו לביטוי פרטי של זלזול ב"טיפשותה של הממשלה". אם הוא יידרש להחזיר את הכסף, הסכום יהיה גדול מ-100 מיליון דולר.
בתוך ארבע שנים יגיע מועד פירעונם של רוב חובותיו של טראמפ, 421 מיליון דולר. אלה אומנם חובות עסקיים, אבל הוא העניק לבנקים ערבות אישית. אם הוא יחזור וייבחר, הבנקים יצטרכו להחליט אם לתבוע מנשיא מכהן לפרוע את חובותיו, או להסתכן בעיקול רכושו.
מעמד הניצחון של הימין
אין קושי לנחש שטראמפ בילה את 48 השעות האחרונות בחריקת שיניים. הגילוי ב"טיימס" בא 24 שעות לאחר רגע של הצלחה דרמטית, נדירה מאוד בימים האלה, כאשר טראמפ הודיע כי בחר בשופטת הצעירה איימי קוני בארט כמחליפתה של רות ביידר גינסבורג עליה השלום. ההודעה בגן הוורדים של הבית הלבן הייתה מעמד ניצחון של הימין האמריקאי, בייחוד של הימין הנוצרי, שטראמפ זקוק עד ייאוש לתמיכתו המסיבית בבחירות.
שומות המס גנבו לו את ההצגה. מקצועני בחירות רפובליקאים ספקו את כפיהם לנוכח תוחלת החיים הקצרצרה של הצגת השופטת בארט. טראמפ כבר הכריז שהגילויים החדשים הם "פייק ניוז", אבל דחה את ההזמנה לגלות מרצונו את שומותיו.
היום (ג') הוא יום גורלי במערכת הבחירות. הערב (שעון ארה"ב, רביעי לפנות בוקר בארץ) ייפגשו טראמפ וביידן לוויכוח הטלוויזיה הראשון שלהם. לשניהם יש כמובן מה להפסיד, אבל בשביל טראמפ הוויכוח הזה, והשניים שיבואו בעקבותיו, הם עניין של להיות-או-לחדול.
סגנונו כאשר הוא נדחק אל הפינה מוכר וידוע. ב-2016 הסגנון הזה הועיל לו נגד הילרי קלינטון הפגיעה והלא-פופולרית. האם הוא יועיל לו הערב? האם ענייני המס יטילו צל כבד וארוך על הנשיא? האם ביידן, שגילה כשרון ויכוח מוגבל מאוד במהלך הבחירות המקדימות של מפלגתו, יצליח לעמוד על שלו, מבלי להתפתות להתגרויותיו הצפויות של הנשיא?
אין זה כלל מן הנמנע שאנחנו מגיעים אל סופן של 72 השעות שיכריעו את גורל המערכה: ממינוי השופטת, עבור דרך גילויי המס וגמור בוויכוח. בהתחשב בזה שהמוני מצביעים כבר התחילו להצביע, אם בקלפיות מוקדמות ואם באמצעות הדואר, אפשר שאין זה בלתי סביר להניח כי בהיעדר יכולת מיידית מוכחת של הנשיא לסגור את ההפרש הסיכוי לסגור נשמט והולך מידיו.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny