חניון היבדק־וסע בת"א, יולי. צריך לשכלל ולייעל את התשאול האפידמיולוגי / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press
אחת הסיבות לכישלון הישראלי בהתמודדות עם מגפת הקורונה עד כה, לפי הערכות, היא חוסר התפקוד של מערך יעיל לקטיעת שרשראות ההדבקה. ה"מערך" המפורסם הזה, שנבנה ומוקם כבר קרוב לחצי שנה, אמור להיחנך ברוב טקס מתישהו באוקטובר או בנובמבר, עם מאות או אלפי חיילים, אחיות ו"מאתרי-קשרים", מלווים במאגר ממוחשב ויכולות בינה מלאכותית. אולי הוא יושק בזמן ליציאה מהסגר השני. אולי לא.
אבל מהידע שהצטבר באירופה בחודשים האחרונים, ובמיוחד בגרמניה, הולך ומתברר כי מדינה לא חייבת מערך מושלם ומקיף שיוכל לתחקר בו-בזמן כ-8,000 מקרים חדשים ביום. מדובר במשימה ענקית שאף מדינה לא עומדת בה בשלב הזה.
● כך מתכוננים בגרמניה לגל השני
ישראל, משום מה, מפצה-ביתר על חוסר הקיום של מערך מתפקד בתחילת ההתפרצות, ונראה כי כעת היא משקיעה הרבה יותר מדי בבניית מערך כולל. הדבר מיתרגם לזמן התארגנות ארוך, למשאבים אדירים, ולמעשה בבנייה של פיל לבן אפידמיולוגי, כאשר היא יכולה להסתפק במערך זריז, קטן וחכם שיתמקד כבר ממחר בתחום אחד - אירועי הפצת-על.
לזהות את מפיצי-העל
לפי המחקרים האחרונים, אירועים כאלה הם ה"מקפצות" שמאפשרות התפשטות מהירה ומסוכנת של הנגיף בקהילה. הם כוללים חולים המכונים מפיצי-על (Super-Spreaders), ביחד עם תנאים אופטימליים להדבקה ולהתפשטות הנגיף, שיוצרים אירוע הפצת-על (Super-Spreading Event). אם חולה מדבק נוכח בתפילה בקול רם המשחררת נגיפים לאוויר בחלל סגור בבית כנסת - זהו מתכון בטוח להידבקות המונית. אם חולה מדבקת נמצאת באירוע משפחתי רועש בחלל סגור או מאוורר בקושי במשך שעות, גם אז הסיכון להידבקות של הנוכחים מזנק.
למעשה, שורת מחקרים שבדקו את שרשראות ההדבקה על סמך המוטציות הגנטיות המזעריות שעוברים נגיפי הקורונה במהלך ההתפשטות הראו, כי מקורם של כ-80% ממקרי הקורונה הם ב-20% מהחולים בלבד. יתר 80% החולים אחראים רק למיעוט ההדבקות, בין השאר משום שאובחנו כבר בשלב שאינם מדבקים. חבל להתמקד בהם או אפילו להכניס את מי שהיה בקשר איתם לבידוד ארוך ומזיק. היחס שנמצא במחקר שהתקיים בעיירה הגרמנית היינזברג היה אפילו חד-משמעי יותר: מתוך תשעה אנשים שאובחנו, שמונה מהם לא הדביקו אף אחד, ורק חולה אחד הדביק עשרה אחרים.
כלומר, אם החקירה האפידמיולוגית תצליח להתמקד מראש באירועי הפצת-על - אותו שילוב מסוכן בין חולה מדבק לתנאים אופטימליים להידבקות - היא תצליח אולי למנוע עשרות ומאות מקרים של התפשטות-משנית כתוצאה מהם, בעלות משאבים נמוכה יחסית.
במלים אחרות, חשוב יותר לאתר חולה קורונה שהיה בדיוק בשלב המדבק ושהתפלל בבית כנסת קטן, מאשר חולת קורונה ששמה לב לתסמינים כמה ימים אחרי שחלתה ונעה על הציר שבין הבית לעבודה ברכב פרטי, למשל.
מה צריך לעשות?
מחקר עדכני שמתקיים במרכז הרפואי "שאריטה" בברלין, שטרם פורסם אך כבר הפך לנושא לדיון בגרמניה, מראה כי ערך בדיקת ה-PCR לקורונה נמצא בקורלציה הדוקה עם הסיכון של החולה להיות "מדבק יותר". ככל שהעומס הנגיפי שנמדד גבוה יותר, כך עולה הסיכון שהנבדק היה מדבק בזמן שנלקחה הבדיקה, לעומת מי שכבר נמצא בשלבי התגברות על המחלה - ואינו מדבק.
לדברי פרופ' כריסטיאן דרוסטן, אחד מהווירולוגים המייעצים לממשלה בנושא, "הצלחנו להראות את הקשר שבין ערך בדיקת ה-PCR לפוטנציאל ההדבקה. אנחנו כעת יכולים לומר לא רק אם מישהו נדבק, אלא אם הם היו בעלי מנה מדביקה להדבקה בקורונה בזמן שנלקחה הדגימה מהם". קריטריון זה יכול לייעל בין-לילה את האיתור של מפיצי-על פוטנציאלים. דרוסטן ציין כי בגלל מספר המקרים הנמוך יחסית בגרמניה אין ממש טעם להשתמש בממצא זה. בישראל הוא יכול להיות קריטי.
בנוסף, צריך לשכלל את התשאול האפידמיולוגי בארץ כך שיזהה במהירות את הסיכון לכך שמי שאובחן כחולה נכח גם באירוע שבו היו התנאים האופטימליים להפצת על - למשל ישיבה ממושכת בחדר סגור בעבודה, תפילה בבית כנסת, חגיגת יום הולדת או חתונה. ייתכן שצריך להגביר את המודעות של חולים כאלה ליזום בעצמם פנייה לרשויות, ושדבריהם יילקחו ברצינות.
אם החקירות האפידמיולוגיות יתמקדו בשני היבטים אלה: חולים "מסוכנים יותר" מבחינת הדבקה בגלל העומס הנגיפי ואופי הפעילות שלהם, והתנאים שבהם היו עלולים להפיץ את המחלה במהלך נשאותם, יוכל אולי המערך האפידמיולוגי לזהות ביעילות את אותם 20% מהגורמים שאחראים ל-80% מהמקרים. בשביל תוצאה כזו לא חייבים לתחקר במקביל 8,000 חולים ביום, כפי שמסתמן מתמונת המצב כעת, אלא אפשר יהיה להתמקד כבר החל מהשבוע הבא - עוד לפני שיש מערך גדול ומשוכלל - במקרים המסוכנים ביותר.
למעשה, ניתן להניח כי לרשויות הבריאות הישראליות כבר יש די ידע כדי לדעת אילו מקרי קורונה גרמו להפצות-על. רק צריך לרכז את המאמצים בהם - ליזום בדיקה מהירה של כל המעורבים, לשלוח לבידוד בתנאים שימנעו הדבקות אחרים, להציב סגרים על רחוב ספציפי אם צריך, כפי שנעשה בהתפרצויות מקומיות בבניינים של דיור-סוציאלי בברלין, למשל. חבל לבזבז את המשאבים הנדירים על תחקור אפידמיולוגי מקיף של כל חולה.
היעד לשבועות הקרובים, לכן, אינו צריך להיות משימה בלתי אפשרית של קטיעת שרשראות ההדבקה במדינת ישראל, אלא רק את אלה המסוכנות ביותר, שבהן רוב הסיכויים שהתרחשה הדבקה בקורונה. אם מדינת ישראל נכשלה עד כה במניעת אירועי הפצת-על, כפי שנראה שאירע במיוחד בראש השנה וביום הכיפורים, לפחות מערך יעיל שכזה יצמצם את הנזק מהם.