1. הכלכלה "האדירה בהיסטוריה"?
"אנחנו בנינו את הכלכלה האדירה ביותר בהיסטוריה", התגאה הנשיא דונלד טראמפ בעימות שנערך בחודש שעבר בקליבלנד בינו לבין המועמד הדמוקרטי, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן. "וכשהמגפה הגיעה, אנחנו סגרנו אותה, והיה מאוד קשה מבחינה פסיכולוגית לעשות את זה". זה בעצם אחד הטיעונים המרכזיים של טראמפ בקמפיין הבחירה מחדש שלו: הוא הביא את הכלכלה האמריקאית לשיאים חדשים, והוא יכול לעשות את זה שוב.
ספק אם הכלכלה של טראמפ הייתה "האדירה בהיסטוריה". היו למשל תקופות שבהן המשק האמריקאי צמח יותר מהר, כפי שהצביעו בודקי העובדות אחרי העימות. אבל אולי זה קצת קטנוני. אין ספק שלאורך רובה המכריע של כהונת טראמפ המשיכה ארה"ב לצמוח, רבעון אחרי רבעון. חשוב לא פחות: שיעור האבטלה המשיך לרדת, עד שהגיע לשפל של 50 שנה. זה מרשים.
העניין הוא שאפשר באותה מידה לטעון שטראמפ ירש מאובמה כלכלה צומחת. ארה"ב אולי ציינה בתקופתו של טראמפ את רצף הצמיחה הממושך בתולדותיה, אבל רובו של הרצף הזה התרחש במהלך שמונה שנות כהונתו של קודמו בבית הלבן. העניינים פשוט המשיכו לתקתק בתקופתו של טראמפ.
יותר מכך. בין שקוראים לו טראמפ או אובמה, הנשיא הוא רק בן אדם אחד, ובסופו של דבר לו ולממשל שלו יש יכולת מוגבלת להשפיע על כיוון הכלכלה, בוודאי כשמדובר בנושאת מטוסים אימתנית כמו הכלכלה האמריקאית. כל זה לא משנה את העובדה שהאמריקאים נהנו בשנים האחרונות משוק העבודה הרותח - עד לקורונה. ובין שהנשיא אחראי לזה או לא, זה קרה בתקופתו והוא מסוגל לקחת לעצמו את הקרדיט. ככה זה.
2. המספרים לא משקפים את המצב האמיתי
כל זה היה נכון עד למגפה. הקורונה, כמובן, הכתה בארצות הברית תחת משמרתו של ממשל טראמפ שכשל לחלוטין בהתמודדות איתה. מחלתו של הנשיא והתפרצות הקורונה בבית הלבן הן המחשה סמלית לכישלון הזה.
וכמו במדינות אחרות, גם בארה"ב המגפה הביאה לזינוק באבטלה ולהתכווצות הכלכלה. מספרי הרבעון השלישי שיתפרסמו ביום חמישי הקרוב, ימים ספורים לפני הבחירות, אמנם צפויים להראות צמיחה מחודשת, אבל יהיה בהם משהו מטעה: הם משקפים את הניסיון לפתוח מחדש את המשק האמריקאי במהלך הקיץ, לפני שהתפרצות הקורונה התחדשה ביתר שאת.
חשוב לא פחות, המספרים משקפים את העובדה שעד סוף יולי המשק האמריקאי נתמך על ידי חבילת סיוע אימתנית בסך שני טריליון דולר שהועברה בקונגרס. כולל מאות מיליארדי דולרים בהלוואות לעסקים קטנים ודמי אבטלה מוגדלים שסייעו למיליוני עסקים ומשקי בית לשלם את החשבונות ולצלוח את המשבר. אבל חבילת הסיוע הזאת הסתיימה ברובה, ובינתיים לא הגיעה אחריה חבילת סיוע נוספת. לכן, מספרי הרבעון השלישי לא ישקפו כנראה את מצבו האמיתי של המשק האמריקאי.
בתחילת החודש יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, נשא דברים בוועידה וירטואלית והזהיר שאם לא תועבר עוד חבילת סיוע הצפי הוא להתאוששות חלשה, שתעמיס קושי מיותר על גבם של עסקים ומשקי בית, ותוביל לעלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון. תקופה ממושכת של התאוששות איטית תהיה "טראגית", הזהיר פאוול. למרות שהבית הלבן והדמוקרטים (השולטם בבית הנבחרים) עדיין נמצאים במגעים על חבילת סיוע נוספת, ספק אם זאת תעבור בשבוע הקרוב, וכלל לא ברור שהרפובליקאים בסנאט יתמכו בה.
אם חבילת סיוע לא תעבור טרם הבחירות, זה יהיה טון סיום צורם. הוא מבהיר גם מה בפתח: השנה הקרובה לפחות תעמוד בסימן הניסיון לתמוך בכלכלה עד תום המגפה, ואז להוביל אותה להתאוששות. והדינמיקה הפוליטית בוושינגטון תשפיע דרמטית על ההתמודדות עם המשבר.
3. שוק המניות שבר שיאים, אך לא כולם מרוויחים
אבל לפני שעוברים למבט קדימה, בואו נתעכב עוד קצת על הקדנציה של טראמפ. הנשיא אולי רץ בתור אאוטסיידר, מי שבא לייבש את הביצה בוושינגטון, אבל רוב האג'נדה הכלכלית שלו הייתה האג'נדה הרפובליקאית הקלאסית של הורדת מסים והפחתת רגולציות.
הרפורמה במסים, שהועברה בסוף 2017 וכללה בעיקר הפחתה משמעותית של מס החברות, הייתה אולי הצעד הכלכלי המשמעותי ביותר של טראמפ. אבל הרפורמה הזאת, בניגוד למובטח, לא הובילה לזינוק מתמשך בהשקעות, אלא בעיקר תורגמה לגל קנייה חוזרת של מניות בידי אמריקה התאגידית.
את התוצאות אפשר לראות בשוק המניות שרשם שיאים חדשים תחת כהונתו של טראמפ, ונתמך כנראה לא רק על ידי הצעדים של הנשיא, אלא גם על ידי הרטוריקה המעודדת ושטף הציוצים הבלתי פוסק שהגיע מכיוונו.
אבל כמו שהכלכלנים אוהבים לציין, שוק המניות הוא לא הכלכלה. זה נכון ביותר ממובן אחד. השוק יכול לצמוח הרבה יותר מהר (או לאט) מהכלכלה עצמה. למשל, בגלל שקומץ חברות טכנולוגיה מבצרות כיום את כוחן ומצבן מצוין. חשוב יותר: לא כולם מרוויחים באותה מידה מהעליות בשווקים.
כך למשל, הסביר לאחרונה בראיון ל"גלובס" פרופ' נוריאל רוביני: "בארה"ב, העשירון העליון של משקי הבית מחזיק 88% משווי כלל המניות, והאחוזון העליון מחזיק ב־51% משוק המניות", הזכיר רוביני. "50% התחתונים של האוכלוסייה, כ-160 מיליון איש, מחזיקים פחות או יותר באפס מניות. הם לא מרוויחים כששוק המניות עולה". הכלכלן הנודע אמנם מזוהה כדמוקרטי, אבל הוא לא הוא בדיוק אחד ממפגיני "אוקיופי וול סטריט".
4. אמריקה תחילה? המכסים לא הועילו
מה באשר לאג'נדת ה"לאומנות הכלכלית" של הנשיא טראמפ, וההבטחות שלו לדאוג לגברים ולנשים הנשכחים של אמריקה? פה העניינים פחות ברורים. הירידה המתמשכת בשיעור האבטלה תורגמה לעלייה בתעסוקה וגם בשכר, אם כי בקצב קצת פחות מבתקופת אובמה.
בחזית אחרת של "הלאומנות הכלכלית", שטראמפ הקדיש לה לא מעט אנרגיה, הוא לא יכול לרשום הישגים בולטים. "אני איש של מכסים", הכריז טראמפ לפני שנתיים. אבל בשורה התחתונה, מלחמות הסחר של הנשיא והחיבה שלו להטלת מכסים, לא הובילו לתוצאה המקווה במישור הכלכלי. הגירעון המסחרי של ארצות הברית המשיך לטפס בתקופתו, ועומד על הרמה הגבוהה ביותר שלו מאז 2008. זו לא תוצאה מפתיעה: מה שמשפיע בסופו של דבר על הגירעון המסחרי הוא גורמי עומק בארצות הברית ומעבר לים, כמו למשל שיעור החיסכון באמריקה, גרמניה וסין. המכסים, שמי שמשלם אותם הם הצרכנים בארה"ב, לא מתמודדים עם גורמי העומק האלה.
5. הפד תרם לירידה המתמשכת באבטלה
יש עוד שחקן משמעותי שכדאי להתעכב עליו: הפדרל ריזרב, שלמדיניות המוניטרית שלו יש השפעה רבת עוצמה על המשק האמריקאי. לכאורה, לזהות של הנשיא יש פחות חשיבות כאן. "עצמאות הבנק המרכזי" היא הרי עיקרון מקודש. אבל הפד לא מתקיים בוואקום. גם אם למתקפות הציוצים של הנשיא על הפד לא הייתה השפעה מיידית על החלטות הפד (אולי לפעמים להפך), הרי שבפד בכל זאת התרחש בתקופת טראמפ שינוי מחשבתי, והוא מוכן בבירור להשאיר את הריבית ברמה נמוכה לתקופות ממושכות יותר, גם אם זה יוביל לעיתים לאינפלציה מעט יותר גבוהה. לפד, בכל מקרה, הייתה תרומה משמעותית לירידה המתמשכת באבטלה, מאובמה ועד טראמפ.
6. בלי קשר למנצח, המתח מול סין יימשך
איך תיראה נשיאות של ביידן או נשיאות נוספת של טראמפ? יש היבטים שבהם התמונה לא בהכרח תיראה כל כך שונה. זה כנראה נכון במיוחד בנוגע לסין. המתחים הגואים מול הרפובליקה העממית נובעים לא רק מהרצון של טראמפ לייצג את האינטרסים של עובדי הצווארון הכחול באוהיו או בוויסקונסין, אלא מהתובנה שסין היא כוח עולה, שמצוי בתחרות אסטרטגית עם ארה"ב. זו תובנה שחוצה מפלגות בוושינגטון, בוודאי בחוגי מדיניות החוץ. ולכן, גם אם יהיו ניואנסים שונים, סביר לצפות להמשך התרופפות הקשר הכלכלי בין ארה"ב לסין, במיוחד באזורים בהם אפשר למצוא היבטי ביטחון לאומי. זו מגמה שההשלכות שלה מורגשות לא רק בקרב יצרני ציוד האלקטרוניקה הסינים, אלא גם בלחץ שארה"ב מפעילה על ישראל.
אבל כשמגיעים לחלקים אחרים באג'נדה הכלכלית התמונה מסתבכת. הסיבה לכך היא צורת הממשל האמריקאית. הנשיא, בפשטות, הוא לא כל־יכול. השליטה על התקציב, ועל החקיקה, נמצאת בידי שני בתי המחוקקים. כך יכול להיווצר פער בין החזון הגדול בבית הלבן, לבין מה שהנשיא מצליח להעביר בפועל. אפשר היה להיווכח בכך היטב בתקופת אובמה, שאיבד את הרוב בבית הנבחרים ואז בסנאט, ויחד איתם את היכולת להעביר רפורמות גדולות.
בין אם ביידן ינצח ובין אם טראמפ ימשיך לקדנציה שנייה, המשימה המיידית שתעמוד לנגד עיניהם היא לסייע למשק האמריקאי ולהנדס את היציאה מהמשבר. שניהם ישאפו מן הסתם להעביר חבילת סיוע כלכלית משמעותית. אבל היכולת שלהם לעשות את זה, כמו גם היכולת שלהם לקדם חלקים אחרים מהאג'נדה שלהם, תהיה תלויה באופן קריטי בקונסטלציה הפוליטית בוושינגטון.
המשך המצב הקיים, בו טראמפ יושב בבית הלבן, אבל בית הנבחרים נשלט בידי הדמוקרטים, יגביל את היכולת שלו לקדם את האג'נדה הרפובליקאית. באותה מידה, ניצחון של ביידן שישאיר את הסנאט בידי הרפובליקאים יגביל את היכולת שלו לקדם את האג'נדה שלו. לעומת זאת, ניצחון סוחף של הדמוקרטים, כולל "גל כחול" בקונגרס, או ניצחון סוחף של טראמפ ורוב רפובליקאי בקונגרס (תרחיש שנראה מאוד לא סביר כרגע), יתנו להם יד חופשית הרבה יותר.
7. טראמפ כנראה יביא עוד מאותו דבר
למה אפשר לצפות מקדנציה נוספת של טראמפ? כנראה לעוד מאותו דבר. עוד הורדת מסים (כנראה מס הכנסה) ועוד הפחתה ברגולציה, כולל ברגולציה על וול סטריט. כלכלני גולדמן זאקס מזכירים גם שטראמפ הבטיח הקלות מס לחברות ש"ייצרו באמריקה". טראמפ מדבר גם על השקעה בתשתיות, אבל צריך לזכור שהנשיא דיבר על השקעה כזאת מהרגע הראשון של הכהונה שלו, ולא פעל בכיוון.
8. ביידן רוצה רגולציה והעלאת מסים
למה אפשר לצפות מקדנציה של ביידן? כלכלני קרדיט סוויס, למשל, פורשים קשת אפשרויות. הם מתחילים בתרחיש בו לביידן אין שליטה בסנאט, והוא נאלץ להסתפק באג'נדה צנועה שכוללת עוד רגולציה, כולל רגולציה סביבתית ופיקוח הדוק יותר על המגזר הבנקאי, והיפוך של מדיניות ההגירה של טראמפ. לעומת זאת, בתרחיש של גל כחול שנותן לו גם שליטה בקונגרס, הם צופים אג'נדה שאפתנית בהרבה, שכוללת הרחבה משמעותית של גישה לביטוח בריאות, תוכנית סיוע למשק האמריקאי לטווח הקצר ותוכנית של שני טריליון דולר להשקעה באנרגיה ירוקה ובתשתיות. בצד ההכנסות, בקרדיט סוויס מצפים במקרה כזה להעלאה של מס החברות, כמו גם של שיעור המס על משקי הבית בצמרת התפלגות ההכנסות.
9. אמריקה צריכה לקחת את עצמה בידיים
בעימות הנשיאותי הראשון, ביידן הטיח בטראמפ ש"השארנו לו כלכלה משגשגת, והוא פישל". הקביעה הזאת לא נכונה לגבי רוב הכהונה של טראמפ. אבל אין ספק שביידן צודק שהמפתח להצלת הכלכלה הוא בהשתלטות על המגפה, ואת זה טראמפ לא הצליח לעשות.
אבל זה לא רק טראמפ. ההתמודדות הבעייתית עם המגפה חושפת בעיות יסוד בארצות הברית, כמו מערכת בריאות לא יעילה, היעדר הטבות מספיקות כמו ימי מחלה לעובדים, והזנחה ותת־תקצוב של חלקים מהממשל הפדרלי, שתרמו גם הם להתפשטות הקורונה.
כמו שגם שריפות הענק בקליפורניה ממחישות, האתגרים הניצבים בפני הכלכלה והחברה במאה ה־21 הם בחלקם לא קשורים למדיניות כלכלית נטו. כשמדובר על אתגרים כמו שינוי האקלים או מגפות עולמיות, הטבות מס, הקלה או הידוק של הרגולציות, ותמריצים למגזר הפרטי, הם צעדים לא מספיקים. אלה אזורים שבהם דרושה התגייסות כללית יותר, כולל פעולה אפקטיבית של המדינה. אלה אזורים שבהם אמריקה צריכה בבירור לקחת את עצמה בידיים. מכל מה שלמדנו עד כה, לא נראה שטראמפ אפילו מגויס לפעול בכיוון.
