הצוללת | פודקאסט

נביא הזעם של 2008 בטוח: "הולך להיות כמו המשבר הקודם, רק יותר גרוע"

הוא חזה את המשבר ב-2008 והפך לאחד מהכלכלנים הנודעים בעולם; כעת חוזר פרופ' נוריאל רוביני ומזהיר בריאיון בלעדי ל"גלובס" כי הדרך להתאוששות מהקורונה תהיה ארוכה וכואבת • ויש לו גם אמירה מפתיעה לקראת הבחירות בארה"ב: "טראמפ רק מעמיד פנים שהוא פופוליסט" • האזינו

פרופ’ נוריאל רוביני  / צילום: רויטרס
פרופ’ נוריאל רוביני / צילום: רויטרס

מוזמנים להאזין ולעקוב אחר פודקאסט "הצוללת" בספוטיפיי, באפל פודקאסטס , בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם בהעתקת כתובת ה-RSS

בימים כתיקונם הלו"ז של פרופ' נוריאל רוביני כולל לא מעט טיסות, למפגשים בפרופיל גבוה של האליטה הפיננסית העולמית. פאנל בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, ראיון על שפת האגם בפורום אמברוזטי באיטליה, הרצאה בפורום הרעיונות של אבו דאבי, ועוד אחת בוועידה הגלובלית של מכון מילקן בבוורלי הילס. יש לרוביני סוכנות ייעוץ כלכלית שמבוססת בניו יורק, ואחת נוספת שייסד בלונדון - והוא גם מלמד בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק. ככה זה כשאתה "נווד גלובלי", כפי שרוביני מגדיר את עצמו.

אל המעמד הזה רוביני הגיע בזכות נבואות הזעם שלו, שאותן החל להשמיע באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים. הוא הזהיר אז מבועת הדיור שהתנפחה בארצות הברית, מפצצת הזמן המתקתקת של משכנתאות הסאב פריים, מהזינוק במחירי הנפט. ב-2006, כשהתריע בהרצאה בקרן המטבע הבינלאומית מהאפשרות שארה"ב תגרור את העולם למשבר כלכלי, האזהרות שלו נתקלו בספקנות ואפילו בלעג. בהמשך הנבואות האלה החלו להתממש.

ב-15 באוגוסט 2008, רגע לפני ההתרסקות, רוביני זכה לכתבת פרופיל נרחבת ב'ניו יורק טיימס', תחת הכותרת "ד"ר דום". הכינוי לא עזב אותו מאז. הוא חזה שם שארצות הברית תצא מהמשבר שבפתח מדינה אחרת: "זו עשויה להיות תחילת הסוף של האימפריה האמריקאית". חודש אחרי זה קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, והעולם אכן גלש למשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז השפל הגדול בתחילת המאה העשרים. "נוריאל רוביני צדק", כתב זוכה פרס נובל בכלכלה, פול קרוגמן, בטקסט שליווה את בחירת רוביני לרשימת מאה המשפיעים בעולם של המגזין טיים בשנת 2009.

בשנים שלאחר מכן רוביני היה לסופרסטאר. הוא הפך למשתתף מבוקש בכנסים בינלאומיים, ייעץ לממשלות ולבנקים מרכזיים, פירסם רב מכר על משברים פיננסיים, ופרץ גם לטורי הרכילות בזכות המסיבות בלופט שהחזיק בזמנו בטרייבקה. בתחילת השנה הנוכחית, כששוקי המניות עדיין היו בדרך לשיא, הוא חזר להתריע שהשווקים הפיננסיים נמצאים בהכחשה לגבי שורה של סיכונים, כולל האפשרות שההתפרצות בסין תהפוך למגפה עולמית.

מאז שהתרחיש הזה התמשש, והקורונה אכן גררה מטה את כלכלת העולם, סצינת הכנסים בינלאומיים התפוגגה. רוביני, מסתבר, לא הפך בעשור האחרון לאופטימיסט גדול. במקרה הטוב, התחזית שלו מדברת על התאוששות אנמית וחלשה, ואחריה עוד עלולים להגיע דשדוש ואינפלציה. ובכל זאת, חלק מזה הוא בידינו.

אתה חולק את ההערכות שלפיהן ההתאוששות בפתח?
"זה לכאן ולכאן. הפעילות הכלכלית בארה"ב, אבל גם בעולם, הייתה פחות או יותר בנפילה חופשית ברבעונים הראשון והשני של השנה. הפעילות הכלכלית נסגרה באופן מסונכרן, כשכולם ניסו להשתלט על התפשטות המגפה ולשטח את העקומה. אלה היו רבעונים נוראיים. אז סטטיסטית, ברגע שאתה פותח מחדש את הפעילות הכלכלית, כמו שהתחילו לעשות בארה"ב ובמקומות אחרים, הרבעון השלישי הולך להיראות כמו האות V - כלומר התאוששות בצורת האות הלטינית V, נפילה שאחריה זינוק מהיר בחזרה (ראו תרשים)".

אבל הזינוק הזה, מסביר רוביני, הוא מטעה. "במחצית הראשונה של 2020, התוצר בארה"ב התכווץ ירד ב-12%-13% במצטבר. כך שנניח שיש אפילו 4% או 5% צמיחה ברבעון השלישי (הנתונים ייתפרסמו רק בסוף אוקטובר, א"פ) - אתה עדיין 8% מתחת לרמת הפעילות הכלכלית שהייתה לך קודם. ושיעור האבטלה, אם מודדים אותו נכון, כולל אנשים שעזבו את כוח העבודה, הוא יותר מ-10%. יש כמות אדירה של כאב כלכלי. אנחנו דחינו פינוי של אנשים מבתיהם, אבל יש רבים שלא יכולים לשלם שכר דירה או משכנתאות. לא מזמן קראתי על כך שבאחד מבנקי המזון בקווינס היה תור של 400 מטר, והוא האכיל עשרת אלפים איש.

"אז זה אולי ייראה כמו V ברבעון השלישי, אבל הנתונים כבר מראים שעכשיו, בגלל התפשטות המגפה בדרום ארה"ב, במערב ועכשיו גם במערב התיכון, יש האטה של פעילות כלכלית. אז מה שמתחיל כמו V יהיה במקרה הטוב בצורת האות U".

כלומר?
"כלומר התאוששות איטית, אנמית והדרגתית. אם לא יימצא חיסון בטוח ואפקטיבי עד סוף השנה, אנחנו יודעים שעם מזג האוויר הקר יהיה גל שני. לא ברור כמה חמור הוא יהיה, אבל ההאטה מ-V ל-U עלולה להפוך לאות W, כלומר למיתון כפול".

הפערים: שפל כלכלי לחצי מהאוכלוסייה

אבל לא רק התפרצות מחודשת עלולה למשוך את הכלכלה למטה, טוען רוביני. גם החובות שמסתתרים במאזנים של החברות האמריקאיות מכבידים על התאוששות. "עוד לפני המשבר הרבה חברות היו מאוד ממונפות. היו להן יותר מדי חובות", הוא אומר, "זה טריליוני דולרים. הרבה חברות נמצאות בסיכון חדלות פירעון. שומעים רק על חברות כמו אפל וגוגל שהן רווחיות ויש להן המון מזומנים, אבל יש אלפי חברות גדולות, שלא לומר קטנות יותר, שהן שבריריות. וכדי לשרוד, הן צריכות לקצץ בעלויות, וגם לבצע פחות השקעות. וכמובן שהן מפטרות עובדים בטירוף".

הבעיה, כמובן, מזכיר רוביני, היא שקיצוץ עלויות עבור החברות הוא קיצוץ בהכנסות עבור העובדים, מה שמתורגם לירידה בצריכה, ולעוד האטה. "אפילו כשהחברות יחזרו לשכור עובדים, כמו שעשו אחרי המשבר הפיננסי, אלה לא הולכות להיות עבודות במשרה מלאה עם תנאים סוציאליים מלאים, אלא עבודות במשרה חלקית, עבודות לפי שעה, משרות זמניות, עבודות חלטורה, קבלנים, פרילנסרים. עם פחות שכר ופחות תנאים.

"אז משקי בית יצטרכו להיות זהירים. הם יוציאו פחות ויחסכו יותר, והם גם יוציאו פחות על השקעה בבתים חדשים. כך שתרחיש הבסיס שלי הוא שהולכת להיות התאוששות כואבת ואנמית. כמו אחרי המשבר הפיננסי - רק יותר גרוע".

כמו שהזכרת, חברות כמו אפל וגוגל במצב טוב וגם העובדים שלהן, ובעלי המניות שלהן. יש אנשים שמצבם בסדר.
"אלה שיש להם משרות טובות, שיכולים לעבוד מהבית, שעובדים עבור חברות הביג-טק או חברות טובות, שיש להם חסכונות בשוק המניות - מצבם משתפר. מקומות העבודה שלהם עדיין שם, וערך המניות שלהם עולה, למעט הימים האחרונים שבהם יש תיקון.

"אבל בארה"ב, העשירון העליון של משקי הבית מחזיק 88% משווי כלל המניות, והאחוזון העליון מחזיק ב-51% משוק המניות. חמישים אחוז התחתונים של האוכלוסייה, כ-160 מיליון איש, מחזיקים פחות או יותר באפס מניות. הם לא מרוויחים ששוק המניות עולה".

"כלומר, אלה שמצבם לא משהו - שנמצאים בתחתית התפלגות ההכנסות, שאין להם עבודה, שפיטרו אותם או שהם בתת-תעסוקה, ואין להם הרבה הון פיננסי - יורדים עוד יותר למטה. זו כלכלה וחברה לא שוויוניות ומפולגת. לחצי התחתון של האוכלוסייה זה מרגיש כמו שפל כלכלי, לא כמו התאוששות".

אם הזכרנו מניות: איך אתה מבין את המגמה השלילית בוול סטריט לאחרונה?
"בהתחלה התיקון היה במניות טכנולוגיה וצמיחה בועתיות. עכשיו זה גם במניות מחזוריות. יש לכך הרבה הסברים: עליה גלובלית במקרי הקורונה; הסיכויים לחיסון שנדחקים לכיוון 2021; ההתאוששות שמאטה ל-U ; הכישלון להגיע לחבילת סיוע רביעית בארה"ב; החשש בשווקים שלבנקים המרכזיים מתחילה לאזול התחמושת; הבחירות בארה"ב יהיו המכוערות אי פעם; המתחים בין סין לארה"ב עולים; ולמרות סיכויים טובים יותר לשלום בין ישראל לכמה מדינות ערביות, עדיין אי אפשר לשלול אפשרות של 'הפתעת אוקטובר', התנגשות צבאית בין איראן וישראל/ארה"ב/סעודיה. יש עלייה במגוון סיכונים, והשווקים יכולים להיות עצבניים בצדק, עד שאי הוודאות הזאת תתברר לכאן או לכאן".

החשש: נזק כלכלי ארוך טווח

ואם מסתכלים במבט קצת יותר ארוך טווח?
"אחרי המשבר הפיננסי העולמי הייתה התאוששות כואבת ואנמית בצורת U. הפעם אני חושב שהנזק הכלכלי חריף יותר, ויש סיכון לנזק ארוך טווח לכלכלה. יש גם הרבה אי ודאות ממקורות נוספים. אנחנו צריכים להעביר עוד חבילות סיוע תקציבי, אבל לא נראה שהדמוקרטים והרפובליקנים מגיעים להסכמה. יש אי ודאות אלקטורלית ענקית: מי הולך לנצח בבחירות לנשיאות, והאם בכלל נדע בליל הבחירות מי ניצח. יש התערבות זרה בבחירות בארה"ב, בין אם זה רוסיה, סין, או איראן שרוצות ליצור כאוס ולהחליש אותנו מבפנים.

"יש מלחמה קרה בין ארה"ב לסין שהולכת ומתקררת, ותוביל אותן לנזק כלכלי. יש תגובת נגד כנגד הדמוקרטיה הליברלית, נגד הגלובליזציה. אנחנו הולכים לכיוון של דה-גלובליזציה, פרגמנטציה של הכלכלה העולמית, ניתוק בין ארה"ב לסין, בלקניזציה של שרשראות האספקה העולמית (כמו יוגוסלביה שהתפרקה לשורת מדינות קטנות שחלקן נלחמות זו בזו, א"פ). מצב שבו כל מדינה מנסה להגן על העובדים והחברות שלה, ופוגעת בסחר העולמי ובצמיחה העולמית. יש הרבה דברים שעלולים ליצור נזק כלכלי ארוך טווח".

זו רשימה ארוכה. כשמחברים את הכל, איך זה יבוא לידי ביטוי?
"אני חושש מעולם שבו לא רק הצמיחה בפועל, אלא גם הצמיחה הפוטנציאלית תהפוך לאיטית יותר".

רוביני מזכיר לא רק את החשש שתהליך הגלובליציה יהפוך כיוון, והייצור העולמי יהפוך ליעיל פחות, אלא מעוד סכנות. "עובדים שמובטלים לאורך זמן ומאבדים את הכישורים וההון האנושי שלהם"; חברות שלא ישקיעו בציוד חדש; פשיטת רגל של המוני חברות קטנות, שאחראיות מסורתית לחלק ניכר מהצמיחה והחדשנות.

אבל זה לא הכל. אם הגלובליזציה הציפה את העולם בסחורות ומוצרים זולים, הרי שלנסיגה ממנה תהיה תוצאה הפוכה: עלייה בעלויות הייצור. לשילוב הזה, של האטה בקצב הצמיחה, וזינוק בעלות הייצור, יש שם מוכר, ולא לטובה. "זה מה שנקרא זעזוע סטגפלציוני - משהו שמוריד את הצמיחה ועלול להעלות את האינפלציה".

כל זה לא יקרה מיד, הוא אומר, לא בשנה הזאת או הבאה "אלא בתוך כמה שנים. זה הרי מה שקרה בשנות השבעים. באותה תקופה היו שני זעזועי היצע שליליים, זעזועי נפט. אחד היה מלחמת יום כיפור בין ישראל למדינות ערב, שבעקבותיה נרשם שילוש במחירי הנפט, ואחר כך הגיעה המהפכה האיראנית ב-1977. התגובה (של קובעי המדיניות) הייתה תמריצים כלכליים וכסף קל, ומה שקיבלנו הוא מיתון ואינפלציה".

בעבר דווקא תמכת בתמריצים תקציביים בזמן מיתון. הרי בסופו של דבר הממשלות בימינו לוות על מנת לתמוך באזרחים שלהן בזמנים קשים.
"אני תומך בזה גם היום. אם לא היינו משתמשים בגירעון, ואם לא הייתה לנו מדיניות מוניטרית מקלה (למשל ריביות נמוכות, א"פ), המיתון הזה, שגדול יותר מהמשבר הפיננסי העולמי, היה יכול להפוך ל'שפל היותר גדול'. החשש שלי הוא שהרבה מהכסף הולך לאנשים הלא נכונים. ראינו חילוץ של התאגידים הגדולים, של וול סטריט. יש פער בין מה שקורה לוול סטריט ומה שקורה למיין סטריט".

למה הכוונה?
"וול סטריט זה חברות גדולות, בנקים גדולים, ביג טק. מיין סטריט זה עובדים, משקי בית, ועסקים קטנים. ובעוד שנתח השוק של העסקים הגדולים גדל, מיליוני עסקים קטנים שיוצרים מקומות עבודה פושטים רגל. על כל מקום עבודה שנוצר על ידי אמזון הולכים לאיבוד עשרה מקומות עבודה בקמעונאות. כך שצריך לנקוט בתמריצים האלה, אבל עם מדיניות יותר ממוקדת, שתעזור למתקשים במקום למי שמצבם טוב גם ככה".

חנות של רשת סנצ'ורי 21 בניו יורק מכריזה על חיסול עסקיה / צילום: רויטרס
 חנות של רשת סנצ'ורי 21 בניו יורק מכריזה על חיסול עסקיה / צילום: רויטרס

קצת אופטימיות: כך תימנע הידרדרות

כאשר השיחה עם רוביני עוברת למדיניות הכלכלית שבה הוא תומך, מסתבר שהוא חושב שיש צעדים שיכולים להוביל לצמיחה גבוהה יותר ולגירעון נשלט יותר (ראו מסגרת). כלומר, יש דרכי פעולה שעשויות להוביל לעתיד יותר אופטימי.

מההצעות שלך עולה שבעצם אתה לא לגמרי ד"ר דום.
"מכנים אותי ד"ר דום, אבל אני תמיד קורא לעצמי ד"ר ריאליסט. הכיוון של הכלכלה לא נקבע באופן מכני. היא מונעת בין היתר על ידי מדיניות כלכלית ועל ידי קובעי המדיניות והמנהיגים. אז בתלות בבחירות שעושים המנהיגים ובמדיניות שלהם, יש דרכים שבהן אפשר להתמודד עם הרבה מהבעיות שניצבות בפנינו. זה ייקח הרבה זמן וזה לא יהיה קל, אבל אני לא צופה אסון כל הזמן".

ובכל זאת, איזה סבירות אתה נותן לתרחיש של מיתון כפול שאחריו מגיעה תקופה של סטגפלציה?
"אני נותן סבירות נמוכה להתאוששות בצורת V, כי אני חושב שכבר נגרם מספיק נזק שיוביל להתאוששות אנמית יותר, בצורת U. האפשרות שיהיה לנו W, או מיתון כפול, תלויה לא מעט בשאלה אם ננקוט בצעדים מתאימים כמו ריחוק חברתי ומסיכות. יש דרכים שבהן אפשר להפחית את ההידבקות תוך כדי פתיחה מחדש של פעילות כלכלית - ואני עדיין לא יודע מתי יהיה חיסון.

"בגדול, מדיניות שיוצרת מקומות עבודה, שיוצרת פעילות כלכלית, שממשיכה את מדיניות התמריצים אבל בסופו של דבר מעלה מסים על מי שיכול להרשות לעצמו את זה - הדברים האלה יובילו אותנו למשהו שיהיה U אבל לפחות לא הולך להיות W או שפל בצורת האות L. באופן ריאליסטי, לא סביר לצפות להתאוששות חזקה, אפילו עם המדיניות הכי טובה. אבל המדיניות הכי טובה כן יכולה למנוע משהו גרוע יותר ולהוביל לנתיב התאוששות מעט יותר טוב, גם לאלה שנותרו מאחור".

האם מדינות מסוימות הולכות לצאת מזה טוב יותר מאחרות?
"אי אפשר להכליל לגבי כל העולם", אומר רוביני, ומסביר שיש מדינות שפעלו טוב יותר, בריאותית וכלכלית. חלק מהמדינות המפתחות הצליחו להשתלט על המגפה מהר יותר, ושבסין ובמדינות סמוכות לה, כמו סינגפור, ויטנאם וקוריאה, "המצב משתפר בהדרגה. באירופה, בהתחלה המענה הבריאותי בחלקים מהצפון, כולל גרמניה ודנמרק, היה טוב יותר".

מנגד, "הרבה שווקים מתעוררים נמצאים בצרות, כולל רוסיה, ברזיל וחלקים מדרום אמריקה. ארגנטינה ואקוודור נאלצו להגיע להסדר חוב, לבנון כבר פושטת רגל והבנקים שלה חדלי פירעון, טורקיה עשויה לחוות לחצים פיננסיים".

איזה לקחים יש כאן למשק קטן כמו ישראל? רוביני, שבילדותו עבר מאיסטנבול, לטהרן, לתל אביב ואז לאיטליה, מפגין היכרות לא רעה של הכלכלה הישראלית. "כידוע בישראל יש כלכלה דואלית ושוק עבודה דואלי - אלה שיש להם השכלה גבוהה, שהם בתעשיות החדשות ובטכנולוגיה של העתיד, מצבם טוב. אנחנו הולכים לעבוד יותר מהבית, לקנות מהבית, ללמוד מהבית, להתבדר מהבית, וכל זה אומר שמצבו של מגזר הטכנולוגיה יהיה טוב יותר. אבל בכלכלה הישראלית יש לפחות שתי קבוצות אוכלוסייה - החרדים והערבים הישראלים - שיש להם פחות השכלה, פחות כישורים, ונותרו מאחור".

גם בהקשר לקורונה רוביני נותן עצה מוכרת - להתמודד עם המגפה באופן ממוקד. "לבודד את הזקנים, את האנשים בסיכון, לעשות סגרים ממוקדים במקומות שבהם הסיכון גבוה יותר יותר, לבצע בדיקות ובידודים כך שלא צריך לסגור הכל וניתן להכיל את הסיכון. אף מדינה לא עשתה את זה באופן מושלם. יש מדינות שעשו את זה טוב מאחרות, והתגובה של ישראל קצת התפקששה. ועכשיו יש זינוק במקרים ודיון לא נעים על מה לסגור. כמובן חלק מהתפשטות המגפה הוא בקהילות החרדיות, אז הפוליטיקה משפיעה על הביצוע של מה שרצוי ואופטימלי".

עם כניסת השנה החדשה, התרחיש הטוב ביותר שלך הוא התאוששות אנמית ואיטית. מה יכול קורא מהשורה לעשות עם התחזית הזאת?
"בשיא המשבר חגגתי את הפסח עם כמה חברים בזום. לכל אחד מאיתנו הייתה מצה משלו בבית, ולא יכולנו להיפגש. כשהגענו לעשר מכות מצרים, זה הזכיר לי את מה שקרה עם הקורונה. אנחנו הולכים לכפר ביום כיפור על כמה מהדברים שקרו, ובשאיפה נזכה לחסד של דברים טובים יותר.

"החדשות הטובות יותר הן שיש שישה חיסונים שונים שנמצאים בשלב השלישי של הניסוי - מאירופה, ארה"ב וסין. ובהינתן שזה שלב 3, סביר שאחד או יותר מהם יאושר עד נובמבר או דצמבר. אולי אחרי החגים יהיה אור בקצה המנהרה, ובשאיפה השנה הקרובה תהיה שנה של בריאות, רווחה, חזרה לעבודה, למקומות העבודה, ובשאיפה לחיים טובים ונורמליים יותר. כולנו מקווים ככה".

גם אני מקווה ככה.
"שנה טובה לך, ולכולם בישראל". 

לבחור מנהיג שיוציא את הציבור מהבוץ (זה לא יקרה עם טראמפ)

בתרחישים שמשרטט פרופ' רוביני צריך להכניס אולי עוד גורם לתמונה: הבוחרים. אני שואל את רוביני על תרחיש שבו הפוליטיקאים, ולא רק בארה"ב, יאמצו מסלול אחר, מדיניות שתסייע לבוחרים שלהם, ואולי תוביל לתרחיש מעט שונה.

"נצטרך להמתין לתוצאות הבחירות בארה"ב ובמדינות אחרות", אומר רוביני. "סיכון אחד הוא שבכמה מדינות מי שמתנגד לשיטה מצביע למפלגות פופוליסטיות, מהמימין הקיצוני ומהשמאל הקיצוני. אבל לעיתים קרובות, המפלגות והמנהיגים האלה לא באמת עוזרים להמונים.

"ב-2016 דונלד טראמפ התמודד בתור פופוליסט, אבל משנבחר הוא משל כפלוטוקרט (פלוטוקרטיה היא 'שלטון העשירים', א"פ). הוא לא פופוליסט, הוא פלוטוקרט בבגדי כבש שמעמיד פנים שהוא פופוליסט. הוא נתן למגזר התאגידי מתנה, הורדת מסים בשווי 1.5 טריליון דולר - והם נתנו את הכסף לבעלי המניות שלהם. הוא החליש את זכויות העובדים ואת האיגודים, החליש רגולציות סביביתיות שדרושות על מנת להתמודד עם שינוי האקלים, ואפילו ניסה לבטל את תוכנית הבריאות של אובמה".

טראמפ גם נקט בצעדים שאכן נראים פופוליסטיים, כמו מלחמת הסחר והגבלת ההגירה, צעדים שלכאורה מגינים על העובד האמריקאי. אבל רוביני מבקש להזכיר ש"חצי מהמנ"כלים של עמק הסיליקון הגיעו מחו"ל, והם יוצרים עסקים ומקומות עבודה". וצעדים כמו מכסים גבוהים על מוצרים מסין לא יוצרים הרבה מקומות עבודה בארה"ב, אבל כן גורמים להתייקרות המוצרים בוול מארט, המקום בו קונים עובדי הצווארון הכחול שהצביעו לטראמפ. "למעשה, מכסים הם צורה די רגרסיבית של מיסוי".

"אז אנחנו זקוקים למנהיגים שהם באמת לטובת מיין סטריט", ממשיך רוביני. "שרוצים לדאוג לעובדים, למשקי בית, לעסקים קטנים. שישקיעו באספקת כישורים, רשת ביטחון חברתית. טראמפ מדבר כבר שלוש שנים על הוצאה על תשתיות, ולא עשה כלום. לג'ו ביידן יש תוכנית להוצאה של יותר מטריליון דולר על תשתיות ולהשקעה בטכנולוגיה ירוקה שגם היא תיצור מקומות עבודה".

צריך להזכיר ששירתת בבית הלבן בתקופת קלינטון. אתה עדיין מרגיש סימפטיה לדמוקרטים, או שזה עניין של מדיניות?
"אני דמוקרט, אבל אני לא סופר ליברל או סופר שמאלני. אני רואה את עצמי ככלכלן מיינסטרים שמנסה למצוא מדיניות כלכלית הגיונית".

מבחינתו יש שורת צעדים שהגיוני לנקוט בהם, "בין אם אתה קצת יותר מרכז ימינה או מרכז שמאלה: להשקיע באנשים, בעובדים, בתשתית, בשינוי אקלים, עם שכר מינימום מעט יותר גבוה שלמעשה לא יפגע בתעסוקה, כי אם אתה מעלה בהדרגה את שכר המינימום אתה מקבל יותר הכנסה מעבודה, יותר צריכה ואז יותר תעסוקה ואפילו יותר רווחים.

"ובהינתן הגידול באי שוויון בהכנסות ובעושר, אפשר להגדיל במתינות את המסים על תאגידים. (הרפובליקנים) הורידו אותם מ-35% ל-20%, ביידן רוצה להגדיל אותם ל-28%. מסים קצת יותר גבוהים על עשירים, אולי מסי פחמן כדרך להפחית את ההתחממות הגלובלית.

"אנחנו הרי נצטרך להוציא יותר על בריאות, על מגפות עתידיות, ואנחנו לא יכולים להמשיך עם גירעונות בטירוף. בסופו של דבר תהיה לנו בעיה, משבר חובות או משבר אינפלציה. אז אנחנו צריכים להיות מוכנים להגדיל גם את ההכנסות - כולל פעולות נגד התחמקות ממסים והימנעות ממסים, סובסידיות לתאגידים. יש דרכים סבירות להעלות את ההכנסות, ובאותו זמן לבצע את ההשקעה הדרושה ליציאה ממיתון, ולהביא אותנו לצמיחה פוטנציאלית גבוהה יותר".

פרופ' נוריאל רוביני

רוביני, 62, יליד איסטנבול, הוא פרופ' לכלכלה בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק, ומייסד סוכנות ייעוץ כלכלית הנושאת את שמו ● בילדותו משפחתו עברה מאיסטנבול, לטהרן, לתל אביב ואז לאיטליה ● השלים תואר ד"ר בכלכלה באוניברסיטת הרווארד ● עבד בסוף שנות התשעים במועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן, ובהמשך במשרד האוצר האמריקאי ● באמצע שנות האלפיים החל להזהיר ממשבר כלכלי שייגרם עקב בועת הדיור והמשכנתאות בארה"ב, וב-2009 נבחר לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים"