גלובס נפרד מליידי גלובס
אני חושבת על ימיי כעיתונאית כלכלית בתחילת הדרך. אי שם בשלהי שנות ה-90, העולם הכלכלי הבכיר נעדר נשים מנהלות כמעט לחלוטין. הכנסים הכלכליים נראו כמו מועדון סגור, במקרה הטוב פגשת שתיים-שלוש מנהלות, גם הן רק בדרגי ביניים. כשגליה מאור התמנתה למנכ"לית בנק לאומי, היא הייתה בודדה בצריח. נשים אחרות לא הצליחו להתמנות להשתחל אפילו כמנהלות מחלקה המסחרית בבנק, גם אם מאוד רצו.
קפיצה של שני עשורים קדימה, והמציאות השתנתה באופן רדיקלי. מה שקרה בזמן הזה הוא לא פחות ממהפכה. בעשור הראשון של המאה ה-21, כשיותר ויותר נשים הצליחו בכוחות מאומצים להביא את עצמן לעמדות המפתח, נראה היה שאנחנו בפתחו של עידן שלא הכרנו. מה שנראה לנו היום כל כך טבעי, שנשים יכולות לנהל את הבנקים הגדולים במדינה, לעמוד בראש בנק ישראל ובית המשפט העליון ולהנדס את מפעלי התעשייה הביטחונית - נתפס עד לא מזמן כפנטזיה בדיונית פרועה.
את השינויים במעמד הנשים קשה לבחון במנותק מהשינויים במעמדן בשוק העבודה. בסוף המאה ה-19, הגל הראשון של הפמיניזם השיג לנשים את הכניסה לאוניברסיטאות ואת זכות הבחירה. הגל השני, בשנות ה-60, דחף לשילובן בשוק העבודה. אבל במשך עוד עשרות שנים, המבנה המפלה של שוק העבודה הנציח את מעמדן השולי.
חוקרות המוח בחזית
ב-12 השנים האחרונות ערכתי את מגזין "ליידי גלובס", מסמך עיתונאי שתיעד את הכרוניקה של המנהיגות הנשית בישראל, ובין דפיו נבנה פנתיאון עצום של מודלים נשיים של מנהיגות.
רשימת 'המשפיעות’, שהציגה את הנשים שהגיעו לעמדות המפתח במערכות הגדולות במדינה, היא המוסד הוותיק והמשמעותי שהביא המגזין לעולם התקשורת. יש אימפקט לעבודת האוצרות וקיבוץ ההישגים הפנומנליים, כי החיבור יוצר גשטלט, שהוא הרבה יותר מסכום חלקיו. בנוסף אכלס המגזין גם את רשימת נשות המופת של ישראל, הצעירות המבריקות, היזמיות הטכנולוגיות, הסופרות והמדעניות הבולטות.
רצינו לעשות את הדברים בפעם הראשונה. לראשונה בתולדות המדינה נכנסנו ב-2012 לבית הספר לריגול וראיינו את הלוחמות המבצעיות של המוסד, פרויקט חסר תקדים שצוטט בכל העולם. ראש המוסד דאז, תמיר פרדו, אמר לנו: "אישה יכולה לעמוד בראש המוסד. לנשים יש עליונות על גברים במשימות ביון".
לראשונה גם הבאנו את קולן של המדעניות המובילות בישראל, הוצאנו ממחשכי המעבדות את המהנדסות המחוננות של התעשיה הביטחונית, והצבנו בחזית את חוקרות המוח. כל אלה לקחו את הזהות הנשית למקום אחר לגמרי מזה שבו הורגלנו כל השנים בתקשורת.
הפידבק החיובי שנוצר האיץ את עצמו, והמגמה הגיעה לשיאה ב-2018, כששדרה רחבה של נשים בכירות חלשו על עמדות המפתח החשובות ביותר במערכת המשפט, הרגולציה והתאגידים הבנקאיים - תופעה שהייתה חסרת תקדים, וגררה השתאות בעולם. בראש שלושה מתוך חמשת הבנקים הגדולים עמדה אישה, לתפקיד הנגידה נבחרה אישה, לצמרת האוצר התמנו שלוש נשים, וכך גם בראש שלוש חברות המזון הגדולות. אפילו במעוזים הגבריים ביותר התמקמו נשים: בראש מפעל טילים ופרויקט חץ 3.
העלייה בייצוג של נשים במוקדי הכוח היא בסיס לקידום זכויות הנשים כולן. אלא שאנחנו זקוקים להרבה יותר ייצוגים של נשים בראש הפירמידה. זה לא בגלל שנוכחותן מביאה לקידום סדר יום פמיניסטי. היא לא. אבל היא כן משפיעה על הבניה של זהות. הצלחתן משליכה על תפיסת ה’עצמי’ של כלל הנשים, וגם על התגמול שלהן.
עצם זה שיש כיום, במציאות הישראלית, לפחות 100 נשים שאיישו ומאיישות את עמדות ההנהגה הבכירות ביותר, היא התפתחות קריטית בדרך למימוש חזון השוויון המגדרי.
תחושה של מסוגלות
תמורות חברתיות מתחוללות בזכות אנשים חולמים בעלי יכולות מנהיגות, וגם בזכות סוכני שינוי. אלה הנשים פורצות הדרך שמנפצות את אתוס נחיתות הנשים בתחומים ה’גבריים’ וה’יוקרתיים’. הזהות תלויה בעיסוק, טען קרל מארקס. סוג העבודה שנשים עוסקות בו הוא זה שמכונן ומעצב את המחשבה.
תפקידו של ליידי גלובס, בעיניי, היה להרחיב תודעה לגבי מנעד היכולות של נשים, והנכונות שלהן לצאת לחבלי ארץ חדשים שהיו חסומים בפניהן. וכמה שהן בכירות, כך הן בעמדת מיעוט. בגלל שהן יוצאות דופן, הן הופכות לסמלים. הן נתפסות כמייצגות של כלל הנשים, וביצועיהן ישפיעו על סיכויי הקידום של אחרות.
האם מינוי לילך טופילסקי למנכ"לית דיסקונט, או מינוי תמר יסעור לעמוד בראש לאומי קארד, היו מתרחשים ללא התקדים של רקפת רוסק עמינח בלאומי? האם המינוי של רוסק עמינח היה קורה ללא הדרך שסללה גליה מאור? לא בטוח.
יעל אנדורן, מנכ"לית האוצר, נכנסה לתפקיד כשהיא בהריון. זמן קצר לאחר מכן ניגשה אליה מנכ"לית אחרת ואמרה לה: 'ראיתי אותך ואמרתי לעצמי: זה אפשרי’. אתם שואלים מה זה עשה לנשים? בדיוק את זה: נתן תחושה של מסוגלות, שזה אפשרי, שזה קורה.
זה עידן שתופס נשים בכירות בבלבול זהויות. קשה לאשה שעומדת בראש שולחן קבלת ההחלטות לתמרן בין נקודות המבט הרבות - מה היא, בעצם? מנהיגה? פרולטרית? מהפכנית? פמיניסטית? דמות נחשקת? אמא? רעיה?
כל זה יוצר סבך זהויות שרק הולך ומסתעף. הרבה נשים משפיעות לכודות בקונפליקט תפקידי. הן עומדות בראש ארגוני ענק ואחראיות על אלפי עובדים, אבל אף אחד לא עושה להן הנחות בתחומי החיים האחרים. האם הן מצליחות להשיג הזדהות מצד נשים אחרות? לא בהכרח, לפעמים אפילו להיפך. דווקא בגלל שהצליחו להגיע לעמדות כוח, הן הופכות להיות משא כבד ובלתי אפשרי על כתפי אחרות, כי הן יוצרות סטנדרטים חדשים שקשים להשגה. והנה, כך נוצר פיצול נוסף בזהות הנשית. אולי הגענו לשלב הזה שבו נדרש שחרור נשי במשמעות אחרת לגמרי.
המשימה: הגברת השקיפות
בארבע השנים האחרונות העלילה המרכזית של המנהיגות הנשית בישראל עוברת תהפוכות. לראשונה החלה לקום פה גלריה מרתקת של יזמיות הייטק צעירות, ובמקביל, שדרה של משקיעות. חלקן בחרו להקים קרן הון סיכון בעצמן. אחר התופעה הזו עקבנו מימיה הראשונים, גם אם היו גברים שזרקו לנו משפטים כמו: "אין באמת משקיעות. תפסיקו להנדס את המציאות".
שוק העבודה הוא גורם מרכזי לאי השוויון מגדרי. פעם גבר יכול היה להרוויח פי שניים מאשה באותו תפקיד, מבלי שנוכל לדעת. אחת המשימות המרכזיות בדרך לשוויון מגדרי היא, לפיכך, הגברת השקיפות.
משימה אחרת היא הכוונת נערות צעירות לצמוח לאזורי מנהיגות. צריך לסייע ליותר נשים צעירות לבחור מסלול מדעי-טכנולוגי-כלכלי, שמאפשר מוביליות. מנהלת בית ספר גדול סיפרה לי בהתרגשות שחילקה 100 גיליונות 'המשפיעות’ של ליידי גלובס לכל המורות, כדי שיראו לאן התלמידות של היום יכולות להגיע בעתיד. מנהלת אחרת ערכה תערוכה שבה הציגה את תמונותיהן של כל היזמיות הטכנולוגיות שהתראיינו למגזין, וגם ביקשה מהתיכוניסטיות לשאול את עצמן: איזו אישה אני רוצה להיות? אילו כוחות יש לי? היא אף דאגה שייפגשו עם המשפיעות, ויִלְמדו אותן.
פרופ’ מרסל מכלוף, שבחרנו ב-2018 כאשת השנה, התייצבה גם היא בפני הנערות. היא, שבאה מרקע כל כך מוחלש, וניקתה מדרגות כילדה בת 11 כדי לעזור לאמה החד הורית בעול הפרנסה, לא עצרה עד שהגיעה לפסגת המדע. היא עשתה את הלא ייאמן, והיא לא לבד. יש פה סוללה של נשים שאפשר ללמוד מהן איך לא להירתע, להתמיד, להתמסר לעשייה משמעותית, לא להתייאש.
היה חשוב לנו להציב את הנשים האלה בחזית התודעה, כדי לתדלק את תחושת המסוגלות בקרב אחרות, ובעיקר בנות הדור הצעיר. רבות מהן הסתכלו על מכלוף ואמרו: 'היא, זה מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה’.
במידה רבה, הגענו לשלב חדש באבולוציה של המנהיגות הנשית. מאז 2019 אנו עדים להידלדלות הייצוג הנשי בראש המפלגות הגדולות, ולגל פרישות מפתיע של המובילות הכלכליות במשק. התופעה הזו מסמנת רגרסיה מגדרית. ההתפתחות המעודדת של העשור האחרון, נבלמה. נשים שהגיעו לעמדות מנהיגות בכירות נמצאות היום מחוץ למעגלי העשייה. רובן לא הוחלפו בידי נשים, והן עצמן מתקשות להתברג בתפקידים בכירים.
באותה הנחישות שעלינו להפנות משאבים כדי לעודד נערות צעירות להצטייד בכלים שיאפשרו להן להגיע לשולחן מקבלי ההחלטות, כך עלינו לפעול כדי לתמוך בנשים שכבר הגיעו, אך עומדות בפני אתגרים שמרפים את ידיהן - כדי לקדם שוויון מגדרי בישראל בעשורים הבאים.
מו"ל גלובס ונשות השנה של ליידי גלובס נפרדות: