גרטה טונברג / צילום: רויטרס
"המיקרופון שלי באמת דולק? שמעתם אותי? האנגלית שלי בסדר? כי אני מתחילה לתהות. בחצי השנה האחרונה חזרתי על המילים האלה שוב ושוב, אבל שום דבר לא השתנה. שום דבר לא נעשה כדי למנוע או אפילו להאט את ההתמוטטות האקולוגית והאקלימית, מלבד מילים יפות והבטחות". גרטה טונברג עומדת על פודיום בפרלמנט הבריטי ופונה לנבחרי הציבור באמירה סרקסטית, שמעוררת צחקוק מבויש בקהל, ולאחר מכן מחיאות כפיים. זהו רגע אחד שמייצג מסע של שנה שלמה, הניבט מבעד לעדשת המצלמה העוקבת אחר הנערה השוודית לוחמת האקלים בסרט הדוקומנטרי "אני, גרטה", שיוצא בימים אלה לאקרנים ברחבי העולם.
בין רכבת לרכבת ברחבי אירופה היא ואביה נושאים מזוודות, אוכלים פסטה ושעועית בכלים רב־פעמיים שהם נושאים בתיקם, מנסים לגרום למושכים בחוטים להקשיב לטונברג, או ליתר דיוק למדענים. בסוף 2020, שהחלה כשהיא מביטה לאחור על השנה המשמעותית ביותר שידע המאבק האקלימי אך מסתיימת בסימן קורונה, המסע של טונברג ואביה נראה כמעט כמו חלום רחוק.
לאחר שנים רבות שבהן נתפס המאבק הסביבתי כתחביב שולי של 'מחבקי עצים', נערה אחת, בת 16 בקושי, הצליחה לשנות הכול. היא הייתה הדמות שלה חיכו התנועה הסביבתית ומדעני האקלים, שצפו בתחזיות העגומות מתממשות. טונברג הצליחה לסחוף אחריה מיליוני בני אדם, להוביל את הפגנות האקלים הגדולות ביותר שנראו אי פעם, לעורר את בני הנוער ולהביך את הפוליטיקאים, אולי אפילו להניע את חלקם לפעולה.
ואז הגיעה הקורונה, והדמימה, כך נראה, את המאבק הסביבתי. ההפגנות - מנגנון ההזנה העיקרי של התנועה שהקימה, "ימי שישי בשביל העתיד" - הפכו בלתי אפשריות, ותשומת הלב הציבורית, התקשורתית והפוליטית הועתקה למצב החירום שייצרה המגפה. בזמן שפעילי האקלים קראו למדינות להכריז על מצב חירום אקלימי ולפעול כראוי בשעת משבר, דווקא הקורונה טלטלה את העולם, ושלחה את טונברג והתנועה שלה להפגין בין האינסטגרם, הטוויטר והטיקטוק.
וכשכבר היה נדמה שלמרות כל צרותיה הקורונה הצליחה להקל את המשבר הסביבתי - בתחילת אפריל פליטות הפחמן הגלובליות נחתכו בכ-17% בהשוואה לשנה שעברה - במהרה התברר שאלה בשורות זמניות בלבד. רק מקצת המדינות אימצו תוכנית התאוששות ירוקה מהמשבר, ואילו אחרות ומשמעותיות, דוגמת ארה"ב וסין, הפחיתו רגולציות סביבתיות כדי לדחוף את התעשיות להתאושש, או הקפיאו תוכניות ארוכות טווח בשל המשבר הכלכלי. הלחץ הציבורי העולמי על המנהיגים פחת משמעותית, ואילו דווקא העובדה שלא היה די בסגרים לחתוך את פליטות הפחמן לרמה המתבקשת הוכיחה שישנו צורך במאמצים רבים יותר ובצעדים נחושים יותר כדי למגר את המשבר הסביבתי.
אבל גם אם הנגיף הסיט את תשומת הלב ממשבר האקלים, המציאות לא עצרה מלכת.
כדור הארץ ממשיך להתחמם ואירועים קיצוניים נותנים אותותיהם - משריפות ענק בקליפורניה, לשיטפונות בהודו ובפיליפינים ובירוא יערות חסר תקדים. בקצה מערת משבר הקורונה ממתין המשבר האקולוגי. לו אין חיסון, וגם לא פתרון קסם. אבל השינוי שהצליחה טונברג לחולל באנשים כה רבים לא נזנח.
אמנם המערכות הפוליטיות מדשדשות מאחור, ובמרבית העולם נכשלות להדביק את יעדי הסכם פריז, אך העין הפקוחה של פעילי האקלים מאלצת אותן לקחת כמה צעדים קדימה. אם בבחירות האחרונות לאיחוד האירופי דובר על "אפקט גרטה", כשהתנועה הירוקה זכתה למספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט מאז היווסדה, גם בארה"ב מדברים היום על מורשתה: לאורך קמפיין הבחירות שלו הרבה ג'ו ביידן לדבר על משבר האקלים ולהצהיר שיחזיר את מדינתו להסכם פריז עם כניסתו לבית הלבן. טונברג, מצדה, הצהירה על תמיכתה בו וקראה לצעירים להתארגן ולהצביע עבורו, אך הבהירה שתוכנית ההתמודדות שלו איננה מספיקה.
בחודשים האחרונים תנועת אקלים צעירה בשם "תנועת הזריחה", המתעוררת בארה"ב, הצליחה לדחוף צעירים רבים בעלי אג'נדה סביבתית להצביע לביידן, וכעת הם דורשים ממנו לשאת באחריות ומצפים לתוצאות. לפי הגרדיאן, התנועה הצליחה לגרום ל-3.5 מיליון אנשים במדינות מתנדנדות להצביע עבורו. כעת הם אומרים: "סיפקנו את הסחורה עבור ביידן, עכשיו עליו לספק את הסחורה עבורנו".
"לא יצאנו לרחובות כדי שתצלמו איתנו סלפי ותגידו שאתם מעריצים אותנו", אמרה טונברג בנאום מול חברי הפרלמנט, "אלא כדי להחזיר את התקוות והחלומות שלנו ולגרום לכם להתחיל להתנהג כפי שמצופה בזמן משבר". לא בכדי גם השיח הפוליטי החל להתיישר. ביידן, כדי לעמוד במילותיו ממסע הבחירות, מכנה כעת את משבר האקלים 'איום קיומי' ומניח על השולחן סט נכבד של הבטחות בתקווה להכתיב את הטון העולמי מחדש. נדמה שזה המאני טיים של התנועה הסביבתית.
בימים האחרונים הכריזה תנועתה של טונברג על שביתה ב־11 בדצמבר לציון חמש שנים להסכם פריז. התנועה קוראת ליחידים להפגין ברחוב או ברשתות.
להגיע עד האו"ם על יאכטה סולארית
הסרט "אני, גרטה", שיוקרן בדוקאביב גליל ובדוקוסטרים במהלך חודש דצמבר וישודר ב-yes דוקו והוט 8, לוקח את הצופים לימיה הראשונים של טונברג במאבק. הבמאי השוודי נייתן גרוסמן היה לצדה כשישבה ברחוב עם השלט "שביתת בית ספר למען האקלים" ועד הנאום שנשאה על בימת האו"ם כעבור כשנה.
הסרט אולי נעדר אירועים חשובים כמו הריב המתוקשר שלה עם דונלד טראמפ - שמתכחש למשבר האקלים - והקיפאון שאליו נכנסה תנועתה בתקופת הקורונה. אבל הוא תיעוד נדיר להקמה חסרת תקדים של תנועה חברתית־סביבתית והצצה לנפשה של נערה מתבגרת בעין הסערה - מההפגנות הסוערות, דרך הנאומים המתוקשרים ועד הפגישות עם האפיפיור.
אבל המאבק של טונברג מתחיל עוד לפני השנה הזאת. בגיל 11, לאחר שלמדה בבית הספר על נזקי משבר האקלים וראתה תמונות של דובי קוטב מורעבים ופלסטיק באוקיינוסים, היא שקעה בדיכאון והפסיקה לדבר. מאוחר יותר אובחנה עם תסמונת אספרגר ואילמות סלקטיבית, הפסיקה לאכול, ואיבדה עניין בנושאים של בני גילה.
תהליך הריפוי שלה היה כרוך בשינוי התא המשפחתי. היא העבירה את משפחתה לטבעונות, וגרמה לאמה - זמרת אופרה מוכרת בשוודיה - להפסיק לטוס. הרצון להשפיע גרם לה לחוש משמעות וסייעו לה להתגבר על הדיכאון, שסבלה ממנו כארבע שנים.
הסרט מספק הצצה לחיי המשפחה המורכבים של טונברג. הוריה נקרעים בין הרצון לספק לה ילדות רגילה לבין הידיעה שהדרך היחידה היא לאפשר לה לממש את מה שהיא תופסת כתפקידה בעולם. כשהיא מחליטה לנדוד לכנס האו"ם בניו יורק ביאכטה סולארית משך כשבועיים בים סוער תופסת עדשת המצלמה את טונברג נשברת. "אני מתגעגעת לנהל חיים רגילים, עם רוטינה, זה יותר מדי בשבילי". הלב יוצא למי שבסופו של דבר נגזלה ממנה ילדות נורמטיבית. אבל היא מיד מסבירה מדוע אין לה ברירה אחרת: "אנשים הם יצור חברתי. ההישרדות שלנו תלויה זה בזה. כשאתה רואה איום, התפקיד שלך הוא להפעיל את האזעקה. זו האחריות שלי".
טונברג מרבה לדבר על האספרגר שלה ועל הקשיים שנאלצה להתמודד עמם לפני שפרצה לתודעה. בדוקו על המסע שלה, כמו גם בסיפור חייה, היא מצליחה להציג מראה בפני החברה שמפספסת שונות, ומוחקת לעתים קולות אחרים הרוחשים בה. בסופו של דבר הקול הייחודי שלה לא רק גרם לתנועה הסביבתית להישמע לראשונה בווליום משמעותי, אלא גם הבהיר לאנשים רבים שלשונות שלהם יש ערך, ושהם לא לבד. ג'ורג' מונביוט, עיתונאי, סופר ופעיל סביבה בריטי, היטיב לתאר את החותם שהטביעה: "זה לא צירוף מקרים שלאדם שעשה יותר מכל אחד אחר כדי לשנות את השיח העולמי על התמוטטות אקלימית יש אספרגר. מימי קדם לקבוצות המסוגלות לראות את העולם אחרת היה סיכוי גבוה יותר לשרוד. אחד הדברים המדהימים שגרטה עשתה הוא לגרום לנו לדבר על המשבר הזה באופן שבו לא דיברנו בעבר".
גם אם לא מדובר במופת קולנועי מהוקצע, הדוקו על טונברג מצליח לחבר בין הנערה הצעירה שרבים ברחבי העולם נושאים אליה עיניים לבין נקודת ההכרעה שבה נמצאת התנועה שלה. סצנה אחת מבהירה זאת היטב: גרטה ואמה מלנה מבשלות במטבח ביתן. זהו רגע אמוציונלי במיוחד עבור אמה, שנאלצה לסייע לבתה בהתמודדות עם הפרעת אכילה קשה. "כשהיית ילדה, דאגת מאוד שאני אעשה את זה נכון. למדתי שאני צריכה לוודא שאני נצמדת להוראות, ועושה בדיוק את מה שכתוב במתכון".
לטונברג אין סבלנות ל'בערך', היא לא יכולה לקבל 'מאמצים'. בזמן שהפוליטיקאים מורחים את הציבור בסיפורים או מצפים למחיאות כפיים סוערות על מאמצים בינוניים ומטה, טונברג דורשת מהם להיצמד להוראות. משבר האקלים כאן, הוא עניין מדעי, והאנושות לא תקבל מחיאות כפיים על ציון 'מספיק בקושי' בהתמודדות עמו. זהו לא עניין של רצון טוב או צעדים קטנים ומדודים, אלא משבר אמיתי שדורש שינויים מרחיקי לכת, שסטייה מהן תהפוך מתכון טוב לתבשיל גרוע.