כיצד נקבעת כשירות לצוואה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה עסק במחלוקת ירושה, שבמבט ראשון לא נראתה יוצאת דופן. אדם הלך לעולמו בפתאומיות בגיל 69 והותיר אחריו צוואה. המנוח היה גרוש ואב לבן אחד, לו ציווה סך של 36,000 דולר. את יתרת רכושו, בשווי של מיליוני שקלים, ציווה המנוח להפקיד בקרן נאמנות, שתממן חלוקת מלגות לחיילים קרביים שלומדים בטכניון.
המנוח גם הוסיף הבהרה לצוואתו בזו הלשון: "אני מבקש להבהיר לכל ידידיי ומוקיריי ובני משפחתי שצוואתי זו נעשית לאחר התלבטות קשה ומחשבות אין-ספור. בני יחידי מתנכר לי שנים אחדות, נוטר לי איבה ואיננו מכבד אותי כמלוא הנימה. הדברים שאני אומר כאן נאמרים בעדינות כדי לא להשאיר משקעים יתרים לדורות הבאים, אך נפגעתי עד עומק נשמתי מהתייחסותו של בני, שכבר איננו ילד, כלפיי".
על אף דברים אלה הבן הגיש התנגדות לצוואה, בטענה כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה, מאחר שסבל כל חייו הבוגרים ממחלת נפש ואובחן כסכיזופרני-פרנואידי. המנוח נמצא במעקב פסיכיאטרי והצטווה ליטול תרופות פסיכיאטריות על-מנת לייצב את מצבו, אך לא התמיד בנטילתן. לפיכך מצבו ידע עליות ומורדות, והוא אף אושפז מספר פעמים באשפוז כפוי לתקופות זמן שונות.
אין מחלוקת שמחשבות-שווא פרנואידיות ליוו את המנוח לאורך חייו, אולם ההלכה המשפטית קובעת כי עצם העובדה שאדם לוקה בנפשו, אינה מספיקה כדי לשלול את כשרותו להותיר אחריו צוואה תקפה, ויש להוכיח כי הוא היה נתון במצב פסיכוטי במועד הספציפי של עריכת הצוואה.
פסיכיאטר שמונה כמומחה מטעם בית המשפט התקשה להכריע בשאלה, עקב מיעוט מסמכים רפואיים באותה עת, אולם על בסיס העיקרון הקובע כי כל אדם כשיר לצוואה אם לא הוכח ההפך, ומאחר שלא הוכח כי המנוח לקה בהתקף בסמוך לעריכת הצוואה - הרי שמבחינה משפטית הצוואה אינה פסולה. לכך יש להוסיף את עדות עורך הדין שבמשרדו נערכה הצוואה, לפיה הוא לא זיהה לקות קוגניטיבית או נפשית אצל המנוח.
על אף קביעות אלה, בית המשפט בחר לפסול את הצוואה ולזכות את הבן במלוא הרכוש של אביו המנוח, לאחר שהתרשם מעדויות רבות שהובאו בפניו כי המנוח נישל את הבן רק בגלל מחשבות-השווא מהן סבל באופן מתמיד, וגרם בכך עוול קשה לבן.
כשירות רפואית אינה חזות הכול
בית המשפט נוכח כי לאורך כל השנים, הן גרושתו של המנוח והן בנו נהגו כלפיו בסבלנות ובחמלה רבה עקב מצבו, למרות היחס המחפיר שקיבלו ממנו. גרושת המנוח סבלה מאלימות פיזית שהפגין כלפיה, אך הבינה שהתנהגותו אינה בשליטתו ונובעת ממחלתו, ולכן סלחה לו. יתר על כן, היא אף נאבקה שיהיה לו קשר עם בנו היחיד, למרות המחיר הנפשי הקשה ששניהם שילמו על כך.
גם הבן נהג באביו בכבוד, מעולם לא הפנה לו עורף, ופעם אחר פעם ניסה לנהל עימו מערכת יחסים - אך נדחה.
פסק הדין, אשר נפרס על פני עשרות עמודים, מפרט סצנות קורעות לב, המתארות את הבן מתדפק על דלת אביו ומבקש את קרבתו, או אפילו את נוכחותו בחתונתו, אך מחלתו של האב, הביאה אותו לחשוד בבן, באישה לשעבר ולמעשה כמעט בכל מי שסבב אותו וניסה לסייע לו, כמי שמבקש את רעתו ולא את טובתו.
כשירות רפואית היא אכן לא חזות הכול בדיני הצוואות. צוואות רבות נפסלות על בסיס עילות שונות של פגמים בשיקול-הדעת, כמו השפעה בלתי הוגנת של אנשים אחרים על רצון המצווה. במקרה יוצא דופן זה, ההשפעה הבלתי הוגנת נבעה מכוחה של מחלת נפש.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה