במיוחד בזמן הקורונה: על בתי הדין לעבודה להתחשב במעסיקים
השנה החולפת הייתה קשה מאוד בעבור קהילת המעסיקים במדינת ישראל. הם נדרשו להתמודד עם הגזרות השונות שנבעו מהתפרצות נגיף הקורונה, חלקם נאלצו לסגור את הפעילות, ויש רבים שנלחמים כדי להשאיר את הראש מעל המים. אך בעוד שמגפת הקורונה היא כלל עולמית, נחתו על המעסיקים בשנה החולפת גם שורה של גזרות שהן ייחודיות לישראל, מבין כתליו של בית הדין לעבודה.
עולם העבודה החל להשתנות עוד לפני עידן הקורונה, וקצב השינויים לא מאפשר למחוקק הישראלי, למרבה הצער, להתמודד עם סוגיות שעל הפרק ולתת מענה לצרכים בשטח. לתוך הפער שנוצר נאלצו להיכנס בתי הדין לעבודה, ובין היתר בשל היעדר חקיקה מתאימה, הם נדרשו לשרטט את גבולות הגזרה.
דוגמאות שכאלה לא חסרות, וחלקן אף מהוות תקדים משפטי מחייב כלפי המשק כולו. לדוגמה נוצר השנה תקדים בלתי הוגן, אשר מטיל מעמסה כספית כבדה על מעסיקים, בדמות תשלום שכר בשיעור של 250% לעובדים שעתיים שעבדו בחג (ע"ע 38313-03-18). במישור הניהולי צומצמו עוד יותר סמכויות הניהול שבידי מעסיקים. כך למשל הורחבה עוד יותר ההגנה מפני פיטורים של עובדים בטיפולי פוריות, ונקבע שההגנה משתרעת הן לאורך כל התקופה שבה העובד/ת מצויים במהלך הטיפולים, והן באופן מחזורי במשך 150 ימים מתחילת כל טיפול, ללא כל הגבלה של זמן (ע"ע 4333-11-19). בנוסף נפסק בשנה החולפת, שעובד רשאי לחשוף את נתוני שכרו גם בפני עובדים אחרים, לרבות צדדים שלישיים (סע"ש 57327-01-18), ולמעשה נחלשה משמעותית יכולת המיקוח של מעסיקים אל מול עובדים במשא ומתן לקביעת תנאי העבודה.
גזירות נוספות ניתן למצוא במישור הקיבוצי. בעוד שבית הדין קבע לפני שנים, כי יש טעם לפגם בחלוקת מתנות מצד ארגון עובדים במסגרת תהליך ההתארגנות הראשונית במקום העבודה, הרי שהקביעה הזו לא הובילה השנה לפסילת התהליך לארגון העובדים בתחנות הדלק "דור אלון". על אף שההסתדרות הלאומית חילקה לעובדים כרטיסי מועדון ומטענים ניידים, אותו ארגון עובדים הוכר כיציג (ס"ק 16863-07-20). קביעה זו וכן תוצאתה מונחות כיום לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה, ויש לקוות כי לפחות בסוגיה רגישה זו, העמדה תשתנה בהקדם.
היום, יותר מאי פעם, יש צורך באיזון. בתי הדין נדרשו ועדיין נדרשים לתת מענה לסוגיות רבות בזמן קצר, אך בלהט המובן להגן על העובדים, חשוב שלא לשכוח גם את קהל המעסיקים. העובדים הם אכן הרבים ויש לדאוג לזכויותיהם, אולם המגזר העסקי הפרטי הוא המנוע של הכלכלה, ובתקופה זו, עת מעסיקים רבים עוסקים ב"הישרדות", יש מקום בהחלט לחשוב פעמיים לפני שמוסיפים עוד קשיים. בתי עסק רבים מתפקדים באי ודאות קשה. קברניטיהם מסתמכים על ההבטחה לעזרה ממשלתית ועל פיצויים שמי יודע מתי יגיעו, ומה יהיה שיעורם, אם בכלל, ובמצב שכזה כל גזרה נוספת עלולה להיות חלילה הקש ששבר את גב הגמל.
הערכות עדכניות חוזות סגירה של עסקים רבים, והנתון האחרון מעיד על סגירה של 32% מכלל העסקים בעולם. בנסיבות הללו, ובשורה התחתונה, אם הנטל על מעסיקים יהיה כבד מידי, כבר לא יהיה מי שיוכל להעסיק את העובדים הרבים ועתירי הזכויות. יתרה מכך, כאשר ייגמר המשבר (במהרה בימינו), עשוי אותו הנטל למנוע מיזמים לשוב ולפתוח עסקים חדשים, כך שגם התאוששות המשק תעוכב.
שנת 2020 שתיזכר לעד כ"שנת הקורונה", הביאה עמה בשורות מאוד לא פשוטות בעבור קהילת המעסיקים, ולא רק בשל ההשלכות אשר נבעו מן המשבר עצמו. יש לקוות כי השנה הבאה תיקח מעמנו גם את כל השלכות המשבר, וגם תאזן את הרוח הנושבת בבתי הדין.
הכותבת היא ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין ומומחית בייצוג מעסיקים
