מרן דנקר ועד לליברמן: אי שוויון לקהילה הלהט"בית בחסות הקורונה
הקהילה הלהט"בית ממשיכה להיות מודרת ממוסד הנישואים ובחסות הקורונה, צעדנו אחורה בזמן. ואף שהוצעו פתרונות והקלות קונקרטיות, אין מענה ממקבלי ההחלטות.
בעקבות נישואיו של רן דנקר ובן זוגו, שניתן לשער שהתחתנו בטקס מדהים אך לא במסגרת נישואים אזרחיים ובוודאות לא דרך הרבנות, עולה השאלה שוב, מתי "נהפוך שווים".
הרי כל זוג יצפה לשמוח ביום המיוחד והמאושר בחייו, עם בני משפחה וחברים קרובים ולא למצוא את עצמם "בורחים" לחו"ל בכדי להתחתן, דבר שגם היום לא אפשרי בחסות הקורונה כשמדיניות השמיים סגורים והחלוקה למדינות אדומות קיימת.
דווקא היום ולאור הקדמה, מצופה ממדינה כמו ישראל, לשנות גישה ולהתקדם גם בתחומים רגישים כמו חתונה של זוגות חד מיניים. עריכת טקס בקרב החברים והמשפחה, שמחה וריקודים, ברכות ואוכל טעים, אלו רק מותרות וכל אלו נמצאים בגדר חלום אל מול בקשה אחת קטנה - תכירו בקהילה ובזכויותיהם כשוות כמו כל אזרח שרוצה להינשא בישראל.
כשהשמיים נסגרו, נחסמה איתם האפשרות היחידה שהייתה לבני הזוג לממש את נישואיהם באופן חוקי בחו"ל והסוגיה הפכה להכרחית מתמיד. מלבד העובדה שאין אפשרות לטוס למדינות בהם ניתן לקיים טקס נישואים אזרחי, אנו נמצאים בעיצומו של משבר כלכלי חמור, לא לכולם יש את היכולת לממן טיסה, טקס וחגיגה שכזאת. ובשל כך נמנעת מרבים הזכות הבסיסית להתחתן ולמסד את הזוגיות.
אנו רואים הכרזות חשובות של פוליטיקאים וקובעי מדיניות הדנים בנישואים אזרחיים כהכרח כמו ליברמן, אך בפועל, שום דבר לא משתנה אלא רק מחמיר.
פתרונות יש - הנכונות ליישם חסרה
יש לציין כי היו גם הצעות קונקרטיות וחשובות שעלו דווקא בתקופה הקורונה ובאו לתת מענה לזוגות מהקהילה הלהט"בית או לזוגות שלא מעוניינים להינשא באמצעות הרבנות, אך הן לא קודמו.
שתי הצעות מרכזיות וחשובות שהונחו על שולחנה של הכנסת הוגשו על ידי ח"כ שרן השכל, כשהציעה להתחתן בשטחי השגרירויות בארץ המוכרזים כשטח טריטוריאלי ועל כן ניתן יהיה לממש נישואים אזרחיים בדומה לנישואים מחוץ לגבולות ישראל.
הצעה נוספת היא של ח"כ עודד פורר כשהעלה את סוגיית הנישואים שתתאפשר בגבולותיה של העיר אילת. למעשה, אלו שתי הצעות קונקרטיות וחשובות שהיו יכולות להוות מקפצה ופתרון לסוגיה הכל כך מורכבת הזו, אך בעקבות פיזורה של הכנסת הנושאים נזרקו הצידה ולא זכו למימוש.
אומנם, נראה כי חל שינוי והבנה בקרב מקבלי ההחלטות, החל ממצע של מפלגה ועד להצעות חוק, שיאפשרו נישואים לא באמצעות הרבנות ולא ידרשו סחבת או טיסות שלא לצורך, אך עדיין, מצופה ממדינה מתקדמת כמעט בכל תחום אפשרי, לעצור ולהבין שהתחום הבין אישי הוא קודם לכל.
למעשה חוק השוויון באופן גורף גם מול הקהילה הלהט"בית וגם מול זוגות שלא יכולים או רוצים להינשא בבית הדין הרבני, מוצאים עצמם ללא פתרון או אלטרנטיבה אחרת. האמצעים המשפטיים כבר בידינו, כל שנותר זה להמשיך ולהציף למקבלי ההחלטות שמייצגים את כולנו, שהגיע הזמן לשינוי משמעותי, הגיע הזמן לשוויון זכויות לכל אדם.
הכותבת היא עו"ד המתמחה בדיני משפחה
