עבודה מהבית / צילום: Shutterstock
"מה קרה, התגרשת?" זו התגובה שקיבל אחד העמיתים שלנו מהבוס שלו, בצחוק כמובן, כשביקש לקבוע יום בשבוע שבו יוכל לצאת מוקדם לאסוף את הילדים. כי אחרת, הרי ידוע מי מההורים יותר פנוי להיות עם הילדים אחר הצהרים יום יום, ובמילים אחרות - את הקריירה של מי אפשר להקריב כי גם כך זו "משכורת שנייה".
באופן אירוני הבוס צדק בדבר אחד - אצל הורים שחיים בנפרד זה עובד לא רע. אבל באמת שלא צריך להתגרש ואפילו לא להתחתן בשביל לרצות להיות עם המשפחה גם סתם ביום חול, לפני שהשמש שוקעת. לא כדי "לעזור בבית", לא כדי לכבד הסדרי משמורת, אלא פשוט בשביל להיות שם ולזכות באיזון, בגידול הילדים ובחיים מאושרים יותר.
החלוקה הזאת, שהשתרשה במשך אלפי שנים, ולפיה תפקידן של נשים להיות קודם כל אימהות ורק אח"כ קרייריסטיות, וגברים הם קודם כל המפרנסים ואחר כך אבות - חייבת לעבור מן העולם. כן, התפיסה הזאת עדיין עמנו בחיים המודרניים, עם כל הדרך שעשו נשים לשוויון זכויות ולתפקידי מפתח בכל התחומים. מי שלא מאמין מוזמן להציץ בפערי השכר, או לראות מה קרה בתקופת הקורונה - שהחזירה אותנו שנים לאחור בכל מה שקשור ל"מי יוצא לחל"ת/ מג'נגל בין העבודה בבית והשניצלים בצהרים כשאין מסגרות לילדים".
השינוי הזה חייב לבוא מבפנים מתוך הרצון של הורים, גברים ונשים, לקחת חלק שווה בחיי המשפחה ולפנות לעצמם זמן שבו הם אינם כבולים למחויבויות המקצועיות. זהו שינוי שכבר קורה בשנים האחרונות, עם כניסה הולכת וגוברת של דור ה-Y ודור המילניאלס לשוק העבודה ולגידול ילדים, והדרישה של הדור הזה להכרה ולאיזון בין קריירה לחיים פרטיים.
אגב, אנחנו ממש לא עצלנים. אבל גם זה שאנחנו נמצאים שעות רבות בעבודה לא אומר שאנחנו פרודוקטיביים - רחוק מכך, ויעידו נתוני האיחוד האירופי ועבודות של כלכלנים ישראלים על הפריון הנמוך במשק הישראלי. שעות רבות של בזבוז זמן על "נראות", פקקים וישיבות סרק, הם בטח לא ערובה לתפקוד גבוה. כך, שלא מספיק שהעובדים הצעירים ידרשו לצאת פעמיים בשבוע מוקדם כדי להיות עם הילדים - זו צריכה להיות הנורמה לכל העובדים באשר הם. לכולם מגיע איזון בחיים.
עם הרצון הזה יש צורך לעשות מעשה
המעשה הזה צריך להיות משותף, או כמו שאני תמיד קוראת לזה: "השילוש הקדוש", אשר במקרה הזה אינו מגיע מעולם המושגים הנוצרי אלא מאיך שאני תופסת את השינוי והאחריות לשוויון: מטרה משותפת לעובדים ועובדות, למעסיקים ולמדינה.
עובדים ועובדות צריכים לדרוש שכר שווה, קידום נשים לתפקידי ניהול, יצירת סביבת עבודה גמישה ואיזון בין בית לעבודה. למה? כי זה ממש עוזר לשביעות רצון אצל עובדים ויחד עם זה מעלה את הפריון.
מעסיקים - חשוב שישימו לב וגם יפעלו לגבי כמות הנשים שהם מגייסים מפנים ומחוץ לארגון, את מי הם מקדמים וכן, גם את מי הם מפטרים בתקופות מאתגרות כלכלית כמו בתקופת הקורונה. למה? יש לכך לא מעט סיבות חברתיות וערכיות אבל קודם כל בגלל השורה התחתונה - מחקרים מראים שארגונים המקדמים לפחות 30% נשים לעמדות ניהול בכיר, הם רווחיים יותר ומנהלים בצורה מושכלת יותר משברים.
המדינה - למדינה יש כאן תפקיד רחב בהתוויית דרכה של החברה ובאחריות להווה של האזרחים ולעתידם של הדורות הבאים. האם נרצה לחיות במדינה מתקדמת ושוויונית שצועדת עם אומות העולם המפותחות, או במדינת עולם שלישי? הסיבה השנייה, כמו בארגון עסקי, היא כי זה פשוט משתלם כלכלית. ככל שרמת השוויון גבוהה יותר, ככל שנשים מרוויחות יותר, הן פחות נשענות על שירותי הרווחה של המדינה וגם משלמות מסים גבוהים יותר. ובנוסף גם רוכשות יותר. כך שהמשק כולו מרוויח.
אז בואו נעשה מעשה יחד. העובדות והעובדים, הארגונים והמדינה. למען עתיד טוב יותר ולמען ילדינו.
הכותבת היא מנכ"לית "עבודה שווה" - "התו השווה", וממייסדות קמפיין #אבא_בארבע - למצוא את האיזון שלך