למרות הדמיון: האברכים אינם סטודנטים לתואר ראשון
מודל החיים של רבים מהחברה החרדית, ללמוד בישיבה בזמן שהאישה מפרנסת לבדה, עולה לאחרונה לשיח הציבור פעמים רבות עקב הקורונה והסדרה של יאיר שרקי ששודרה בחדשות 12. אני רוצה להשוות את מודל החיים הזה לדבר מה, דומה אבל שונה, באורח החיים של שאר האוכלוסיה. ההשוואה היא בין אברך בישיבה לסטודנט, אבל לא כל סטודנט אלא סטודנט למדעי הרוח. למה? כי בסופו של דבר גם לימוד תורה הוא סוג של מדעי הרוח מבלי להיכנס לסוגיה מה יותר חשוב.
רבים מהסטודנטים במדעי הרוח לא מוצאים עבודה אחר כך הקשורה בתואר שהם למדו, חלקם ממשיך ללמוד תואר שני או שלישי ועל כן יש הטוענים להגנת לומדי התורה שהם כנגד הסטודנטים למדעי הרוח.
אז איך אפשר להשוות? אגף הכלכלן הראשי פרסם נייר מדיניות בנושא האברכים ואני משתמש בחישוב שהם עשו כמות שהוא. הם ערכו השוואה בין משק בית ממוצע בו האב אברך, לבין משק בית ממוצע יהודי שאינו חרדי. ההשוואה נעשתה כך שבמשק הבית רק האישה עובדת, דבר זה מאפיין את מרבית משקי הבית של האברכים ולפיכך יש להשוות למשק בית דומה שאינו חרדי. לפי הכלכלן הראשי, המדינה מעבירה כ-4,326 שקלים בחודש למשק בית של אברך ממוצע. לעומת זאת למשק בית דומה שאינו חרדי המדינה מעבירה כ-1,122 ש"ח בחודש. יוצא שמשק הבית של האברך עולה כ-3,204 שקלים יותר כל חודש למדינה. או כ-38,448 שקלים בשנה.
ומה לגבי העלות של הסטודנט למדינה? תקציב המועצה להשכלה גבוהה בשנת תש"ף עמד על 11,800,943,000 שקלים. אם מורידים את התקציב המיועד למחקר, שמגיע ברובו למחלקות אחרות מלבד מדעי הרוח, מגיעים לסכום של 10,174,257,000 שקלים.
בשנת תש"ף, מספר כלל הסטודנטים הלומדים במוסדות אקדמיים עמד על 312,660, פחות מספר הסטודנטים במכללות לא מתוקצבות מגיעים ל-267,475 סטודנטים. אם נחלק את המספרים יוצא שהתקציב בממוצע לסטודנט עומד על כ-38,038 שקלים בשנה. אומנם ישנם פחות סטודנטים למדעי הרוח, אך ככל שישנם פחות סטודנטים בפקולטה, כך ההוצאה לסטודנט בעצם עולה. לכל מרצה ועל כל איש סגל יש פחות סטודנטים שמממנים את המשכורת שלו.
ניתן לשים לב ששנת אברך עולה באופן ישיר למדינה בערך כמו שנת סטודנט.
אבל האם הם באמת אותו הדבר? סטודנט במדעי הרוח אומנם יכול להמשיך לתארים הבאים ולעלות עוד כסף למדינה אך אלו מספרים לא גדולים ואותו סטודנט לרוב ימצא עבודה כלשהי אח"כ. האברך לעומת זאת על פי רוב לא יחפש עבודה. סטודנטים משלמים מעט מהעלות על התואר בעצמם בניגוד לאברך שלא משלם על הישיבה. הסטודנטים לא הופכים את אורח החיים שלהם לאידאולוגיה והם גם עובדים לעיתים תוך כדי התואר. מספר האברכים גבוה בהרבה ממספר הסטודנטים למדעי הרוח אך לאברכים המדינה משלמת באופן מיוחד פחות מ-900 שקלים בחודש ושאר הכסף מגיע ממנגנונים אוניברסליים שכל אחד יכול לקבל.
לכאורה, לשיטת אלו שאומרים שהדבר שווה ערך, יש להגביל את הלימודים בישיבה בתור אברך ל-3 שנים (ולתת לחלק להמשיך ללמוד 'תואר' שני ושלישי ולהישאר 5-10 שנים בישיבה) כמו לימודי תואר ראשון במדעי הרוח. לאחר מכן? שיצאו לשוק העבודה. בעצם העובדה שהאברכים לא יוצאים לעבוד המדינה מפסידה, הם לא משלמים מיסים ולא תורמים לתוצר של המדינה.
על אף ההבדלים, ישנו דמיון מסוים בין סטודנט למדעי הרוח לאברך בישיבה. הוצאה בכפיה של החרדים מהכולל לא תצלח, באם מישהו רוצה להשוות לימוד בכולל למדעי הרוח, לפחות שידרוש מהאברכים לצאת לעבוד אחרי 3 שנים כמו סטודנט לתואר ראשון.
הכותב הוא כלכלן בחברת סמקאי אסטרטגיה
