נועם ברדין, לשעבר מנכ"ל וויז / צילום: איל יצהר
בשבוע שעבר זרק נועם ברדין, שפרש בתחילת החודש מתפקיד מנכ"ל ווייז (Waze), פצצה. במאמר ארוך וישיר פרס ברדין את הדברים "ששיגעו" אותו בעבודה תחת תאגיד הענק גוגל, מאז שווייז נרכשה על ידו ב-2013. ברדין תיאר את חוסר המחויבות של העובדים בגוגל למוצר שהם מפתחים, כי השכר והאופציות הגבוהות גם כך מובטחות; הוא ביקר את הדגש המופרז על איזון בין עבודה לחיים אישיים, שבא לידי ביטוי בעובדים שיוצאים לשיעור יוגה באמצע היום ואינם זמינים לישיבות; ואת התרבות הנהנתנית לתפיסתו של עובדי גוגל, שגם סושי בחדר האוכל אינו מרצה אותם.
ברדין ביטא גישה של סטארט-אפיסט מושבע שמצא את עצמו עובד בתאגיד ענק. הוא מתלונן על עודף ה"פוליטקלי קורקט" בארגון, שהוביל לתלונות עליו בכל פעם שביטא את המילה המתחילה ב-F. וגם על העיסוק המופרז לתפיסתו בנושאים משפטיים ובענייני פרטיות. "בנינו חברות כדי ליצור מוצרים שמשרתים אנשים, לא לשבת בפגישות עם עורכי הדין", כתב ברדין. המסקנה מהמאמר של ברדין היא שמנהלים ויזמים צריכים להיזהר כשהם מוכרים חברות לתאגיד והמסקנה הפרטית שלו היא שמוטב היה לו לפרוש שנים קודם, במקום לנסות לשווא לשמור על תרבות הסטארט-אפ הישנה בתוך חברת הענק.
"בסוף המסר שלו קצת התבלבל"
המאמר של ברדין הפך באופן טבעי לשיחה חמה בעולם ההייטק הישראלי עם דעות לכאן ולכאן על הדברים שכתב. "אני חושב שהיו לו נקודות נכונות מאוד שביטאו את הדרייב היזמי של לנצח בכל מחיר והמחויבות להמשיך את המוצר והחזון. אלו דברים שיכולתי להזדהות איתם, אבל יש דברים שלא הסכמתי איתם. אתה לא יכול לקלל, לא בתאגיד ולא בסטארט-אפ, ונושאים כמו פרטיות הם מקודשים מבחינתי. אני חושב שבסוף המסר שלו קצת התבלבל", אומר ליעד אגמון, מנכ"ל ומייסד הסטארט-אפ הישראלי דיינמיק יילד, שנמכר ב-2019 למקדונלד'ס.
"הדבר הכי חשוב שיזם צריך לעשות אחרי האקזיט זה להבין שהחברה כבר לא שלו והוא כעת שכיר שצריך להתיישר עם מה שהתאגיד רוצה", מוסיף אגמון, שהחברה הראשונה שלו נמכרה למקאפי. "אין טעם להיות הקדוש המעונה ולריב על זה שלא הצלחת לשכנע את אנשי התאגיד. אני הייתי לוחמני כשהחברה הראשונה שלי נמכרה אבל הבנתי שצריך לשחק משחק אחר והמטרה היא לעמוד בציפיות של הרוכש. אם אתה לא יכול לעמוד בזה אז תפרוש. זה קצת שחצני לחשוב שאתה מבין משהו שהחברות הגדולות לא מבינות".
בכל הנוגע לדרישות מצד עובדים, אגמון חושב שברדין צריך להבין שזוהי רוח התקופה בשוק ההייטק כולו. "גם בסטארט-אפ עם עובדים צעירים המצב דומה. אנחנו נמצאים בשוק ההייטק, שבו לעובדים יש דרישות והם תמיד יכולים ללכת למקום אחר. היזם צריך את העובדים יותר מאשר הם צריכים אותו. זה נכון על אחת כמה וכמה לגבי גוגל, שם עובד לא מרוצה יכול גם לעבור צוות", אומר אגמון. "צריך להבין גם שיש תמיד פער בין היזם, שהמוצר הוא כל עולמו והמחויבות שלו היא אבסולוטית, לבין העובדים שזה לא כל עולמם, גם אם יש להם אופציות בחברה. לפעמים זה יכול לתסכל את היזם שהעובדים לא מוכנים לעבוד בסופ"ש אבל זאת דרכו של עולם".
"דרישות העובדים לא פוגעות ביצירתיות ובמחוייבות"
"אני בטוח שעובד שיוצא ליוגה באמצע היום וחוזר לעבודה הוא דווקא יותר רענן ויצירתי. זה דבר טוב", אומר לירון דמרי, מייסד שותף ונשיא חד-קרן מניעת ההונאות באינטרנט פורטר, "אנשים לא עובדים היום על פס ייצור ואנחנו יודעים שהתהליך היצירתי הוא לא לינארי, אז זה עוזר לצאת ולחזור. רמת הדרישות של עובדים צעירים עלתה כי יש להם תפיסה יותר מאוזנת על מה חשוב בחיים. אבל אני חייב לומר שאף פעם בשבע השנים מאז שהקמנו את החברה לא הרגשתי שהדרישות של העובדים מבחינת תנאי עבודה פוגעות ביצירתיות והמחויבות שלהם. להיפך גיליתי עובדים מדהימים שמקדמים את ההייטק הישראלי לאיפה שהוא היום".
דמרי, שהסטארט-אפ שעבד בו בעבר פרוד סיינס נרכש על ידי פייפאל האמריקאית, יכול להבין חלק מהתחושות שמתאר ברדין. "אני מכיר את התחושה הזאת של התנגשות ציוויליזציות בין הסטארט-אפ לתאגיד", הוא אומר. "אבל אני לא מסכים עם ברדין בכל דבר וחושב שזה טבעי והגיוני שתאגיד, שכל דבר שהוא עושה בעל השלכות רחבות, ינסה לאזן בין מהירות לזהירות. אני יכול להגיד שאנחנו בפורטר דווקא למדנו המון מהניסיון הקודם שלנו בתאגידים אמריקאיים, בכל הנוגע ליישום של תרבות ארגונית, ניהול והבנה של אחריות רחבה. אלו אולי לא דברים סקסיים אבל זה נתן לכל התעשייה הישראלית הרבה כוח".
תזכורת ליתרונות הסטראט-אפ, למרות הקשיים
ד"ר עידו ליברטי עבד שנים רבות בתאגידים כמו יאהו ואמזון, שם כיהן כמדען ודירקטור בשירותי הענן של החברה. ב-2019 הוא הקים את הסטארט-אפ פיינקון בתחום למידת המכונה. ליברטי אומר שהוא יכול להבין חלק גדול מהדברים עליהם מדבר ברדין. "לענקיות הטכנולוגיה יש כישרונות מדהימים ואנשים חכמים ומסורים, אבל אין ספק שאנשים שעובדים בתוך מערכות שבעות, הם פחות רעבים פיזית ומנטלית", אומר ליברטי. "הרבה פעמים אנשים לא מבינים איך חברות קטנות יכולות לנצח את גוגל ואמזון, הסיבה היא שבסטארט-אפים יש 10 מהנדסים שמוכנים לעבוד כמו חיות. בסטארט-אפ הראשון שלי הלכנו ראש בראש מול סמסונג ו-LG, שהיו להן תקציבי ענק , וניצחנו. אנחנו עושים את זה גם בסטארט-אפ הנוכחי". לגבי הפינוקים שמציעים התאגידים, ליברטי אומר כי לדעתו "זה משחית ומיותר אבל אני לא יכול לומר האם זה פוגע ביצרנות".
חלק מההבדל במוטיבציה בין עובדים בסטארט-אפים לתאגידים נובע לדעתו מהאופציות לקידום מהיר. "עובד בסטארט-אפ מבין שהוא 10% מכוח העבודה של החברה ויודע שאם הוא סוגר חוזה עכשיו, הוא מעלה את השווי שלה פי שלושה. זה נותן לו מוטיבציה מטורפת", הוא מוסיף. "לעומת זאת בחברה שמעסיקה 80 אלף מהנדסים אתה אחראי על הצופצ'יק של הקומקום ומתקדם מאד לאט כי תמיד יש רבים לפניך. יש לי חבר טוב שהוביל פרויקט של מאות מיליוני דולרים אבל הקידום שלו נחסם בגלל שאמרו לו שהוא לא כתב בתוכו מספיק שורות קוד".
לדעת סיון שמרי דהן, שותפה מנהלת בקרן קומרה קפיטל, המאמר של ברדין הוא תזכורת לעובדי הייטק צעירים בארץ להעדיף לעבוד בחברות סטארט-אפ מקומיות על פני תאגידי הענק הגדולים. "התאגידים מפנקים את העובדים בצורה לא פרופורציונלית אבל מעבר לכסף חשובה תחושת מימוש עצמי ויכולת להגשים מטרות", היא אומרת. "מפתח בסטארט-אפ יהיה הרבה יותר מסופק מזה שהוא כותב קוד ומוביל מוצר חדשני באמת מאשר שהוא יוכל לצאת ליוגה בצהריים או יקבל עוד מתנה הביתה".