עסוקים סגורים על רק מגפת הקורונה / צילום: כדיה לוי
הימים האחרונים ואלה שעתידים לבוא מציבים לפתחם של מעסיקים שורה של סיטואציות לא סבירות, אשר שמות בצד האחד את זכותם של העובדים לבחור כיצד לנהוג, ומנגד מצפות ממעסיקים לספוג את ההשלכות של אותן הבחירות של עובדים. כך בנוגע לזכות של עובדים לבחור אם להתחסן או לא, וכך בנוגע לזכות של עובדים לבחור לצאת לנופש במדינה אדומה שמחייבת לאחר מכן בידוד. שתי הסיטואציות הללו, שמפרות את האיזון בין הזכות של העובד לזו של המעסיק, מאלצות את קהילת המעסיקים לקבל החלטות מורכבות ולא פשוטות, בהיעדר כל חקיקה מפורשת בנושא.
בשבועות האחרונים היינו עדים לשורה של מעסיקים אשר החליטו לנהוג באחריות ולדאוג שכל הבאים בשעריהם לא ייחשפו לחולה קורונה מאומת, עד כמה שניתן. עשו זאת עיריות, מועצות ובתי השקעות אשר קבעו כי מי שלא התחסן יידרש להציג בדיקת קורונה שלילית כתנאי להיכנס למקום העבודה.
הגדיל לעשות יו"ר מפעל הפיס, שפרסומים בתקשורת דיווחו כי הודיע שעובד שלא יתחסן, יפוטר. אפשר כמובן להתווכח לגבי מידת החוקיות של צעד כזה או אחר - ועד כמה יש לאפשר את אפקט הדומינו שהצעדים הללו מייצרים. עם זאת, המציאות בשטח היא מורכבת, ובסופו של יום מעסיקים נאלצים להגן על עובדיהם ועל קהל הבאים בשעריהם, ואין להם דרך לעשות זאת - למעט באמצעים שננקטו עד כה.
עוד צריך לזכור, שכניסתו של עובד חולה למקום העבודה עשויה להוביל לסגירתו של המקום לשם ביצוע חקירה אפידמיולוגית, וסגירה שכזו (עוד לאחר כל הסגרים שכבר הוטלו) פוגעת עוד יותר בטובת המעסיק. לכן מעסיקים אף מצפים מעובדיהם שיפגינו מידה של סולידריות חברתית וישימו לנגד עיניהם את טובתו של הכלל על פני האינטרס הפרטי שלהם - עד כדי כך שיש הטוענים כי עובד שלא נוהג בדרך זו - אינו מתאים להישאר במקום העבודה.
ההחלטה אם להתחסן או לא היא ללא ספק בחירתו האישית של הפרט ואין למעסיק שום זכות להתערב בה. מן הצד השני - ההשלכות של אותה החלטה מייצרות גם זכות למעסיק לבחור אם להתיר את כניסתו של העובד לעבודה, וגם בהחלטה הזו נדרש שלא להתערב. ואולם, עובדים רבים סבורים כי זכות הבחירה נתונה רק להם, ולכן החלו הליכים בבית הדין לעבודה נגד אותם מעסיקים אשר "העזו" למנוע את כניסת העובדים למקום העבודה. הליכים אלה, שמתנהלים במערכת המשפטית העמוסה לעייפה, יוכרעו לוודאי בזמן הקרוב, בתקווה שמהם תבוא הישועה ותינתן הגושפנקא לקהל המעסיקים לנהל את עסקם כפי שבחרו.
צעד נוסף ומתבקש בימים אלה, בייחוד לקראת פסח, הוא מתן פטור למעסיקים מתשלום דמי בידוד לעובד אשר בחר שלא להתחסן ויצא לחופשה במדינה אדומה - כך שבעת חזרתו הוא יידרש לבידוד. לא מתקבל על הדעת שמעסיק הוא זה שיממן בעבור אותו עובד את ימי הבידוד שנבעו מחופשתו, ואין סיבה שהוא יישא בנטל הכספי בשל ההחלטות שהעובד מקבל. כשם שעובד מחליט לבדו אם לקבל את החיסון או אם לנסוע למדינה אדומה, יתכבד ויחליט לבדו כיצד לממן את תקופת הבידוד אשר תוטל עליו בשל בחירות אלה.
חוקי העבודה במדינת ישראל אמנם יצרו לעובדים שורה של זכויות שנועדו לשם קידום רווחתם (כמו מימון ימי חופשה, מימון ימי מחלה, ותשלום בעבור נופש אחת לשנה) - אך אלה נוצרו מתוך תובנה ששני הצדדים פועלים לשם קידום האינטרסים האחד של השני, ולא כשהאחד רואה את טובתו בלבד. בעת הזו, כשקהל המעסיקים נותר למעשה "חשוף בצריח" - הוא עושה שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לשמור על ה"בית" שבנה במו ידיו. הן למען תועלתו האישית, והן למען כל שאר העובדים באותו מקום עבודה, שעבורם ה"בית" הוא מקור כלכלי וחברתי כאחד, שערכו לא יסולא בפז.
הכותבת מתמחה בייצוג מעסיקים, ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין