ממשלת מעבר או ממשלת מנדלבליט?
מה המשותף למינוי פרקליט מדינה, השקת תוכנית כלכלית להנעת המשק, מינוי מפכ"ל המשטרה וההחלטה על העברת גלי צה"ל ממשרד הביטחון? נכון, כולן פעולות שהיועץ המשפטי לממשלה אוסר על הממשלה לבצע לאחר התפזרות הכנסת, בתקופה בה הממשלה היא "ממשלת מעבר".
עוד לפני שצוללים לפרטים, חשוב להבין שהקביעה לגבי ממשלת מעבר והמגבלות עליה אינה מצויה בחוק, שכן חוק יסוד: הממשלה דורש קיומה של רציפות שלטונית, ואינו מבחין בין סמכויות הממשלה טרם פיזור הכנסת ולאחר פיזור הכנסת. כל המגבלות נוצרו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, וחלקן גובו בפסיקת בג"ץ, בטענה כי יש לרסן את הממשלה בתקופה של טרום בחירות.
במבט ראשון נראה אולי כי יש לנו כאן דוגמה בה היועמ"ש מתנהל בצורה שקולה ונבונה יותר מאשר המחוקק, כאשר הוא אומנם ממציא מגבלות ממוחו הקודח, אולם באמת, למה לא להגביל מעט את פעילות הממשלה לתקופה קצובה, רק עד לאחר שייערכו בחירות ותוקם ממשלה חדשה?
אלא שהמציאות, מתברר, מלמדת אותנו שוב שהמחוקק חכם יותר מפרשניו המתחכמים של החוק. התוצאה של המגבלות שהטיל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט על הממשלה הובילו למצב בו במשך למעלה משנתיים תפקדה ממשלת ישראל ללא מפכ"ל משטרה, וכבר שנה ורבע לא מונה פרקליט מדינה קבוע, ובינתיים לא מושקת תוכנית כלכלית עדכנית להצלת המשק הישראלי ומאות אלפי משפחות ישראליות שנפגעו בתקופת הקורונה.
כמובן, המגבלות הדרקוניות הללו שיצר היועמ"ש, בגיבוי בג"ץ, בולטות בחריגותן לאור פסיקת בג"ץ בעבר, כאשר איפשר לאהוד ברק, למשל לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים בתקופת בחירות; ובדומה התיר לאהוד אולמרט לדון עם הסורים על עתיד רמת הגולן לאחר שהתפטר מתפקידו.
ושוב, יקשה הקורא, כמה נזק יכול להיגרם ממגבלות מסוימות לתקופה מוגבלת שיוטלו על הממשלה? בדיקה עדכנית של התנועה למשילות ודמוקרטיה מעלה כי ב-15 השנים האחרונות הייתה הממשלה בתקופה שתחת המגבלות משך 1,520 יום. מגבלות היועמ"ש שהוטלו ללא כל מקור בחוק יצרו מצב שבו משך למעלה מ-4 שנים מתוך תקופה של 15 שנה אין במדינת ישראל ממשלה מתפקדת. משרות לא מאוישות, משימות לא מבוצעות, והאזרחים והמשק הישראליים סופגים את הנזק.
למעשה מדובר בדרך נוספת, המצטרפת למגבלות רבות נוספות, בה מבקש מוסד היועץ המשפטי לממשלה להפוך לראש הממשלה בפועל ולשלוט בפעולות הממשלה. למעשה, הנחיה תמימה לכאורה, שנועדה לרסן את הממשלה בתקופת הבחירות, על אף שמדובר בתקופה בה האזרח מחזיק בכוח הרב ביותר על נבחרי הציבור, הפכה את היועץ המשפטי לממשלה לשליט בפועל משך קרוב לשליש התקופה שנבדקה, ולמעשה להרבה יותר מכך בשנים האחרונות.
המסקנה המתבקשת היא שהמחוקק, אשר חוקק את חוק יסוד: הממשלה, היטיב לצפות את העתיד מהיועמ"ש ומבית המשפט, וקבע מנגנון אשר נועד לאפשר יציבות והמשכיות שלטונית. דווקא התעלמותם היהירה של נציגי מערכת המשפט מרצון המחוקק היא המובילה את מדינת ישראל לחוסר יציבות, לשימוש שיטתי בממלאי-מקום חלף מינויים קבועים, ופוגעת פעם אחר פעם באיכות חייו של האזרח.
הכותב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
