לשכת התעסוקה בת"א. להעניק אבטלה לתקופה מוגבלת / צילום: שירות תעסוקה
שנה למשבר הקורונה, זמן לחשבון נפש. למרות שנראה כי תהליך החלמת המשק כבר החל, אופוריית החיסונים השכיחה מאיתנו את העובדה כי כלכלת ישראל עדיין צריכה להתמודד עם תסמיני הפוסט קורונה - אבטלה גבוהה, גירעון עצום, חוב הולך ותופח, ופריון נמוך.
אחת הטעויות הקשות ביותר שביצעה הממשלה היוצאת היא מדיניות החל"ת המזיקה. על פי מדיניות זו, הזכאות לדמי אבטלה הורחבה לכלל העובדים, ונקבע כי היא תימשך עד יוני 2021, כל עוד האבטלה תישאר גבוהה. בתחילת המגפה, היה הגיון להרחיב את הזכאות לדמי אבטלה כדי לאפשר למובטלים הרבים תמיכה כלכלית בתקופת הסגר. אולם בכך שנקבע מראש משך זכאות ארוך, נוצר תמריץ שלילי ליציאה לעבודה ויכולת ההתאוששות של המשק נפגעה. מדיניות זו גרמה לאנומליה אותה אנו רואים היום - גם אבטלה עמוקה וגם עודף ביקוש לעובדים בו-זמנית.
טעות נוספת הייתה מתן מענקים אוניברסליים שאינם ממוקדים באוכלוסיות שנפגעו מהקורונה. מענקים אלו ניתנו על מנת "לתמרץ" את הכלכלה, אך היו חסרי הגיון מכיוון שמגבלות בריאותיות רבות עדיין היו בתוקף והמשק טרם חזר לפעילות מלאה. מדיניות פזרנית זו הגדילה את הגירעון והעמיקה את החוב, ללא תועלת ממשית לציבור.
שלושה אתגרים עיקריים
הממשלה הבאה שתיבחר תצטרך להתמודד עם מספר אתגרים.
ראשית, עליה להתגבר על בעיית האבטלה. על מנת לעשות זאת על הממשלה לטפל הן בצד הביקוש והן בצד ההיצע בשוק העבודה. בצד הביקוש, ניתן להגביר את הביקוש לעובדים באמצעות הפחתת עלויות העסקה, לפחות באופן זמני. כך נוכל למנוע קריסת עסקים ונתמרץ מעסיקים לפתוח עסקים חדשים שיגדילו את מספר מקומות העבודה. באופן זה נבטיח את קליטת כלל המובטלים בחזרה לשוק העבודה, בשכר גבוה יותר מדמי האבטלה אותם הם מקבלים היום. הגדלת ההכנסה הפנויה של המובטלים גם צפויה להגדיל את הוצאותיהם ובכך לתרום לגידול בביקושים ולעידוד הצמיחה הכלכלית. בצד ההיצע, על הממשלה לחזור למתווה דמי האבטלה המקורי, שבו הזכאות לדמי אבטלה תינתן למשך זמן מצומצם, ולאחר התייצבות שבועית בלשכת התעסוקה. כך נוכל למגר את האבטלה מרצון, ולתת סיוע רק למובטלים שטרם מצאו עבודה.
האתגר השני העומד בפתחה של הממשלה העתידית הוא הגירעון הגבוה והחוב הציבורי המתלווה אליו. חובות ציבוריים הם כאבן ריחיים על צוואר המשק. הם פוגעים ביציבות המשק וביכולתו לעמוד מול טלטלות. על מנת להבטיח את המשך היציבות הכלכלית נוכח משברים עתידיים, ביטחוניים, מדיניים או כלכליים, שעוד נכונו לנו, עלינו לחזור במהירות לתוואי גירעון שיוריד בחזרה את גובה החוב. כדי להקטין את הגירעון תוך הימנעות מהעלאת מסים שתפגע במשק, על הממשלה להקטין את הוצאותיה על ידי התייעלות גורפת במגזר הציבורי. באמצעות ביטול הקביעות דה פאקטו של העובדים ועל ידי קביעת גובה השכר על פי תפוקה ולא על פי ותק, ניתן להגדיל את היקף השירותים הציבוריים ללא הרחבת מספר התקנים. על הממשלה לשאוף לשירות ציבורי רזה, יעיל ואיכותי, שיפעל לטובת האזרחים ולטובת המגזר העסקי.
בנוסף, בפני הממשלה הבאה עומד האתגר של הגדלת הפריון הנמוך במשק, שהוא המפתח להעלאת רמת החיים של כלל האוכלוסייה. אחת הסיבות לפריון הנמוך היא כוחם המופרז של איגודי עובדים, שנובע מזכות השביתה הבלתי מוגבלת, גם בשירותים חיוניים. באמצעות השביתות מונעים ארגוני העובדים רפורמות חשובות ופוגעים בהתייעלות המשק. השביתות המרובות וחוסר היעילות פוגעים גם בכושר ההשתכרות במגזר הפרטי שמקבל שירותים ירודים ולא אמינים. גורם נוסף הוא חינוך טכנולוגי נחות שמוריד את כושר ההשתכרות של דור העתיד. חלק נרחב מהילדים לא מקבל את סט הכישורים להם הוא זקוק כדי להתפרנס בכבוד, ונאלץ להסתפק בעבודה בשכר נמוך עם פריון נמוך. גם הביורוקרטיה והרגולציה המיותרת יוצרות עומס על עסקים, שנאלצים להתמודד מול גופי ממשלה במקום לייצר ערך כלכלי, וכך מורידות את הפריון הממוצע.
לממשלה הבאה לא יינתנו מאה ימי חסד, וגם לא שבוע. האתגרים רבים והזמן דוחק. אזרחי ישראל ראויים לממשלה שתפעל לטובתם מתוך ראיה ארוכת טווח, ושתבצע רפורמות שיבטיחו צמיחה ושגשוג.
הכותבת היא חוקרת בפורום קהלת לכלכלה ומרצה באוניברסיטת אריאל