יו"ר מרצ ניצן הורוביץ' מצביע / צילום: רענן כהן
מעל שפע הנתונים שזרמו במהלך יום הבחירות הדרמטי שחווינו ואשר תוצאותיו, נכון לרגע כתיבת שורות אלה אינן ברורות באופן מוחלט, כיכב נתון "אפור" ו"פקידותי" - אחוז ההצבעה. רבים סוברים כי נתון זה זוכה לעדנה במהלך יום הבחירות רק בשל העובדה ששאר הנתונים, המעניינים באמת לכאורה, חסויים.
אך המעטת חשיבותם של נתוני אחוז ההצבעה עושה להם עוול שכן מדובר באחד הגורמים המשמעותיים ביותר לתמונת המפה הפוליטית העתידית וקביעת תוצאות הבחירות במיוחד במערכת בחירות מקוטבת וצפופה כמערכת הבחירות שאנחנו נמצאים בסיומה.
העובדות ידועות, בבחירות מרץ 21' נקבע שיא שלילי של אחוזי הצבעה מאז 2009 של 67.2% בלבד שמהווים כ-4.2% ירידה מהבחירות הקודמות. אך מעבר לנתון הפורמלי ראוי לבחון את השפעותיו מרחיקות הלכת של הנתון הבודד אך המשמעותי הזה.
התעמקות בסוגיית ההשפעה של אחוז ההצבעה על תוצאות הבחירות מלמד על שני תחומי השפעה בולטים: טכני מחד ומהותי מאידך ושניהם מחזקים את המפלגות הקטנות על חשבונן של המפלגות הגדולות.
נתחיל עם ההשפעה הטכנית הממוקדת בחישובי המנדטים הניתנים לכל מפלגה. כידוע המחסום הראשוני לכניסה לכנסת הינו אחוז החסימה המוכר העומד כיום על 3.25% מן הקולות הכשרים שנמנו בבחירות.
תרגומו של אחוז זה בכל בחירות למספר נומינלי של קולות מניב בכל מערכת בחירות מספר אחר שמשתנה בהתאם לסך המצביעים. ככל שמספר המצביעים נמוך יותר כך מספר הקולות המאפשר את צליחת אחוז החסימה בשלום הינו קטן יותר. עובדה זו מקלה באופן משמעותי יותר למפלגות קטנות אשר מתמודדות עם אחוז החסימה שכן די להן בהשגת מספר קטן יחסית של קולות על מנת להיכנס לכנסת ובכך לשנות דרמטית את מפת חלוקת המנדטים.
אך כאמור, זוהי ההשפעה הטכנית-מתמטית בלבד בעוד ההשפעה המרכזית של אחוז החסימה על תוצאות הבחירות נובעת מגורם מהותי הרבה יותר. חלוקה לא מדוברת של המערכת הפוליטית הישראלית הינה, מה שמכונה בעגה הפוליטית, מפלגות "פריכות" לעומת מפלגות "קשיחות".
בעוד המפלגות הקשיחות נהנות מקהל מצביעים נאמן ואידאולוגי אשר מזדהה ברמה האישית עם המפלגה, ערכיה ודרכה, המפלגות הפריכות זוכות לקבל את קולותיהם של מצביעים פחות אידאולוגיים אשר מחפשים בית פוליטי בהתאם לסיטואציה הפוליטית הנכונה למערכת הבחירות הספציפית.
לא כאן המקום לדון בחלוקה משמעותית זו ולהציב את המפלגות שונות שהתמודדו בבחירות האחרונות כאן או כאן, אך מטבע הדברים באופן כוללני ניתן לומר כי המפלגות הקשיחות נוטות להיות מפלגות קטנות הנשענות בעיקרן על גרעין אידאולוגי יציב וחזק.
אם נייצר זיקה בין חלוקה זו לנתון הטכני של אחוז החסימה נוכל להפיק את התובנה המשמעותית כי אחוז הצבעה נמוך תורם באופן ניכר למפלגות הקשיחות שהן כאמור, בדרך כלל המפלגות הקטנות יותר. תובנה זו בנויה על העובדה שמצביעים אידאולוגיים אשר מזדהים באופן עמוק עם המפלגה לא נוטים לוותר על זכותם להצביע למפלגה שאיתה הם כל כך מזדהים בעוד מצביעים מזדמנים נוטים באחוזים גבוהים יותר לוותר על עצם זכות ההצבעה.
תוצאות הבחירות כפי שמסתמנות כעת מלמדות באופן מובהק על שתי ההשפעות שהצבנו כאן. זוהי שעתן הגדולה של המפלגות שנחשבו גבוליות על סף אחוז החסימה. כל המפלגות שסומנו על ידי הפרשנים הפוליטיים כפוטנציאליות לריסוק ואף הופעל עליהן לחץ לא מבוטל מתוך המחנה שאליו הן משתייכות לפרוש מן המירוץ או להתאחד עם "מפלגה אם" כדי למצות את קולות המחנה, מיצו באופן מלא ואף יותר מכך את כוחן הפוליטי.
ניתן לייחס תוצאה זו, בין היתר גם לאחוז ההצבעה הנמוך שתרם להגדלת המפלגות הקטנות והאידיאולוגיות על חשבון המפלגות האחרות. תוצאה זו משנה באופן מובהק את המפה הפוליטית שהכרנו בשנים האחרונות ומצריכה חשיבה מחודשת של הפוליטיקאים והפרשנים על המציאות הפוליטית בישראל.
הכותב הוא סוציולוגי וחוקר הציונות הדתית באקדמית גליל מערבי