מוחים על מדרגות בית הנבחרים בג'ורג'יה נגד החוק שמגביל את ההצבעה, מרץ / צילום: Reuters, DUSTIN CHAMBERS
ליגת הבייסבול של ארה"ב (MLB) השליכה ביום ו' פצצה: היא לא תערוך השנה את משחק הגמר שלה באטלנטה, בירת מדינת ג'ורג'יה. "החרימו את הליגה!", הגיב הנשיא לשעבר דונלד טראמפ ממועדון הגולף הפרטי שלו בפלורידה.
בייסבול אמנם שוקע לאיטו, אבל עדיין נהנה מפופולריות ניכרת, שני רק לפוטבול בין ענפי הספורט העיקריים באמריקה. בליגת הבייסבול יש 30 קבוצות ששוויין הכולל מוערך ב־66 מיליארד דולר. משחק האול־סטאר הוא מאורע מיוחד במינו. על פי תקוות מארגניו הפעם הוא עומד להיות אחד האקטים הראשונים של ההשתחררות מעול הקורונה.
הסיבה ליציאה מאטלנטה: התנגדות הליגה לחוק בחירות חדש, שקיבלה האסיפה המחוקקת של ג'ורג'יה. הנשיא ג'ו ביידן משווה אותו עם החוקים הגזעניים של מדינות הדרום, ששללו למעשה את זכות ההצבעה מהשחורים במשך 90 שנה. הליגה התייעצה עם קבוצותיה ועם שחקניה, בהווה ובעבר, "ועם רבים אחרים". היא הגיעה למסקנה שהסתלקות מאטלנטה היא הדרך הטובה ביותר "להפגין את ערכינו".
"האם אתן מקשיבות?"
הדמוקרטים אומרים שהחוק הזה הוא מהלך נקמה של הרפובליקאים על תבוסתם בבחירות לאחר, שהשתתפות חסרת תקדים של מצביעים שחורים איפשרה את ניצחונם בג'ורג'יה (ובמקומות אחרים).
הנשיא ביידן בירך על הודעת הליגה. קודמו טראמפ קרא להחרים את הליגה, מפני שהיא "מפחדת מפני השמאל הדמוקרטי הקיצוני".
"החרימו את ליגת הבייסבול ואת כל החברות השמאלניות (הוא השתמש במושג האמריקאי woke, שהאקדמיה ללשון העברית עדיין מתאמצת למצוא לו תרגום עברי), המנסות לשבש בחירות חופשיות והוגנות", הוסיף טראמפ, וסיים, "האם אתן מקשיבות, קוקה קולה, דלתא וכל השאר!"
השתיים האלה, שבסיסן בג'ורג'יה, "וכל השאר", גינו את החוק, או לפחות הסתייגו ממנו. מנכ"ל דלתא הכריז, ש"כל הגיונו של החוק מיוסד על שקר - שהיו אי סדרים גדולי ממדים בבחירות בג'ורג'יה ב־2020... לרוע המזל, התירוץ הזה משמש שורה של מדינות בכול רחבי ארצנו, המנסות לחוקק חוקים דומים להגבלת זכויות האזרח".
הביקורת מצד דלתא, שאטלנטה היא נמל הבית של מטוסיה, עצבנה את הרפובליקאים במידה כזו, שבית הנבחרים של ג'ורג'יה הצביע ביום ד' שעבר לבטל את הקלות המס המוענקות לענקית התעופה. נראה מה יעשו הסנאט והמושל.
רפובליקאים בקונגרס בוושינגטון קראו ביום ו' לשלול מליגת הבייסבול את הפטור רב־השנים שהיא מקבלת מחקיקה אנטי־מונופוליסטית. סנאטור ימני אחד, מארק לי, ממדינת יוטה, צייץ: "הגיע הזמן שהממשלה הפדרלית תחדל להעניק זכויות־יתר לתאגידים ספציפיים ומועדפים - בייחוד אלה המענישים את מתנגדיהם הפוליטיים".
לא נתחיל ב־1619
משבר המערכת בארה"ב הוא כל כך עצום ממדים עד שאין לך קליפה שמתקלפת מבלי לגלות קליפה נוספת מתחתיה. הפוליטיקה, החברה, היחסים הבין־גזעיים, התרבות, המסחר והספורט מעורבים זה בזה כמעט ללא תקנה, ומאיימים על שלומה של אמריקה במידה שאפשר רק לנחש.
נקודת ההתחלה כל כך מוקדמת עד שה"ניו יורק טיימס" החליט לפני שנתיים להקדים ולייחס אותה לשנת 1619, שבה הגיעה אניית העבדים הראשונה לחופי צפון אמריקה. בשל קוצר היריעה אנחנו נימנע מלחזור כאן אל תחילת המאה ה־17, ונסתפק בינואר 2021, כאשר רוב צירי בית הנבחרים של המפלגה הרפובליקאית ניסו למנוע את אישור תוצאות הבחירות לנשיאות במליאת הקונגרס. את מוסיקת הרקע של ניסיונם סיפקה להקה של בריונים, מהם חמושים, שפרצו אל גבעת הקפיטול, הניסו את חברי הקונגרס אל מקלטים, ורצחו שוטר אחד.
הבחירות לא בוטלו, אף כי דונלד טראמפ מוסיף לטעון שהן זויפו "בגדול". המפלגה הרפובליקאית מוסיפה להתאבק בעפר רגליו. נציגיה באסיפות המחוקקות של מדינות הנמצאות בשליטתה (קצת יותר מחצי המדינות של ארה"ב) התחילו בערך 250 יוזמות חקיקה נפרדות.
מגמת החוקים היא לקצר את פרק הזמן הניתן להצבעה, אם בימים הקודמים לבחירות ואם ביום הבחירות עצמו; להקטין את מספר הבוחרים המורשים להצביע במה שישראלים מכנים קלפיות לנפקדים; ולהטיל חובת זיהוי על מצביעים, שעד כה לא נדרשו להציג מסמכי זיהוי.
בארה"ב אין תעודות זהות בתור שכאלה, ואנשים נוטים להשתמש ברישיונות הנהיגה שלהם לצורכי הזדהות; כמובן, לרבים אין רישיונות נהיגה. על פי 'האיחוד האמריקאי לזכויות האזרח' (ACLU), הדרישה להזדהות תפגע ללא יחס בשחורים, של־25% מהם אין מסמכים מזהים. אצל הלבנים השיעור הוא רק 8%.
יותר מדי מצביעים
הגאות במספר המצביעים השחורים בבחירות של השנה שעברה הניבה את שיעור ההשתתפות הגדול ביותר זה מאה שנה, כמעט 67%. ב־2016 וב־2012 השיעור עמד על סביבות 55%.
בג'ורג'יה הבחירות לנשיאות הוכרעו על חודם של קצת פחות מ־12 אלף קולות מתוך 7.23 מיליון. על פי סקרי היציאה, טראמפ זכה ב־69% מקולות הלבנים; ביידן זכה ב־88% מקולות השחורים. מספר המצביעים ב־2020 היה גדול ב־1.8 מיליון מזה של 2016.
בתחילת ינואר, ג'ורג'יה ערכה בחירות מיוחדות לסנאט. לתדהמת אמריקה, היא בחרה שני סנאטורים דמוקרטיים, יהודי ושחור. הפרשי ניצחונם היו גדולים אפילו מזה של ביידן.
ביידן היה מנצח גם בלי ג'ורג'יה, אבל הבחירות לסנאט בג'ורג'יה היו גורליות: הן העבירו את מלוא השליטה בקונגרס לידי הדמוקרטים. בלי ג'ורג'יה תכנית ההצלה לנפגעי הקורונה (1.9 טריליון דולר) ותכניתו המוצעת של ביידן לשיקום התשתית (2־3 טריליון דולר) לא היו מועמדות אפילו להצבעה.
מאחר שהרפובליקאים בג'ורג'יה מחזיקים הן בכהונת המושל והן בשני הבתים של האסיפה המחוקקת, הם היו חופשים ליזום ולאשר במהירות גדולה את ההגבלות על תהליך ההצבעה.
לפי מבקרי החוק, ההגבלות החדשות עומדות לפגוע בעיקר בשחורים. סניגורי החוק טוענים, שהביקורת עליו נעוצה באי־הבנה. ענייננו כאן אינו תוכנו של החוק, אלא תוצאות המחלוקת שהוא עורר: הצטרפותם של ענקי תעשיה למערכה נגדו.
תאגידים ועונשים
"קוקה קולה", שבסיסה בג'ורג'יה, הכריזה שההשתתפות בבחירות היא "זכות יסוד", החוק "אינו מתקבל על הדעת" והוא "צעד אחד אחורה". "הום דיפו" הכריזה ש"בחירות צריכות להיות נגישות, הוגנות ובטוחות". ענקית המשלוחים וההובלה UPS עומדת על זכותם של "כל בעלי זכות ההצבעה לעמוד בחובתם האזרחית".
מה יכולים הענקים האלה לעשות לג'ורג'יה? העונש האולטימטיבי יהיה כמובן להוציא את עסקיהם ממנה. אבל זה לא יקרה. עונש סביר יותר הוא להימנע מתרומות למועמדים של המפלגה הרפובליקאית. על תרומות קמות ונופלות מועמדויות.
תאגידים מסחריים הענישו בשנים האחרונות מדינות בשליטה רפובליקאית על חוקים ועל תקנות שנתפסו כמנוגדים לזכויות האזרח.
צפון קרוליינה, למשל, הגבילה ב־2016 את כניסת טראנסג'נדרים לשירותים ציבוריים של מיגדרם הביולוגי. תגובת עולם העסקים הדהימה את הרפובליקאים המקומיים. היא עמדה לעלות למדינה כמעט ארבעה מיליארד דולר באובדן הכנסות מהשקעות וממסים. שנה אחת אחר כך, הרפובליקאים נכנעו וביטלו את החוק. באמצע, המושל שחתם על החוק הובס בבחירות.
ספורט ועסקים לא נועדו להיות בפוליטיקה. הם הגיעו אליה, מפני שבאמריקה הקרועה לגזרים הכול טבוע בחותם פוליטי. וזו רק ההתחלה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny