בנין בית הדין הארצי לעבודה ירושלים / צילום: רפי קוץ
צורות העסקה חדשות צצות כיום חדשות לבקרים. שוק העבודה משתנה, גם בגלל הטכנולוגיה וגם בגלל הרצון של עובדים ומעסיקים כאחד לנהל את ההתקשרות ביניהם אחרת.
לא כולם רוצים להיות מועסקים כעובדים מן המניין, גם אם זה אומר ויתור על זכויות מסוימות, ולא כל בעל עסק מעוניין להעסיק את כולם במתכונת התקשרות של יחסי עבודה.
בזמן משבר הקורונה, למשל, היו כאלו שהעדיפו להתקשר בדרך של "פרילנסר" (מצד מעסיקים ועובדים כאחד), בשל שורה של יתרונות שהקלו עליהם לצלוח את התקופה הלא פשוטה. אבל מה קורה אם אותם פרילנסרים חושבים בדיעבד שזכויותיהם קופחו?
לאחרונה ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין חשוב ותקדימי, אשר היה אמור להסדיר, סוף-סוף, את סוגיית ההכרה בדיעבד בקיומם של יחסי עבודה. בגלל חשיבותה של הסוגיה, הוא ניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור. אלא שפסק הדין, שהיה אמור להוות בשורה ואולי לייצר וודאות בשוק העבודה, דווקא טרף את הקלפים ויצר עננה של חוסר ודאות מסוג אחר.
חשוב לציין כי ישנם ניצנים מעודדים בפסק הדין, המכירים בכך ששוק העבודה הלך ומשתנה, ואף הוצג ספק אם יש מקום לאותה גישה פטרנליסטית רווחת שסבורה כי העובד הוא לרוב הצד החלש ביחסי העבודה, ובהתאם, סברו גם כל חברי ההרכב כי חובת תום הלב היא אמת מידה חשובה בבחינת היחסים שבין הצדדים.
מנגד, לראשונה נקבע בפסק הדין כי מעתה ואילך מוקנית לבתי הדין לעבודה סמכות חדשה לחייב מעסיק בפיצוי לא ממוני (או במילים פחות יפות "קנס כספי") אם התקשר בהסכם עם פרלינסר, במקרה שבעצם מדובר בעובד.
החובה לערוך בירורים בתחילת הקשר אם מדובר בעובד או לא - נקבעה ככזו שמוטלת לפתחו של המעסיק לבדו; החובה לפצות את ה"פרילנסר" בדיעבד על כל הזכויות שנמנעו ממנו, ולמען יראו וייראו גם מעסיקים אחרים - מוטלת לפתחו של המעסיק לבדו, וכל זאת בנוסף לחובה שקיימת כבר היום - לוודא שהזכויות הכספיות של אותו "פרילנסר" לא קופחו על ידי המעסיק בשל ההתקשרות בדרך זו.
מהו אותו שיעור הפיצוי (קנס כספי) אשר נוצר לראשונה במסגרת פסק הדין? נקבע שסכומו ישתנה ממקרה אחד למשנהו בהתאם לנסיבות, כך שגם בעניין זה - לא רק שלא השגנו שום ודאות, אלא שנוצרה בשוק העבודה זירת מחלוקת חדשה, שתאלץ את הצדדים לשכנע את השופט להפעיל את שיקול דעתו נכונה. הדבר עשוי לייצר "מבול" של תביעות נגד בעלי עסקים מצד פרילנסרים, ולו רק מן הטעם שאלו יסברו כי אין להם מה להפסיד.
היוזמה של בית הדין להסדיר סוגיה בוערת ועדכנית שמשפיעה על המשק היא מבורכת. אולם בפסק הדין הרבה הוטל על כתפי המעסיק, והעובד נותר עשיר בזכויות לרוב. אמנם נקבע כי העובד חייב לנהוג בתום לב כלפי אותו "מקור" אשר סיפק לו עבודה לאורך השנים, אך כיצד אותה חובה מתרגמת למעשים ומטילה חבות כלשהי לפתחו של העובד?
זה עדיין לא ברור, או שמא זה ברור ובעצם לא הוטלה חבות כזו. יש לקוות כי השופטים בפסיקתם ימצאו את הדרך לאזן נכונה בין הזכויות והחובות שמוטלים לפתחם של כל אותם "פרילנסרים", ולא להשאיר את הנטל על כתפי המעסיק לבדו.
הכתובת היא מומחית בייצוג מעסיקים בדיני עבודה, ראש מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין