גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הפגנה בדרישה לחקור את פרשת הצוללות / צילום: רפי קוץ

לאחרונה פורסם כי עם הגשת כתבי האישום החמורים בפרשת הצוללות, פנתה המדינה לבית המשפט בבקשה להטיל חיסיון ולקיים את הדיונים בתיק המתוקשר והרגיש מאחורי דלתיים סגורות. עצם הגשת הבקשה עוררה תגובות נזעמות, שכן על-פי כתב האישום נראה כי מדובר באחת מפרשיות השוחד הביטחוניות הגדולות שהיו כאן.

שלילת פומביות הדיון מהווה ללא ספק פגיעה חמורה באינטרס הציבורי של זכות הציבור לדעת ועלולה להתפרש כניסיון הסתרה מעיני התקשורת ודרכה מהציבור הרחב. אולם אלה לא בהכרח פני הדברים.

פומביות הדיון איננה האינטרס הציבורי היחיד החולש בזירה. קיימים אינטרסים רלוונטיים נוספים, וביניהם השמירה על ביטחון המדינה (ואזרחיה) ועל יחסי החוץ שלה. כאשר מתקיימת התנגשות בין אינטרסים מנוגדים, תפקידו של בית המשפט הוא לבחון אותם זה מול זה, לאזן ביניהם ולהכריע בכל מקרה לגופו איזה אינטרס להעדיף.

בשנת 1953 הורה שר הפנים דאז ישראל רוקח לסגור למספר ימים את ביטאוניה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), "קול העם" ו"אל-איתיחאד", בעקבות מאמרי ביקורת שפרסמו נגד הממשלה.

בתגובה עתרו הביטאונים לבג"ץ (בג"ץ "קול העם"). השופט שמעון אגרנט קיבל את עמדת העותרים וקבע לראשונה את נוסחת האיזון בין האינטרס של חופש הביטוי לבין אינטרס מוגן אחר: "כאשר חופש הביטוי מתנגש עם אינטרס מוגן אחר, ייסוג חופש הביטוי רק כאשר תתקיים ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית באינטרס האחר". זו הנוסחה המקובלת על בתי המשפט עד היום בכל הנוגע לחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

מערכת הביטחון, מטבעה ומעצם היותה חלק מהרשות המבצעת, תעדיף ככלל את האינטרס של שמירה על ביטחון המדינה ועל יחסי החוץ שלה על פני כל אינטרס אחר, במיוחד כשמדובר בנושאים הקשורים למערכות הגנה ונשק המיועדות להגן על המדינה מפני אויביה.

בהתאם לכך, עמדת מערכת הביטחון בתיק הצוללות עומדת בסתירה לאינטרסים הללו. בנקודה זו בדיוק נדרש בית המשפט להכריע בדילמה ולאזן נכונה בין האינטרסים המנוגדים, וזאת לפי הסמכות שהוקנתה לו בחוק בתי משפט התשמ"ד-1984, הקובע כי בית משפט רשאי לדון בעניין מסוים בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך לשם שמירה על בטחון המדינה או לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ שלה.

על בית המשפט לשאול את עצמו האם הפגיעה הצפויה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה כתוצאה מקיום דיון פומבי בתיק הצוללות, היא כזו שמצדיקה את הפגיעה בזכות הציבור לדעת. במקרה נקודתי זה, אפשר לדמיין מצב שבו הגילוי הפומבי של פרטי כתב האישום המתארים את ההתנהלות שהובילה לעסקה, יסכל גם את העסקאות הקיימות, כמו גם עסקאות עתידיות, לרכש ציוד הנדרש לביטחונה של מדינת ישראל.

יחד עם זאת, על מערכת הביטחון רובץ נטל כבד מאוד להצביע על פגיעה ממשית שתצדיק את סגירת הדלתיים, במיוחד לנוכח הפרסומים הרבים והמפורטים של פרטים מהחקירה. על מערכת הביטחון יהיה להצביע על פגיעה ממשית נוספת בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, נוסף לזו שייתכן שכבר נגרמה.

הכותב הוא שותף במשרד סבוראי, שחם-שביט, מומחה בעבירות ביטחוניות ובעבירות צווארון לבן, אל "מ במיל' בפרקליטות הצבאית