כוחות הביטחון בהר הבית / צילום: Reuters, Ammar Awad
העיתונאי יענקי פרבר פרסם לאחרונה מאמר שבו קרא לסגור את הר הבית ליהודים. קשה להאמין כיצד גורמים בחברה החרדית מתירים לעצמם להשתמש בטיעון של "פיקוח נפש" כדי לשלול את זכותם של יהודים לעלות להר הבית. כיצד הם מעזים לטעון זאת, אחרי שראינו את הצפצוף המתמשך והעקבי של חלקים מהציבור הזה על תקנות הקורונה, את קלות הדעת שלהם לנוכח סכנה מובהקת ומוחשית לשפיכות דמים במירון - לא "סכנה" ערטילאית ומגוייסת כמו זו שבהר. כיצד הם מתירים לעצמם לטעון זאת אחרי אסון שבועות בקרלין.
על פי הדיווחים, גורמים בהנהגה החרדית הרי לחצו לאפשר לעוד ועוד חוגגים להגיע למירון, בלי חשבון ובלי מכסות, ומעולם לא נטלו אחריות על התוצאות הקשות. תמיד נפנפו באצבע מאשימה כלפי אחרים. גם עכשיו היא הם עושים זאת.
לך תסביר ליענקי פרבר, שקרא לסגור את הר הבית ליהודים, שהטילים מדרום נחתו עלינו דווקא כשהוחלט לסגור את ההר ליהודים. לך תסביר לו את מה שכל תייר יפני או מלזי שנחת כאן ליומיים ואיננו אוטם עיניו מלהבחין בנגלה לעין מסוגל לראות: שהמשטרה לבדה בהר חסרת אונים. ששוטריה הם מושא ללעג, הבדיחה הכי טובה בעיר. צעירים מוסלמים מתירים לעצמם לבזות אותם, לדחוף אצבעות בצורת וי עד למרחק אפס מפניהם, להפיל אותם על הרצפה ובכך להשפיל אותם ואותנו.
לך תסביר לו שכוחות הביטחון שבנוכחותם הוא מסתפק בהר אינם מסוגלים לבדם להגן עליו ועל חבריו בכותל ואפילו לא על עצמם. והמדרון החלקלק במורד ההר מתחיל בהדרה עצמית של יהודים ממקום קודשם ביום ירושלים, ומסתיים בהתקפלות כללית מרחבת הכותל בליל שבועות. לך תסביר לו שמאורעות תרפ"ט פרצו בגלל צעדת בית"ר לכותל המערבי, ושגם אז, אפילו אז, נמצא מי שהאשים דווקא את צעירי בית"ר בתוצאות האיומות.
שיטת יגאל אלון גורסת שבמקום שבו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול - והיא שרירה ותופסת גם בהר הבית. אין בכוח מחנה צבאי לבדו להחזיק מעמד כנגד האויב. יוכיחו זאת יישובי גוש קטיף וציר פילדלפי, יוכיח זאת צפון השומרון ותוכיח זאת רצועת הביטחון בלבנון. רק מקום שבו יעברו אזרחים יהודים, מכאן לשם ומשם לכאן, יהיה אתר חופשי ופורח.
יוכיחו זאת ימי שישי בהר הבית שבהם המתחם סגור דרך קבע לאזרחים יהודים, ומלבד המתפללים המוסלמים שמגיעים להתפלל נמצאים גם פורעים שמשליכים אבנים וחפצים אל עבר שוטרים - ומי שנוכחת בו מטעם מדינת ישראל היא המשטרה בלבד. ודווקא ביום הזה, ראו זה פלא, דווקא ביום שישי, ההשתוללות בהר שוברת שיאים מדי שבוע. דווקא בו מונפים דגלי חמאס ובלב בירת ישראל מושמעות קריאות להשמדת היהודים ומדינתם. בימים ראשון עד חמישי שבהם בדרך כלל עולים יהודים להר - זהו אתר שבו שורר שקט מופתי.
ומה בא פרבר לעשות? לשדל את ראש הממשלה להעניק לקהל מוסת וצמא הדם את הזכות להתקהל בהר בדרכו לא רק בימי שישי אלא לאורך כל השבוע.
ואי אפשר בלי לומר מילה על שקר הטיעון ההלכתי. כי בניגוד למנטרות המורעפות עלינו בעניין, אין בהלכה כולה מקום שבו מוזכר איסור לעלות להר הבית. כל שמפורט הוא באיזה אופן ולהיכן מותר לעלות בו: אחרי טבילה במקווה, ללא נעלי עור וסביב מקום המקדש. וזהו.
אבל התפיסה החרדית שפרבר כנראה צמח על ברכיה גורסת שמי שפוסק מה שנוח לי לשמוע, מוגדר כרב או אפילו כגדול הדור, ואילו רב אחר שסובר ההפך ממני יוקע ככלומניק, כאחד שלא צריך כלל לספור אותו או גרוע משני אלו - כמזרוחניק. את הטענה של פרבר שלפיה מי שעולה להר מחפש ריגושים או הרפתקאות אפשר בעצם להפנות גם אל הרמב"ם בכבודו ובעצמו, זה שמתאר כיצד יצא מעכו לעלות לירושלים ולהר הבית "תחת סכנה", שומו שמיים.
על עלייתו להר הבית ב-ו' במרחשוון של שנת 1165 כתב "נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו", תיאר בהתלהבות באגרת נוספת כיצד "הלכנו בבית ה' ברגש" והוסיף שהפך את יום עלייתו ההרה לחג משפחתי לדורות. נו, פרבר יאשים מן הסתם את הרמב"ם שבא לשם למצוא ריגושים.
הכותב הוא פעיל הר הבית, כותב ב"מקור ראשון" בנושא ומחבר הספר "הבית" בהוצאת "סלע מאיר"