אמיר אורעד, מנכ"ל סייסנס / צילום: עדי טלוור
אישי: בן 45, נשוי ואב לשלושה, גר בניו יורק
מקצועי: מנכ"ל סייסנס
אני: גיק במובן העמוק של המילה, אוהב לבנות מיזמים וצוותים. למזלי יש לי יכולת טכנולוגית וגם רגשית.
משפחה: סבא וסבתא מצד אבא הם דור 11 בארץ, מירושלים. עברו לקנדה לכמה שנים ואז חזרו לישראל. אבא למד משפטים, התגייס למשטרה והוצב ביחידה לחקירת הונאות. סבא וסבתא מהצד השני הם מגרמניה, ברחו משם בנפרד ונפגשו בת"א. סבא היה שען וסבתא, בת 90, משאירה לי הודעות בוואטסאפ ומשחקת ברידג’ ברשת. אמא למדה כימיה ועבדה בחברת תרופות, אבא עבד במשטרה, וכשפרש הקים משרד עצמאי יחד עם שותפה.
ילדות: בגיל 13 אבא טס לשנה וחצי לשלוחה של המשרד שלו באנגליה, ואני מצאתי את עצמי נוסע ברכבת התחתית לבית ספר בחליפה ועניבה. נכנסתי שם לענייני הדיבייט, וכשחזרנו לארץ הצטרפתי לנבחרת הדיבייטינג של ישראל.
מחשבים: בגיל 12 קיבלתי את המחשב הראשון שלי, לימדתי את עצמי לתכנת וזו הפכה לזהות העמוקה שלי. ליום הולדת ביקשתי ספרי תכנות. כשחזרנו לארץ עבדתי בחופשים ב"באג" כדי לקבל גישה לציוד מתקדם. קניתי מודם והתחלתי לתקשר עם אנשים מכל העולם. הייתי בנוער שוחר מדע, למדתי קורס ברובוטיקה בטכניון, ויחד עם מרצה שהכרתי שם חקרתי בתחום הטכנולוגיה. היה לי מזל שבתיכון בו למדתי, נתנו לי לצאת לשם פעם בשבוע. היה ברור לי שזה מה שאני הולך לעשות.
8200: סיימתי בגרות במחשבים, פיזיקה ומתמטיקה, וקיבלתי טלפון ששינה לי את החיים. מישהו שלא הכרתי אמר לי שהוא מחיל המודיעין והזמין אותי לפגישה. ישבנו על ספסל בחורשה, והוא שאל אותי שאלות בשפה טכנולוגית הכי גבוהה. אחרי עוד כמה מפגשים רצו שאצטרף אליהם. לא ידעתי בדיוק למה, אבל שיהיו איתי אנשים שדומים לי. ככה הגעתי ליחידה. בחדר לידי ישבו ניר צוק, גיל שוויד ושלמה קרמר. נשארתי שש שנים בקבע.
טלי: אשתי, הכי תומכת שיש, למדה תואר בהנדסה, היתה מתכנתת ועבדה בהיי טק. אחרי שעברנו עם תינוק לניו יורק היא עזבה כדי להקים עמותה להדרכת הורים לעזרה ראשונה, בעקבות אירוע בו הצילה בן של חברים מחנק. נפגשנו בדיסקוטק בראשל"צ כשהייתי חייל, התחתנו אחרי חמש שנים, יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בפרבר של ניו יורק.
סאיוטה: השתחררתי ב-1999 ורציתי סטארט-אפ. מצאתי את עצמי עם מייסדי סאיוטה, ביניהם נפתלי בנט. היו עליות ומורדות, נגמר הכסף, המוצר התקלקל. נפתלי עבר לארה"ב לבנות את הביזנס, אני החלפתי אותו, ומאז אני בארה"ב.
נפתלי בנט: שבע שנים מחיי הייתי צמוד אליו, מהשלב שישנו בחדר אחד במלון כי לא היה לנו כסף, וכשדאגנו לו לסלט כשר בארוחת צהריים עם סיטי בנק. הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שפגשתי, סוס עבודה, יודע לנהל, ביצועיסט ואכפתי לאחרים. לא הצבעתי לו, אבל אם הוא יהיה ראש הממשלה, אני רגוע.
סייסנס: אחרי סאיוטה הצטרפתי כמספר 2 ל"אקטימייז", שעוסק במלחמה בפשיעה פיננסית. שנה אח"כ מוניתי למנכ"ל. החברה נקנתה על ידי נייס ואחרי שמונה שנים הצטרפתי לחברה קטנה, סייסנס, שעושה טכנולוגיה שמוטמעת במוצרים, מנתחת דאטה ומנגישה את התובנות. למשל, לדווח לסופר שקוראים עוזבים את הקריאה בקינדל בפרק החמישי שלו, אז הוא יכול לתקן אותו. בין הלקוחות שלנו: טינדר, אייר קנדה, והבורסה והצבא האמריקאיים.
יוניקורן: השווי שלנו חצה את מיליארד הדולר, אבל בשבילי זה עוד חותמת שקיבלנו וזהו. אנחנו רוצים להיות החברה הטובה בעולם בהנגשת מידע.
קורונה: חלק מהלקוחות שלנו, כמו חברות תעופה ותיירות, הושבתו לגמרי, ואילו חברות משלוחים צמחו באופן מטורף. ההייטק נפגע פחות כי העולם הפך לווירטואלי. אם המגפה היתה פורצת לפני 30 שנים, הכל היה נראה אחרת. אנחנו מאמינים בהיברידיות, כי העבודה הווירטואלית, שמעלה לכאורה את הפרודוקטיביות, פוגעת ביצירתיות ושיתופי הפעולה. באים ליום-יומיים במשרד והשאר מהבית.
פנאי: שנים עבדתי כמו מכונה, ואז גיליתי שלעצור זו לא חולשה. אני אוהב לבנות דברים בידיים, ובניתי מערכת השקיה סולארית וקיר גבס במרתף. אני קורא היסטוריה ומדע בדיוני, כי לקרוא על העבר והעתיד עוזר להבין את ההווה. אני גם אוהב לטייל עם הילדים בעולם, והיינו בברזיל, פרו וגלאפגוס, כי השמועה אומרת שחיים פעם אחת.
תפיסת עתיד: להמשיך לבנות את המרתף בבית, לבנות חברות ולהמשיך לבנות את סייסנס.