סרטון הדגמה של סטודיו C / צילום: צילום מסך
למעלה מ-30 שנות פעילות של רשת סטודיו C הגיעו אל סיומן עם הגשת בקשה לפירוק החברה, כפי שנחשף בגלובס. את הבקשה הגישו באי-כוחה של הרשת לבית המשפט המחוזי בירושלים, בנימוק כי "הרשת נפגעה באופן אנוש וחסר תקדים בשנה וחצי האחרונות מאז פרוץ מגפת הקורונה בינואר 2020".
בבקשה מפורט מצבה העגום של הרשת, שבדצמבר 2019 נרכשה על-ידי דורון כהן וניצן אריה ב-10 מיליון שקל בלבד - אשר זמן קצר לאחר מכן נאלצו לסגור את 30 סניפי הרשת, בהתאם להנחיות.
בעקבות המשבר הרשת סגרה חמישה סניפים לצמיתות. בנוסף, נעשה מהלך של מעבר למודל של זכיינות - רעיון שאולי יכול היה להצליח בתקופה שבה לא מרחפת עננת אי-הוודאות מעל הענף והיכולת שלו לפעול, אך במציאות הקיימת, הוא לא תרם להתאוששותה.
בבקשה מצוין כי מהלכי התייעלות של הבעלים החדשים הצליחו להוביל לאיזון בפעילות הרשת במרץ 2020, אלא שמאז ובמשך כמעט שנה מכוני הכושר היו סגורים, והחובות נצברו. החברה מפרטת שמקור ההכנסה העיקרי שלה, המנויים, נפגע בעקבות נטישה המונית - מ-20,000 מנויים ל-4,500. על-פי הבקשה, החברה החזירה 9.5 מיליון שקל בשל ביטולי מנויים, אולם עדיין קיים חוב נוסף ללקוחות של כ-4.7 מיליון שקל (על-פי חיובי כרטיסי האשראי).
הלקוחות יחכו
ברשתות החברתיות, לרבות בקבוצת הפייסבוק "נפגעות סטודיו C", עולות תלונות כי גם בשבועות האחרונים הרשת שיווקה הצעות למנויים. עו"ד אורן שטרית, המייצג נושים בגביית חובות, סבור כי במקרה של שיווק חבילות כשבועיים לפני הגשת הבקשה עומדת בפני המנויים הזכות להגיש תביעת נזיקין נגד נושאי משרה, בטענה כי לכאורה "הולכו שולל בחוסר תום-לב".
בסטודיו C מגיבים לעניין זה כי בא-כוחם יבקש מבית המשפט להחזיר את הכספים שבחברה ללקוחות, וכי בעשרת הימים האחרונים לא שווק דבר, בשעה ש"לפני כן האמינו שיש היתכנות לחברה".
החברה אומנם יכולה לבקש זאת, אך במצב של פירוק או הקפאת הליכים, סדר הנושים הוא ברור: הנושים המובטחים (דוגמת הבנקים או הלווים) באים לפני הנושים האחרים, כאשר למעשה הצרכנים הם האחרונים ברשימה. לפיכך, אם החברה תפורק, נכסיה יחולקו בין הנושים. הסיכוי של הצרכניות לראות את כספן הוא קלוש.
מספר תביעות בשנה
ממאזן ההוצאות מול ההכנסות שהציגה החברה עולה כי בהוצאות הקבועות נכללים 26 נכסים שהיא שוכרת בהוצאה כוללת של כ-800 אלף שקל, וכן הוצאה על משכורות ל-237 עובדים לצד תשלום לנותנות שירות בהיקף של 860 אלף שקל. יתרת הלוואות שנטלה החברה מבעלי נכסים שמשכירים לה שטחי מסחר עומדת על 260 אלף שקל.
עוד מציינת החברה כי היא נתבעה בשנה האחרונה מספר פעמים (בגין גביית תשלום על מנויים גם כשהסניפים היו סגורים, מר"ח). בחלק מהמקרים ההליך הסתיים בהסדר פשרה - החוב של החברה לצרכנים על-פי הסדרים אלה עומד על 1.025 מיליון שקל. תביעות נוספות עומדות ותלויות בעניין זה נגד החברה.
עוד חבה החברה לספקים (נותני שירות, מחשבים, מפרסמים וכיוצא באלה) כ-735 אלף שקל. בחובות המשמעותיים מפורט חוב לבנק לאומי בהיקף של 3.8 מיליון שקל (בגין הלוואה בערבות מדינה מאוגוסט 2020) וחובות לבעלי נכסים: כ-2.2 מיליון שקל (מתוך זה כ-860 אלף שקל לקרסו וכ-380 אלף שקל לנצבא).
החברה מפרטת כי קיבלה מהמדינה בתקופת הקורונה מענק של 3.2 מיליון שקל, "אולם סכום זה בנסיבות החמורות אליהן נקלעה החברה היווה טיפה בים". לכן בסטודיו מבקשים פירוק, וגורסים כי התאוששות "לא צפויה לקרות, בפרט נוכח התפרצותו של נגיף הקורונה, הפוגע קשות בוודאות העסקית ומקשה באופן מיידי על גיוס לקוחות חדשים - שעשויים להוות מנוע הצמיחה העיקרי של החברה".
בסטודיו C מבקשים לציין כי "על אף שהחברה הקפיאה את ההתקשרות עם חלק מהמשכירים באופן חד-צדדי במהלך סגרי הקורונה, הדבר לא בא לידי ביטוי בהוצאות - בעיקר עקב חילוטי ערבות. בנוסף, סטודיו C נאלצת להתמודד משפטית עם שוכרים שדורשים תשלום שכירות מלא עבור ימי הסגר בהם לחברה לא היו הכנסות".
שיקום במקום פירוק
עו"ד ד"ר שלמה נס, שותף בכיר במשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות', סבור כי מדובר בסנונית ראשונה של חברות מענפים שמתקשים להתאושש, שיפנו לבית המשפט בפניות דומות. את האצבע המאשימה הוא מפנה למדינה, "שנכשלה ולא טיפלה באופן מלא במשבר. חברות שפועלות בענפים שנפגעו קשה בקורונה הצליחו עד עכשיו לצוף מעל למים מתוך מטרה לקבל מענקים ולהתגלגל, אלא שרוב המשק יצא מהמשבר, והמדינה הפסיקה חלק גדול מהתמיכות, מה שיציף את המשבר האמיתי בענפים מסוימים כמו חדרי הכושר".
באותה נשימה סבור ד"ר נס כי את החברות הללו יש לשקם ולא למהר לפרקן. "גם בתנאים האלה אפשר לחשוב על שיקום. אומנם זה תהליך מורכב, אבל מול אלטרנטיבת הפירוק הוא נכון ברמה לאומית וברמה של הנושים והעובדים. יש דרכים שאפשר לפתור הסדרי חוב.
"במקרה של סטודיו C יש ערך עצום למאגר המנויים. משקיע יכול לשמור על המאגר ולהציע ללקוחות לממש את המנוי ששילמו עליו בדרך של המשך עבודה איתן. זה משהו שראינו כבר במקרים אחרים שליווינו.
"נכון שהקורונה זה משבר קשה, אבל צריך להסתכל על המהות לטווח בינוני וארוך. אי-אפשר להגיד שאין זכות קיום לענפים או לחברות שניזוקו הכי הרבה מהקורונה, בדומה לענף התיירות. המדינה מחויבת, יחד עם המערכת הבנקאית, להעניק לענפים הללו סיוע ולהבין שבחלק מהענפים המשבר לא נגמר, גם לאור מגבלות שהיא עצמה הטילה".
גם עו"ד חיות גרינברג, העוסקת בחדלות פירעון ובהבראת חברות, סבורה כי למדינה יש אחריות. "סגירת סטודיו C היא הסיפור הלא מפתיע של המציאות העסקית הקשה בישראל, במסגרתה כולנו חיים על אשראי והלוואות. התנהלות המדינה לטובת העסקים הקטנים הייתה רק למראית-עין ולא תמיד נעשתה התערבות במקומות הנכונים".