עו''ד יעקב אבימור / צילום: יח''צ
נתונים שפרסמה לאחרונה הרשות השופטת גילו כי 25 אלף תיקים מתנהלים בבתי המשפט מעל שלוש שנים, כאשר גם בפרקליטות ובמשטרה המצב בעייתי. הסחבת פוגעת בכולם: חלשים וחזקים. לפי הבנק העולמי, היא מקשה על אכיפת חוזים, וזה לא המחיר היחיד. הנתונים הללו הם הבסיס לפרויקט מיוחד שבמסגרתו ננסה להתמודד עם החסמים והפתרונות. נתקלתם בסחבת? כתבו לנו
i-can-help@globes.co.il
אין הרבה עורכי דין עם הוותק והמוניטין של עו"ד יעקב אבימור. מאז 1974 הוא מייצג באולמות המשפט את הגופים החזקים במערכת הרפואית - קופות-חולים, חברות ביטוח, בתי חולים וכיוצא באלה - בכל מה שנוגע לרשלנות רפואית. שנים רבות שמשרד הנזיקין שהקים מככב בראש דירוגי משרדי עורכי הדין, והוא הספיק לרשום תקדימים רבים על שמו. הידוע מכולם הוא פסק הדין המכונן בפרשת זייצוב נגד כץ שעסק בנושא הולדה בעוולה וחיים בעוולה.
באותו מקרה מפורסם התלבט בית המשפט העליון בשאלה האם רשלנות רפואית שהביאה לכך שנולד אדם עם מומים מולדים בכלל מצדיקה מתן פיצויים. לכאורה, לולא התרשל הרופא בבדיקתו והיה מאתר את המומים אותו אדם לא היה נולד כלל. האם טוב מותו על חייו? השופטת מרים בן פורת פסקה אז כי "הכרה בקיומו של נזק לקטין במצב המתואר מנוגדת לתקנת הציבור ולעיקרון קדושת החיים גם יחד... אין לגרוס שנגרם לו נזק בר-פיצוי מחמת הרשלנות שהרי בעטיה הוא זכה בחיים". פסק דין זה - כמו גם אלה שבאו בעקבותיו, חלקן הודות לאבימור - מסעירות את קהיליית המשפט בדילמות המוסריות שהן מגלמות.
לכן, הופתעתי כשאבימור פנה אליי בעקבות פרויקט "הסחבת המשפטית" של גלובס והביע תמיכה בכורח להילחם בסחבת שפשתה במערכת המשפט הישראלית. אבימור מייצג את הצד השני, את בעלי הכוח שנהנים מהסחבת, שמרוויחים ממנה, והוא עורך הדין המוביל הראשון אי-פעם שמייצג גופים כאלה, שמודה שיש סחבת מכוונת מצד החזקים כדי להתיש את התובעים העניים - אז שדווקא הוא יתמוך במלחמה בסחבת? האין הוא כורת את הענף שהוא יושב עליו?
"אתה טועה", אמר אבימור, "הסחבת אינה משרתת את הנתבעים החזקים בתחום הרשלנות הרפואית. להפך!"
להפך? תמהתי, הכיצד? בעיני ראיתי כיצד התמשכות הליכי המשפט - לא פעם בכוונת מכוון מצד הגורמים החזקים בתיק - התישה את לקוחותיי המוחלשים ודחפה אותם להתפשר על זכויותיהם או לוותר עליהן כליל.
"להפך", חוזר אבימור על דבריו, "זו טעות לחשוב כך והבעיה היא שרבים טועים כמוך. גם רבים מעמיתי שמייצגים איתי את הגופים החזקים טועים לא פעם בכך, או ליתר דיוק טעו בכך בעבר".
חוות-הדעת שחזתה את העתיד
כדי להבהיר את דבריו, אבימור שולף חוות-דעת שהוא הנפיק כבר באמצע שנות ה-90 ליועץ המשפטי של אחת מקופות-החולים בישראל. שחור על גבי לבן הוא חזה שם שמשך ההליכים בתחום הרשלנות הרפואית עומד להתארך עם השנים ושזה יפגע באותה קופת-חולים, ולכן עליה לעשות ככל יכולתה כדי לקצר את ההליכים. בין השאר הוא כותב שגם כך בתחום זה של רשלנות רפואית נדרש זמן רב לאיסוף חומר רפואי לטובת ניהול התיק. חומר שנאסף מגורמים רבים, לא פעם שנים רבות אחרי שהאירוע התרחש, כשלזה נלווה הצורך לקבל חוות-דעת רפואיות - שגם הן לוקחות זמן רב. "מאחר ובתחום הרשלנות הרפואית יש באופן מובנה התמשכות הליכים, אסור לקופת-החולים להוסיף על כך סחבת מכוונת והיא חייבת לחדול מהתנהלות זו", כתב אבימור בחוות-הדעת. למה? לא מאהבת הצד השני, המוחלש, אלא מאינטרס ישיר של החזק.
למעשה, כבר בחוות-הדעת ההיא, שניתנה לפני כ-25 שנים, אבימור צופה שהפסיקה תחמיר עם השנים בקביעותיה נגד המערכת הרפואית. "לכן כדאי לסיים את התיקים מהר ולא לתרום להתמשכותם".
לשיטתו, 25 השנים שחלפו מאז הוכיחו את צדקתו. הפסיקה מול המערכות הרפואיות החמירה בקביעות עם השנים, גם בחובות שהיא הטילה עליה וגם בהגדלת הסכומים שנפסקים. כך למשל נקבעה חובת התיעוד וההסבר של הרופא; וגדל מאוד הפיצוי בגין הרבה ראשי נזק בתחום.
טוב גם לחזקים
דברי אבימור מובנים, אבל בשטח זה לא נראה כך - בוודאי לא כשמביטים על פרק הזמן שחלף מאז. אני טיפלתי בלא מעט מקרים בתחום רשלנות רפואית שהגופים החזקים משכו בכוונה מהלכים. "חוות-הדעת שלך נפלה על אזנים ערלות?" שאלתי את אבימור.
"אמת", הוא ענה, "בזמנו, מרבית עורכי הדין בתחום חשבו שהסחבת משרתת אותם: ‘או שהפריץ ימות או שהכפר ייעלם’". אבימור הוסיף כי "הייתה גם הנחה שלניזוק הקטן יהיה קשה לנהל תיק לאורך זמן מול הנתבע הגוליית, מה שיביא אותו להתייאש ולהתפשר בתנאים טובים למערכת. הרי הוא זקוק לכסף מיידי, כי בתחום שלנו הצרכים רבים ויקרים. זו הייתה הגישה". עם זאת, בשנים האחרונות הוא מרגיש שינוי. "סוף-סוף גם הגופים עצמם - חברות הביטוח, קופות-החולים ואחרים - מבינים שהסחבת פוגעת קודם כל בהם. מה שהם יסיימו היום בסכום כלשהו הם ישלמו מחר עם תוספת נכבדת. לכן, היום הפרקטיקה השכיחה היא ללכת לגישורים ולסגור את זה במשא-ומתן מזורז, והחברות מוכנות לשלם בעד זה ולקנות סיכונים. להערכתי, 80% מהתיקים כיום נגמרים בפשרות".
ניהול סיכונים עתידיים
אף שאבימור ידוע ביושרתו, חשדנותי שמבוססת על עשרות שנות מאבק באותם גופים המשיכה לשלוח ספקות למוחי. איפה המלכודת פה? אולי כדאי למוחלשים להמתין ולקבל יותר?
אבימור כאילו קרא את מחשבותי: "זה לטובת שני הצדדים, אל תדאג. היום תיק מתנהל בין שלוש לחמש שנים. הקיצור הוא אינטרס של הניזוקים שזקוקים לכסף מיידי וגם של הנתבעים החזקים כפי שהראיתי. הניזוק לא מוותר פה על כספים שמגיעים לו כי גם הוא עושה ניהול סיכונים לגבי הפסיקה בעתיד".
במובן זה, התקנות החדשות של סדר הדין שמבקשות לקצר את ההליכים משרתות את הגישה של אבימור, למרות שהוא עצמו לא בטוח עד כמה הן ישימות בתחום הרשלנות הרפואית, בין השאר בשל משך הזמן הרב שנדרש לאיסוף החומרים משני הצדדים. בסופו של דבר התקנות החדשות ייאלצו את הנתבעים החזקים לעשות מה שאבימור המליץ לעשות כבר לפני רבע מאה: להפסיק עם הסחבת המכוונת, "וזה טוב, קודם כל, לגופים החזקים".
עו"ד יעקב אבימור
אישי: נולד ב־1946 בהר הצופים. דור שמיני למשפחות ינובסקי וריבלין בירושלים. את נעוריו בילה בסנגל ובגבון, כשהתלווה לאביו שהיה שגריר ישראל שם. עזב את הוריו באפריקה כדי לשרת כחייל בודד בצה"ל
מקצועי: התמחה אצל עו"ד משה ארגוב, וייעץ לרב־אלוף חיים לסקוב וכן לראש העיר ירושלים טדי קולק
עוד משהו: כתב שני ספרי שירים ("ועקבותיי אותיר בחול" ו"את לי עוגן") וספר ילדים ("זוזו מחליפה בגדים")