השריפה בהרי ירושלים / צילום: Associated Press, Maya Alleruzzo
הלהבות בירושלים עוד לא שככו וכבר נשמעים הקולות המוכרים של פוליטיקאים המפנים אצבע מאשימה לעבר אזרחי ישראל הערבים. רק לאחרונה אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ' כי "מדובר בגל הצתות שמבצעים ברוב המוחלט ערבים". הבעיה עם אמירות מסוג אלו, שעל אף שלרוב הן אינן נכונות ומתבררות בדיעבד כשקר, הן מתקבעות היטב בראשם של אנשים ונצרבות בתודעה. גם אם כעבור מספר חודשים מתברר כי אלו לא היו מבוססות, מחקרים מראים שזה כבר לא משנה. הנרטיב השקרי מתקבע וקשה מאוד לשנותו.
אחת הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה היא האמונה שרווחה בארצות הברית ערב הפלישה לעיראק בשנת 2003, שזו מחזיקה בנשק להשמדה המונית. אולם למרות שבתום המלחמה ארצות הברית הודתה כי לא נמצאה כל עדות לכך שעיראק החזיקה בנשק להשמדה המונית, אחוז ניכר מהאמריקאים המשיכו להאמין בנרטיב הראשוני. למעשה, סקר שנערך ב-2015 מצא ש-42% מהאמריקאים ו-51% מהרפובליקאים עדיין מאמינים שעיראק החזיקה בנשק להשמדה המונית טרם הפלישה האמריקאית.
אולם לא צריך להרחיק לכת עד עיראק או לראשית שנות ה-2000. גם בישראל יש דוגמאות רבות לנרטיבים שקריים שהתקבעו בתודעה הציבורית, למרות שהתבררו בדיעבד כשקר מוחלט. ניקח לדוגמה את המקרה של יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן שנורה למוות על ידי שוטרים בעת שנהג במכוניתו במהלך פינוי בתים בכפר הבדואי הלא מוכר אום אל-חיראן. עוד ביום התקרית התייחס השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן ומפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך לאירוע וטענו כי אל-קיעאן קשור לארגון דעאש וכי הוא נורה בעת שניסה לבצע פיגוע דריסה. אולם למרות שגם השב"כ שלל את האפשרות שמדובר בפיגוע דריסה על בסיס לאומני, אצל רוב הישראלים היהודים התקבע בראש כי אבו אל-קיעאן היה מחבל.
ספרות ענפה מצביעה על כך שקשה מאוד לשנות את הנרטיבים המתקבעים בראשם של אנשים, במיוחד כאשר נרטיבים אלו עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמם ובפרט האידיאולוגיה הפוליטית שלהם. לא מעט מחקרים ניסו לבחון האם ניתן לתקן תפיסות שגויות כאלו באמצעות הצגת מידע אמין. אולם הממצאים לא מעודדים.
עם הזמן המידע האמין נמחק מהזיכרון
מחקרים מראים כי למרות שלעתים מידע אמין מצליח "לתקן" את האמונה השקרית, ההשפעה היא קטנה, ולא מחזיקה לאורך זמן. כלומר, עם הזמן המידע האמין נמחק מהזיכרון, מתפייד, ואילו האמונה בנרטיב השקרי חוזרת. אולם חמור מכך, מחקרים אחרים הראו שמאמצי תיקון אמונות שקריות באמצעות אתרים שעושים בדיקת עובדות אינם אפקטיביים מכיוון שאנשים אינם מחפשים מידע כזה שעשוי לערער על תפיסת עולמם. למעשה, ממחקרים שנעשו בארה"ב על חשיפה למידע של fact checking לדברים שנאמרים על ידי פוליטיקאים מצאו שמידע מסוג זה לרוב מגיע רק לקהל מצומצם של אנשים שמתעניינים בנושאים פוליטיים ונוהגים להישאר מעודכנים. אולם מידע זה לא מגיע דווקא לאלו המחזיקים באמונות שקריות, ומעדיפים לצרוך את החדשות שלהם ממקורות אחרים, לא תמיד אמינים.
הנטייה להיחשף בעיקר למידע שתואם את האמונות שלנו ולהתעלם מכזה שסותר אותן מתועד כבר שנים ארוכות בספרות, ומצביע על הקושי הרב בשינוי של אמונות שקריות. בשנים האחרונות מחקרים שניסו להבין מדוע מידע שקרי, פייק ניוז, מצליח להתפשט מהר יותר ממידע אמין איששו את מה שטענו כבר מזמן כהנמן וטברסקי - אנשים עצלנים כשמדובר בהפעלת מאמץ קוגניטיבי. כלומר אנשים מראש אינם טורחים להתעמק בעובדות, בטח ובטח כאשר אלו אינן תואמות את תפיסת עולמם.
אם כך, במיוחד בשעת אסון, על הפוליטיקאים להתאזר בסבלנות ולחכות לבירור העובדות לפני שהם יוצאים לתקשורת בהאשמות שווא שלאחר מכן מתקבעות בציבור וכמעט בלתי אפשרי לשנותם. גם על התקשורת מוטלת האחריות לא לתת במה להאשמות שווא שמלבות את השנאה.
הכותבת היא פסיכולוגית פוליטית במחלקות למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים